דיקור במילה

" המכשלה הרביעית מתרחשת בייעוץ. כאשר המטפל חסר חמלה וכנות, כאשר המטפל נחפז בייעוץ ואינו מתאמץ להדריך את מחשבתו ומצב רוחו של המטופל לדרך חיובית, אותו המטפל גוזל את ההזדמנות להגיע לריפוי. מחלות רבות מתחילות בנפש, והיכולת להביא את המטופל לידי שינוי בדרך התפיסה וההרגשה, כדי לסייע בתהליך הריפוי נדרשת מהמטפל הטוב"
(מתוך ה- su wen פרק 77 , חמש מכשלות המטפל)

ניתן כאן דגש רב על טיפול שמשתמש במילים על מנת ליצור טיפול מודע, המשתמש ביכולות הקוגניטיביות  כי בלעדיהן, לדבריו, יכולה להיות החמצה בתהליך הריפוי.

היא מטופלת ותיקה, חמש שנים שהיא פוקדת את הקליניקה שלי בקביעות, אחת לשבועיים, מלבד תקופה בה בחרה לקחת ממני חופש למספר חודשים לשם טיפולי כימותרפיה, לאחר גילוי גידול ממאיר בשד.
הגברת הזו בת 71, והיא מלאת חיים: אור בעיניים, הומור שנון, אהבה, נתינה, והיא גם מלאת קונפליקטים: היא יכולה להיזכר בדבר מה מטריד, יחסים במשפחה, ולפתע המבט שלה כבוי, במקום אחר ומשב של מילות טינה וכעס ממלא את החדר.

אני פותחת חלון…
עמוק בלב אני חשה שהיא מעוררת השראה בעיני. משהו בתהליך שעברה, מלמד על יכולתו המופלאה של האדם לגדול, להתחדש, להשתנות…
נראה שדברים היו תקועים זמן רב ואז באה הכימותרפיה: הרג רב מערכתי שעל אף עוצמתו ההרסנית, הזמין במקרה שלה גם השכמה חדשה לחיים מתוך הליבה שלהם.

למי שבר מזל כמוה, בזמן הטיפולים הקשים יש מטרה, יכולת להיאבק, המשפחה נאספת סביבו והוא זוכה לשפע אהבה, דאגה ותשומת לב אינטנסיבית.
בשוך הסערה מביאים הטיפולים הכימותרפיים לא מעט התחדשות… התודעה שמתרחבת, העור מתחדש, השיער צומח בריא ואפור – כי זה הצבע האמיתי שלו בגיל הזה.
הגוף תשוש ומובס ויחד עם זאת הנשמה יודעת שהיא ניצחה, יודעת שהיא נצחית, שאי אפשר לגזול ממך את אשר שייך לך.

היא הפסיקה לעשן, רזתה מאוד ואחר כך שוב עלתה אבל באופן שונה, היא אוכלת מבושל, בריא ואורגני.
שנה וחצי אחרי, היא חשה מעין שיבה לשגרה, "ומה עכשיו?" "מה עכשיו?"
נותר בה פחד, ויש גם ריקנות,
והיא נותרת לאה שכזו, עם כבד גדוש. יש בה מלחמה שמסרבת לדעוך כמו חותרת למלא את כל הריק המבורך הזה בתכלית… תכלית כלשהי… לאו דווקא מיטיבה, לאו דווקא כזו שמבטאת את יכולותיה היצירתיות.

אני מרגישה את הדופק.
הכבד שלה גדוש וכך גם הטחול – רעילות, דחיסות, לחות… מאבק, מחשבות יתר ועל העור יוצאים עוד ועוד – גירודים, פצעים, פרונקלים …
לאחר ארבעה טיפולים בהם אני מנקזת את הכעסים והרעילות בכוחן של המחטים, יש הקלה, פצעים חדשים לא מופיעים עוד, הגירוד נרגע ואני מנסה לפתוח "פתח ניקוז" קוגניטיבי לכל הרעילות הזו שמבקשת דרכה החוצה…
"הדופק מרגיש יותר טוב", אני מציינת (בתמונת הדופק אני חשה עדיין את הכבד גדוש.. ) "מעבר לזה יש כעס. כמה כעס.." , אני מוסיפה בהערכה , יש לי הרבה כבוד לכבד הזה.

שתיקה, ובלב אני מנסחת כבר שאלה חדשה…
לשאלה שנפתחת בטיפול , כבר למדתי, יש כוח להניע , לפתוח, ליצור שינוי ותנועה.
"למי את עדיין לא מוכנה לסלוח?" במקום לשאול על פשר הכעס ומה ולמה – אני מעדיפה להנביט את השלב הבא בתהליך ולשלוח קריצה לעבר הסליחה.
בסקרנות מתעניינת וסבלנית של אדמה מכוונת את השאלה לאדמה הבריאה שברשותה – אני מכוונת להתיידד, ליצור קשר עם המקומות הקשים והכואבים, לאפשר להם להתקבל.
הכבד הגדוש לא מאחר להציף רגשות ולשמחתי היא מדברת ומדברת, ואני משתדלת לאפשר לו את המרחב להתנקות, לפנות עודפים.

לאחר ארבעה טיפולים נוספים, מסתמנת רגיעה נוספת, ואפשר להמשיך ולפנות ל"דברים החשובים" ולא רק ל"דברים הבוערים".
בכבד כמו בכבד, בקונפליקט כמו בקונפליקט יש צד ש"רוצה" וצד ש"לא רוצה"  צדדים שכאלו שמוסיפים "שמן למדורה" של הכבד הגדוש והבוער שלה.
היא נכנסת לקליניקה: עייפות, בעיקר עייפות
ואני שואלת את עצמי: איפה מתבזבז הצ'י? על מה?
"למה את זקוקה כרגע?"
ובכוונתי פונה אל הטחול. הטחול הוא האש התפקודית המבטאת ידיעה שלמה ש"הכל בסדר" יש בו ידיעה פונקציונלית למה זקוק כל איבר וכך  ביכולתו לדאוג לכל מתוך המרכז שלו . ביטוי לכך ניתן להבין גם דרך שם הנקודה liv13  – "שער הסדר" נקודת ה- mu של הטחול.

"אני צריכה שתפנקי אותי" , היא עונה.
במפגש קודם אפשר שהייתי נשארת ברמה הזו, אומרת לה "בואי, עלי על שולחן הטיפולים" ונכנעת להפצרותיה לטיפול בטווינא או רפלקסולוגיה, בנוסף לדיקור. פינוק שהוא אקמול עבורה ותסכול עבורי.
לא כך היום; אני נזכרת בציטוט אהוב: "כדי לפתור בעיה צריך להשתמש ברמת חשיבה אחרת מזו שיצרה אותה" אלברט אינשטיין.

אני פונה ל – shen הנוכחת וגם לעבר הכבד, לעבר הרצונות שלה: "אז את שמה לב למשהו בך שרוצה פינוק. בואי תבדקי, אני מזמינה, מה הדבר הזה בך שזקוק לפינוק – רוצה להרגיש?"
שוב עם המילים מאפשרת לכבד להתבטא, מכבדת אותו, בוחנת האם ניתן לפרום חוט ראשוני מתוך הקונפליקט שמציף פצעים חוזרים בעור.
"שלווה, רוגע, מנוחה" היא עונה.
"בסדר, אז את שמה לב שאת זקוקה לשלווה, רוגע ומנוחה"
"מה הדבר הזה שבך שזקוק לפינוק לא רוצה להרגיש .. אולי אפילו לא מוכן להרגיש בשום אופן, לא מסכים ..להרגיש?"
היא מתעלמת, וממשיכה לתאר מה כן הייתה רוצה להרגיש, פונה לסיפורים ואסוציאציות אחרות.

אני שמה לב שהיא אמנם שמה דגש רב  על העוצמה , על אופטימיות וזה נותן לה הרבה כוח, אבל היא משקיעה גם הרבה מאוד צ'י בלדחוק את הקונפליקטים.
אני מחזירה בעדינות לתחושות והרגשות שהיא לא רוצה להרגיש :
"מחשבות רעות" היא עונה לאחר שתיקה.
אני – "תבדקי אם נכון לך לפרט?"
"כאב, פחד, אגואיסטיות, להיות לעצמי ולא למען אחרים, פחד שלא אוכל להעניק, תחושה של לבד"
אני – ומה את עושה שמגיעות המחשבות האלו?
היא –  אני לוקחת ספר..  או ישנה עם רדיו…

אני בוחרת מילים
להזין את האש והאדמה , ובקול נעים מספרת:
את יודעת לפעמים שיש לי מחשבות רעות  אני יכולה להיות קצת חברה שלהן, לא תמיד אפשר וגם זה ממש בסדר, אבל לפעמים כן… אפשר לבוא בגישה כזו, סקרנית, חקרנית, אמפטית,
להגיד להן בפנים "זה ממש בסדר שבאתן עכשיו אני רואה אתכן, אני יודעת שאתן שם,
אני שמה לב אליכן, אני רואה שיש בכן הרבה כעס, הרבה פחד שמבקש כרגע את תשומת הלב שלי באופן מאוד ברור והחלטי. אני אתכן כרגע, ומאפשרת לכן להיות.
אני סקרנית להבין אתכן יותר טוב, למה באתן? למה אתן כל כך להוטות להציף, האם יש לכן מסר חשוב עבורי, אני בטוחה שיש סיבה למה אתן שבות ומופיעות…

למעשה אני כל הזמן משאירה את הנוכחות הבהירה (את ה- shen ) בתמונה, באינטראקציה, בדיאלוג הפנימי הזה.

אז מה הנקודה….?
היכולת לתקשורת ותיווך רגשי פנימי וחיצוני הוא באחריותן של הפונקציות : th ו- pc ואליהן גם פניתי בטיפול . מניסיוני, כמרידיאנים הפוכים לכבד ולטחול בשכבה האקלימית ובשעון הפיזיולוגי, נקודות על מרידיאנים אלו פועלות מצוין לתמונת דופק בה הכבד והטחול גדושים מאוד.
נקודות שניקזו היטב את הגודש של החום והרעילות בטחול ובכבד היו th1 + th2
ההקסגרמה של החזיר היא יין מוחלט – כולו סביל, מבטא ויתור, קבלה, השלמה והכלה – הוא הענף האחרון – ומבטא את ראיית התמונה השלמה בפרספקטיבה רחבה.

את הגירוד בבית החזה פתרו pc3+pc9 (בפיזור)– טיפול במרידיאן המתפצל של pc שסייע לנקות גם את הכבד.
Cv22 – אשנב לרקיע לקחה חלק וסייעה לאוורר עודפים, לנקות ליחה צמיגה.
Pc6 היא נקודת מפתח, נקודת חיבור שמאחה טראומות ומסייעת לנקז עודפים מהכבד
ומבטאת הרבה מהתכנים המילוליים שעלו בטיפול.
Pc6 היא גם נקודת הפתיחה של yin wei – הסימנייה שלwei  מתארת חיבור של הנוצות והציפור.
האיחוד והחיבור הזה מאפשר בעצם לכל הפונקציה הזו שנקראת ציפור – לעוף.
האיחוי והחיבור של כל החלקים, הקבלה של כל הרגשות והדיאלוג הכנה, הסבלני, הפתוח איתן הוא שמאפשר שקט ונוכחות של ה- shen בתוך הסיטואציה הזו.

לסיכומו של מפגש…
משהו ביכולת ללמוד דבר מה אודות ניהול רגשי מיטיב הוא שינוי נכון לטובה…
מכתב זעם עשוי להיכתב מחדש כמכתב פיוס ,
שיחה יכולה להתפתח להצהרות אהבה מחזקות,
קונפליקטים להידבר,
יחסי אמון להיבנות.

משהו שנלחם כל כך קשה ובגבורה יכול לנוח רגע, לחדש את הכוחות ולהירגע ולהבשיל אל עבר החדש.

האם יש סוף שמח?
הסיפור עוד לא נגמר
ולשמחתי כל עוד יש חיים יש סיכוי לשינוי
גם אחרי שנים של טיפול, כל מפגש הוא חדש בשביל המסע שלה, אליו הצטרפתי כתומכת.

למילים יש צ'י והן חזקות לא פחות ממחטים, לרפואה הסינית יש את הכלים לאבחן ולטפל בחוסרי האיזון גם בעזרתן של המילים, ומאחר והן בכל מקרה שזורות להן במרחב הטיפולי אני מזמינה את המטפל ברפואה הסינית להישאר פתוח ויצירתי ביכולתו לגייס את כוחן של המילים לטובת הצלחת הטיפול.

הגהה ועריכה: תמי ברקאי

תמונה: freeimages.com/Claudia Meyer

המחברת:
עומר ארגוב
מטפלת ברפואה סינית לילדים ולמבוגרים בשיטת stems& branches
http://omer-home.com