במשך תקופה ארוכה הקשבתי לשעות של הרצאות מוקלטות של ג'פרי יואן, למדתי מתלמידים שלו וקראתי תמלילים של סדנאות. עכשיו החלטתי שהגיע הזמן להשתתף בעצמי בסדנא של שלושה ימים שנערכה בשוויץ.
נושאי הסדנא היו 'נפשו של המטפל ואומנות הדיקור' ו'תשעת הכאבים של הלב'. הכותרות מבטיחות נושאים מרתקים וידע רב, לי אישית הן קרצו בגלל סוג הטיפולים שבהם אני עוסק – עבודה עם פסיכוזה, מחלות 'פסיכיאטריות' והתמכרויות.
אז יצאתי למסע. כבר הרבה זמן לא יצאתי למסע. ככה לבד, רק אני, לארץ זרה.
אוטו ואוטובוס ומטוס ואוטובוס ורכבת ועוד רכבת וברגל. הגעתי בסוף לעיירה שוויצרית ליד ציריך שעומדת בשיא השלכת. ושם ממוקם בית-הספר לרפואה סינית שג׳פרי מגיע להרצות בו כבר שנים רבות.
איך אסכם סדנא של שלושה ימים בכמה מילים?
שני דברים מרשימים אותי אצל ג'פרי: הראשון הוא הידע. בקצב מטורף וללא הפסקה הוא שולף פניני ידע רחב ומעמיק. מסביר את הרפואה הסינית והתפתחותה ביחס לפילוסופיה – שקדמה לה (והרפואה נכנסה אל תוך התבניות הפילוסופיות); ובראיה היסטורית: שינויים היסטוריים ותרבותיים השפיעו על הזרמים השונים. ג'פרי מסביר תוך שהוא נוקב בתאריכים, שמות המורים, השינוי שקרה, הזרם שהתפתח כתוצאה מכך ועוד. כמה דוגמאות שאני זוכר – ב 1544 רופא מסויים הכריז שהדיקור מתאים למצבי עודף אקוטיים בלבד. קביעה זו שינתה את תפיסת הרפואה באותה תקופה, והשפעתה נמשכת עד היום. דוגמה נוספת: בתקופת הניאו-קונפוציוניזם החלה גישה יותר שמרנית לחשיפת הגוף, לכן ידע על נקודות מסוימות נשכח. (למשל Gb30 כנקודה מרכזית ביותר לפתיחת ה Dai Mai). שינוי זה היווה גם את תחילת השימוש בנקודות דיסטליות ולא מקומיות ביחס לאזור הטורסו.
הדבר השני הוא הנגיעה הטאואיסטית שג'פרי מבטא. התפיסה ששזורה בהוראה שלו, לגבי השיעורים שאנחנו אמורים לעבור בחיים, חשיבות ההתפתחות האישית של המטופל ושלנו, והשתקפות החיים ותהליכי הריפוי ברפואה הסינית ובנקודות הדיקור עצמן.
נפשו של המטפל
בהמשך לגישה הטאואיסטית שציינתי, ג׳יפרי מעלה כל מני שאלות לגבי הטיפול והמטפל-מהו ריפוי? האם הוא אי קיומן של תלונות? האם הוא אי קיומה של מחלה או, אולי, קשור בכלל להתפתחות?ואיזה מטפל אתה רוצה להיות?
רמה אחת – מטפל שעובד על המטופל: Physician 'אוביקטיבי'. הסימפטומים מאובחנים, המחלה נכנסת תחת הגדרה. אתיולוגיה, פתולוגיה ופרוגנוזה נובעים ישירות מתוך האבחנה. כמה, בעצם, מהתפיסה של הרפואה הטכנולוגית גם אנחנו סוחבים איתנו?
רמה שניה – מטפל שעובד עם המטופל. שוכח את כל ה'שמות' שניתנו ל'מחלות' ועוזר למטופל לעבור את ה'שיעור' שלו בחיים ולהבין את הסיבה לכאב בכתף. אבל האם אפשר 'לעזור' למטופל לעבור את השיעורים שלו בלי להתמודד עם השיעורים שלך כמטפל, בלי להתפתח וללמוד, בלי להיות ערני ומודע? וכשזה קורה הנוכחות הטיפולית שלי מביאה אתה סקרנות, התפתחות, אמפטיה, הקשבה והכלה. אולי הם אלו שמאפשרים את הריפוי?
הרמה השלישית – 'הטרנס פרסונלית'. זו שמחפשת את הריפוי במקום יותר גבוה. רגעים בטיפול שאי אפשר להסביר מה בעצם עשיתי בהם. אלה שגורמים לשינוי בחדר ואצל המטופל.
המשך הסדנא עוסק כאמור בתשעת כאבי הלב. הפיזיים, ובעיקר הלא פיזיים.
Ling shu ch. 8 אומר לנו שכל המחלות מגיעות מהנפש. אם כך, האם מקורו של הריפוי כולו גם הוא בנפש?
בפרק 71 נכתב שללב אין נקודות דיקור. אז מה הן תשע נקודות הדיקור שעל מרדיאן הלב? ג׳פרי מציע שהן נקודות שמייצגות את ההתפתחות של המטופל, ולנו, כמטפלים אין אפשרות להיכנס ללב של המטופלים אלא רק באמצעות הכלה, נוכחות וחמלה.
תשעת כאבי הלב, תשעת המקומות, אלה הארמונות שבהם כל אדם מוצא את האתגרים שלו בחיים, השיעורים שהוא צריך לעבור על מנת להשתחרר, לאפשר ריפוי מהכאב הפיזי או ה'מחלה' שלו. הסדנא ממשיכה לשאול מהי בעצם הנפש (על כל חלקיה השונים big shen, small shen, ling, ling-shen, ling- hun, ling- po) ממה היא נפגעת ואיך בעצם לעבוד ולטפל בה.
הסתיימו להם שלושה ימים, בדיעבד אני יודע להגיד שהסדנא הייתה ברובה 'תיאורטית- פילוסופית'. במילים אחרות, קשה לי למנות דברים פרקטיים שאני יכול להכניס באופן מיידי למרחב הטיפול. מצד שני אני מרגיש שקיבלתי כל מיני כיוונים שעבודה, התבוננות והתנסות בהם יכולה לשנות את צורת הטיפול שלי בצורה דרסטית. אז אני מתחיל את תהליך ה'עיכול' (לי לוקח לפחות חצי שנה לעכל כזו סדנא…), נפרד מהאנשים שפגשתי בה ומתחיל לעשות את המסע חזרה הביתה.
* הערת המחבר: חשוב לי לציין שכל מה שנכתב כאן הוא ההבנה שלי את ההרצאה ולא מילותיו המדויקות של ג'פרי יואן.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
תמונה: צפריר נחמני
המחבר:
צפריר נחמני
מטפל ברפואה סינית בכפר איזון- כפר טיפולי למצבים פסיכוטיים, פסיכאטריים והתמכרות
safrir@scmc.co.il
