שיווק הוא נושא מאד מאתגר למטפלים, אני חושב שכולם כבר מסכימים על זה. אבל האם ישנה דרך לצאת סוף סוף מהקושי של העניין ולהתחיל לעשות את זה יותר בכיף? או שמא זו סתם נאיביות מצידי ועדיף פשוט לבלוע את הגלולה המרה?
אבל אולי ניקח רגע צעד אחורה.
אני חושד, וזה עקב שיחות לא מעטות עם מטפלים, שלא כולם חושבים שזה ממש נחוץ לשווק. כי מה שעובר בראש למטפלים האלה זו חשיבה לוגית מהסוג הבא:
הנחה: אם אשווק הרבה, יבואו אלי הרבה אנשים
הנחה: אם אהיה ממש אבל ממש טוב בטיפולים, אז יבואו אלי הרבה אנשים מהמלצות
מסקנת ביניים: לכן, בין אם אשווק הרבה ובין אם אהיה ממש ממש טוב בטיפולים, יבואו אלי הרבה אנשים
הנחה: לשווק הרבה = לא כיף
מסקנה סופית: כיוון שאני מעדיף לעשות מה שכיף לי, אז כדי שיבואו אלי הרבה אנשים, עדיף לי להשקיע בלהיות ממש ממש טוב במה שאני עושה.
הבעיה עם חשיבה לוגית בכלל, וזה אני אומר כמי שישב כמה שנים טובות בשיעורי הפילוסופיה של האוניברסיטה העברית, היא שבינה לבין המציאות אין בהכרח קשר. זאת מאחר ובמציאות פועלים בני אדם שהחוקים החלים עליהם אינן רק חוקים לוגיים.
אבל אני רוצה לדבר הפעם רק על הנחה שגויה מספר 4, שאומרת שלשווק הרבה זה לא כיף.
למה אנחנו מניחים שזה לא כיף, בעצם? זה לא כיף כי מנקודת המבט הנוכחית שלנו זה לא יכול להיות כיף. מה כיף בלשכנע מישהו לבוא לקבל טיפול? כלום! זה לא כיף, זה לא היה כיף אף פעם וזה לא יהיה כיף אף פעם!
אבל מה אם נקודת המבט שלנו תהיה שונה? במקום לנסות לשכנע מישהו לקבל טיפול, למה לא פשוט להתחיל לטפל בו? זה הרי כיף לטפל (לפחות לרוב המטפלים, אני יודע בוודאות שלא כל המטפלים נהנים לטפל, אבל זה נושא נפרד).
מה פירוש "להתחיל לטפל בו"? פשוט מאד: הדבר המשותף לכל שיטות הטיפול בעולם הוא שכולם מעוררים תהליך טיפולי אצל המטופל. מי שצבר קצת ניסיון בטיפול, יודע כבר שהתהליך הטיפולי מתחיל הרבה לפני החדרת המחט הראשונה או הנגיעה הראשונה. זה מתחיל בשיחת הטלפון, זה ממשיך בפגישת האבחון, וזה צובר תאוצה בטיפולים עצמם.
יותר מזה – התעוררות של תהליך טיפולי יכולה להתרחש ברגע שאדם מסוים מתחיל להיות מודע לבעיה שלו, וחושב איך לפתור אותה. שימו לב: תהליך טיפולי יכול להתחיל במודעות של אדם לבעיה שלו.
אז מה בעצם קורה כשאני בוחר לצאת החוצה וליידע אנשים שאני מטפל שיודע לטפל בבעיות כאלה ואחרות? אני מעורר מודעות של אנשים לבעיה שלהם, ולכן אני מעורר תהליך טיפולי אצלם. אני למעשה מטפל בהם (בין אם תהיה לזה המשכיות אצלי בקליניקה או אצל מישהו אחר או שלא תהיה לזה המשכיות כלל).
לכתוב מאמר, לשלוח ניוזלטר, לתת הרצאה, להפיץ את הידע שלי, לשתף פעולה עם גוף שיעזור לי ליידע את האנשים שלו שאני קיים – כל אלה הן פעולות שיווקיות – שאפשר לראות אותן לגמרי כטיפול.
ואיך כל זה קשור לרפואה סינית קהילתית, כשם הטור שמאמר זה נכתב במסגרתו? מאחר וקליניקה קהילתית שואפת להיות מעורבת בקהילה שלה, הרי שיש לה גם סוג של אחריות ליידע את הקהילה על קיומה. ובזה שהיא מיידעת את הקהילה על קיומה – היא בעצם מתחילה לטפל בקהילה, ומממשת את הייעוד שלה.
במובן מסוים, לא לשווק זה סוג של התחמקות מאחריות.
וגם אם אתם לא קליניקה קהילתית אלא מטפלים פרטיים רגילים – אל תחכו. אתם רוצים לממש את הייעוד שלכם? צאו החוצה והתחילו לטפל!
* תמונה: Chris Slupski
