באם נשאל את האיש או הנערה ברחוב מהי רפואה משלימה, נקבל תשובה בסגנון: "רפואה משלימה זו הומיאופטיה", או- "רפואה משלימה זו כירופרקטיקה, או אולי דיקור סיני…" ובאם נגדיל לעשות ונשאלם מהי רפואת חיות משלימה, בכלל נבלבלם.
כן, יש רפואה משלימה בחיות, וכן, תשובות האנשים ברחוב נכונות, אך רק בחלקן, רוצה לומר- כלל שאמרו האנשים מתייחס לטכניקות שבהם פועלים ברפואה משלימה , אך עדיין אלו רק הטכניקות (!).
טכניקות? כן, זה כמו לשאול: "מה זה רפואה?", וכתשובה נקבל: "מתן תרופות, כמו אנטיביוטיקה". שוב, התשובה נכונה בחלקה, אך מתן תרופות אלו או אחרות זו רק הטכניקה, ולא מהות הרפואה.
אז מהי מהות, או משמעות הרפואה המשלימה בחיות?
בבסיס הרפואה המשלימה מונחת הנחת יסוד ראשונית חשובה ביותר:"מחלה זהו חוסר איזון במערכות גוף החיה".
("מערכות החיה?", כן, אותן מערכות המוכרות לכולכם, כמו מערכת הנשימה, מערכת השרירים וכדו').
כלומר, בבסיס כל מחלה לא מונח " גורם מחלה", אלא "חוסר איזון מערכתי".
רגע, רגע, אתם אומרים:"ומהו גורם מחלה?", גורם מחלה הוא חיידק, או נגיף, או רוח קרה, אך אלו יצליחו לגרום לסימנים שונים חיצוניים אך ורק באם קיים חוסר איזון בחיה, שהוא הוא המחלה.
רוצה לומר, בחיה מאוזנת (לא חולה), לא יצליח החיידקנגיף לגרום למחלה.
הבנתם את ההבדל? והמשמעות לכך? המאבחןהמטפל ברפואה משלימה לא "רץ" לחפש חיידקים או נגיפים בגוף הכלב המצונן ( כמו שעושים ב"רפואה רגילה" ), אלא מחפש מהו חוסר האיזון הקיים בו.
כמו כן, נגזר מכך, שבאם נאבחן נכונה את חוסר האיזון, ונשקיע מירב מאמצינו בתיקון (טיפול) חוסר האיזון המאובחן, בכך נכחיד המחלה משורשה, ויתרה מכך, נמנע הופעה חוזרת של המחלה.
הבה נדגים הנושא: בכלבים במשקל מעל 20 ק"ג קיימת בעיה חמורה באגן. למחלה ברפואה הרגילה נקרא "היפ- דיספלזיה".
האגן מתנוון, הכלב צולע וכואב, ולא מסוגל ללכת.
לתפיסת הרפואה המשלימה הבעיה נובעת מחוסר איזון ( לרוב במערכת הכבד וכיס המרה ).
באם נגדיר שהבעיה נובעת מחוסר שכזה, נפנה כמובן לטפל במערכות הלא מאוזנות, ולא באגן עצמו.
לרופא וטרינר רגיל, "הדבר" נשמע מטורף לחלוטין (בלשון ההמעטה), אך העובדות מדברות בעד עצמן, כלבים עם בעיית היפ- דיספלזיה המגיעים למרפאותינו מאובחנים שוב ושוב כסובלים מבעיות חוסר איזון שכזה, מטופלים בו, ומעל 90% מהם חוזרים לפעול כהרגלם בעבר.
כן, קיימים גורמי מחלה, אך אלו ברוב המקרים מתחילים הסימנים החיצוניים אך ורק באם קיים חוסר איזון בסיסי עמוק.
רק גורמי מחלה חזקים ביותר [כמו נגיף הכלבת], יכולים לגרום למחלה ללא קשר לקיום חוסר איזון בסיסי עמוק במערכות החיה, אך רובם המוחלט של המחלות שאנו מתעסקים בהם בחיי החיות הם לא נגיפים אלימים שכאלו.
אז שוחחנו על חוסר איזון מערכתי, על משמעותו מבחינת איבחון וטיפול, ואמרנו מספר מילים על גורמי מחלה, ומה ההמשך לתפיסת עולם הרפואה המשלימה בחיות?
הנושא השלישי החשוב ברפואה משלימה בחיות הנו תחום " האיבר החלש ".
האיבר החלש הנו המקום בו סימן המחלה (חוסר האיזון) מופיע ובא לידי ביטוי חיצוני.
האיבר החלש בחיה נקבע בה באופן תורשתי, מולד, או לסירוגין יופיע בה במהלך חייה כתוצר לגורם עקה (בגלל שימוש ביתר באיבר וכדו', כמו העטין בפרה שופעת חלב).
כל גורם לחוסר איזון יבוא לידי ביטוי באיבר החלש.
אין לומר שסימני מחלה באיבר החלש מקורם באיבר החלש ( כמו:בעית הצליעה בכלב עם היפ- דיספלזיה, מקורה לא באגן, אלא כפי שאמרנו בכבד), הם רק באים לידי ביטוי חיצוני שם.
באם לחיה יש איבר חלש, כל סימן של מחלה יופיע שם. באם לפרה האיבר החלש הנו העטין, כל חוסר איזון יופיע בעיקר בעטין. יש להבין שרק קיום חוסר איזון מאפשר לסימני המחלה להופיע באיבר החלש.
ברפואה משלימה בכלב עם היפ- דיספלזיה נמצא את חוסר האיזון, נטפל בו, והבעיה תעלם, ולא תחזור יותר.
בניגוד לכך, ברפואה הרגילה, הטיפול ינתן ע"פ סימני "המחלה" באיבר החלש, ולעיתים הבעיה תיעלם, ולזמן קצר (כידוע לכל בעל כלב עם בעיה שכזו), אך תחזור בעתיד, ולרוב חמורה יותר.
בכלבים גדולי גוף בדרך כלל המפרקים (כמו האגן) הם האיבר החלש, ולכן אלו יסבלו מבעיות שיפגינו עצמן בעיקר במפרקים.
בכלבים ארוכי גוף (כמו תחש) האיבר החלש הנו עמוד השדרה, ולכן חלק גדול מבעיותיהן הם יפגינו בחלק זה של הגוף.
בכלבים קטני גוף, הם הכלבים הנישאים רבות על ידי בעליהם, והם המקבלים יותר מדי מזון ופחות מדי התעמלות, נמצא שמערכת העיכול, המערכת המטבולית של הגוף, לב ומערכת זרימת הדם הן האיבר החלש. לפיכך נמצא שבחוסר איזון, מחלותיהן יבואו לידי ביטוי בבעיות במערכות אלו.
עכשו לבטח אתם מגרדים בראשכם ושואלים:"אז מהי ההתייחסות של הרפואה המשלימה לחום, לשלשול, לשיעול?"
לתפיסתנו, אלו סימנים חיצונים שהחיה מפגינה, והנחשבים כחריגים ממצב החיה הנורמלית.
אך בל נטעה, אין אנו רואים בסימנים החיצוניים האלו את המחלה עצמה.
לפנינו סימנים חיצוניים שהגוף מראה כתוצאה מנסיונו לפצות על חוסר האיזון הבסיסי בחיה.
ברפואה רגילה, סימנים אלו הם המחלה עצמה, או חלק חשוב ממנה, ויש להילחם בהם ולהעלים אותם (להעלים החום, או לבטל הכאב). אך ברפואה משלימה המחלה, לדעתנו, הנה חוסר האיזון הבסיסי. לפיכך, לא ננסה כלל להעלים סימני מחלה חיצוניים, אלא להתמודד עם חוסר האיזון הפנימי כדרך אבחון וטיפול. באשר נצליח בטיפולנו בחוסר האיזון הבסיסי, "סימני המחלה" יעלמו, כי לא יהיה לגוף יותר צורך בהם.
יתרה מכך, קיומם של סימנים חיצוניים אלו מסייעים לנו בבחינת הצלחת טיפולנו. בלעדיהם יהיה קשה למטפל להעריך התקדמותו בטיפול.
לגירסתנו, אסור לנסות להעלים כלל סימנים חיצוניים אלו, וזאת מסיבה עמוקה יותר.
הגוף מנסה להתמודד בחוסר האיזון, והוא מנסה ל"טפל בעצמו".
הוא מנסה להתאים עצמו לחוסר האיזון, מנסה למדר גורמי העקה ( כמו יצירת מורסה, בניסיון למדר חיידקים לאיזור תחום בגוף ).
הגוף מנסה לטפל בעצמו, ויחד עם זאת מנסה להמשיך במהלך חייו, עם איבריו החלשים והפגועים, אך להמשיך בחיים מעל הכל.
למשל: בכלב הסובל מבעיית ההיפ- דיספלזיה, גוף הכלב מייצר ומשקיע חלקי סידן באזור מפרק האגן. הגוף עושה זאת בנסיון למדר בעיה רפואית בסיסית של חוסר איזון בכלב. אנו ננסה למצוא מהו חוסר האיזון הבסיסי, ובאם נטפל בחוסר האיזון נראה העלמות הכאב, חזרה לתנועה תקינה, ולאחר זמן היעלמות הסידן במפרק. הכלב לא נזקק יותר לסידן מושקע זה באיבר החלש, והכלב מרחיקו עם פתרון בעיית חוסר האיזון.
באם ננסה ( כמו ברפואה רגילה ) "למחוק" סימני המחלה החיצוניים, הגוף ינסה לטפל בחוסר האיזון שעדיין קיים בו באיזור אחר בגוף, ותהייה התפרצות המחלה במקום אחר.
לעיתים, המחלה תחדור עמוק יותר לתוך הגוף ותפגע בתהליכים חיוניים לחיים, ותפגע בנושא המרכזי והוא -"חיים".
כמו כן יש להבין שלעיתים גופנו מאותת לנו על דרך חיים לא נכונה, הוא מצביע על כך ע"י סימני המחלה החיצוניים, ואם נעלימם,פשוט לא נתייחס לאותות אלו, לא נשנה דרכנו, ומצבנו הבריאותי רק יחמיר(ברור שלא נעלים שיעול כרוני ע"י תרופות רגילות במעשן סיגריות הכרוני, השיעול מאותת לחולה ולמטפל שיש בעיה יסודית באורח חיים נלוז, יש להפסיק לעשן ולא להעלים השיעול, באם נעלים השיעול יחשוב החולה ש"הכל עכשיו
בסדר ", ו-" אפשר להמשיך לעשן סיגריות ", ברור?).
לגישת הרפואה המשלימה בחיות, האותות החיצוניים הם נסיון הגוף להגביל המחלה (חוסר האיזון), לנסות לבצע טיפול עצמי למחלה, ולאותת כלפי חוץ על בעיה פנימית.
אי התייחסות לסימנים אלו, נסיון להעלימם, הוא התעלמות מתהליכים טבעיים חשובים ביותר בגוף, ובסופה של הדרך, מצב הגוף רק יחמיר.
על המאבחן והמטפל ברפואה משלימה בחיות מוטלת המשימה הראשונית למצוא את חוסר האיזון הטבעי שהוא המחלה, ולאזן את החיה מחדש כדרך טיפול מרכזית.
עליו לאתר את האיברים החלשים ולנסות למנוע מהם לחצים מיותרים, ולהתייחס לסימני המחלה החיצוניים באורח הולם, דהיינו לא לנסות לבטלם.
כן, תפיסה שונה לחלוטין לאיבחון וטיפול במחלות, הא?
רפואת חיות משלימה תופסת בקרב רופאי החיות בעולם נתח חשוב בפעילותם. עד כמה חשובה? בחודש יולי הקרוב(2005) יתקיים הקונגרס הוטרינרי העולמי ה-28, זהו הכנס המדעי החשוב ביותר בעולם הרפואה הוטרינרית. בכנסים שכאלו משתתפים עשרות אלפי רופאים מרחבי העולם המדעי-רפואי הוטרינרי, והשנה "החגיגה" גדולה במיוחד מכיוון שהכנס יתקיים בארה"ב בשיתוף פעולה עם הכנס השנתי של האירגון הוטרינרי ה חשוב בעולם, "אירגון הרופאים הוטרינרים האמריקאים", וראה זה פלא, כותב מאמר זה, דהיינו אנוכי, ירצה שם במשך יומיים שלמים לפני הציבור המדעי על "רפואת חיות משלימה", כן פתיחות רבה ביותר, וכולה באה על הרקע שקל לנו ביותר בחיות לבחון באם הדיקור אכן תרם להחלמת מאה סוסים מצליעה, או דלקות עטין בעשרת אלפים פרות, לעומת המחקר הקשה עד כדי בלתי אפשרי בבני-אדם.
גם כאן בארצנו הפעולה בתחום ענפה ביותר וניתן ללמוד התחום לחפצים בכך בקורס דו-שנתי במסגרת המכללה ע"ש זינמן במכון וינגייט.
ד"ר שגיב בן- יקיר, רופא וטרינרי המטפל בחיות באמצעות רפואה משלימה
benyakir@netvision.net.il
