הנקודה CV1 היא נקודת מחלוקת, שמדי פעם מעוררת דיון סוער וטעון סביב נושאים שקשורים לשאלות אתיות, יחסי מטפל-מטופל והגדרת סביבה טיפולית שתאפשר את תהליכי הריפוי. עם זאת היא גם פתח לדיון היסטורי ופילוסופי על האופי והמהות של הרפואה הסינית והמקום שלה בתוך המארג הטיפולי בעולם המודרני.
המחלוקת נובעת ממיקום הנקודה שמחייב מהמטופל.ת חשיפה של אזור מאד אינטימי, חשיפה שנושאת בחובה אפשרות לתחושה של פגיעות וחשיפה שעלולה להיות טריגר לטראומות עבר. המיקום שלה על הפרינאום בין איבר המין לפי הטבעת אמנם קיצוני, אך יש לכלול בסוגיה הזו נקודות דיקור נוספות, הממוקמות קרוב לגניטליה דוגמת GV1, Kid11, Liv10, Liv11, Cv2.
המודעות לבעיה והדיון הנלווה סביב השימוש הנכון והראוי בנקודות אלו חשוב ומבורך. יחד עם זאת, אני רוצה להרחיב את הדיון מעבר לגבולות האתיקה המקצועית ולהתעמק גם בשאלה שהנקודה מעוררת בהקשר למהות הרפואה הסינית כמקצוע טיפולי. לעיתים קרובות עולה הטענה, שכמטפלים אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים הנתונים לרשותנו כדי לעזור למטופלים שלנו, גם אם זה כרוך באי נעימות. בהקשר הזה הייתי רוצה להדגיש, שהיעילות של הכלים שעומדים לרשותנו מותנית לא מעט באופן השימוש, אותו כלי שיכול להועיל עלול בשימוש לא נכון גם לעשות נזק. הדיון צריך, לדעתי, להתחיל בתפיסה ההיסטורית של הגוף המוצנע ברפואה הסינית.
הרפואה הסינית התפתחה על בסיס עקרון הצניעות
צניעות הגוף איפיינה את החברה הסינית המסורתית, שנמנעה מחשיפת איברים אינטימיים באופן כללי, ומחשיפה כלשהי של גוף האשה בפרט.
באיורים המסורתיים של נקודות הדיקור, אין שרטוט מדויק של הנקודות באזורים האינטימיים, רק ציון כללי לאזור החלציים מכוסה בבגד. האיור הזה של ערוץ CV הוא דוגמא מייצגת:
Picture taken from the Wellcome Collection
האם נהגו לטפל בנקודות אלו בדיקור? אין לנו מידע.
להבדיל מההיסטוריה הכתובה הענפה של צמחי המרפא, הספרות המסורתית שעוסקת בדיקור יחסית דלה. חסר במיוחד הז'אנר הספרותי של תאורי מקרה קליניים, שמשתמשים בדיקור. הספרות הטרום-מודרנית הקיימת היא ספרות תאורטית, שעוסקת במיקום ובתפקודי נקודות. אין וודאות באיזה אופן נעשה הטיפול בנקודות הדיקור הלכה למעשה. פרט למחטים, היו שיטות נוספות להפעיל אותן, שכללו מדיטציה, תרגילי צ'י קונג, עיסוי (כולל עיסוי עצמי), חימום, משחות, משרים ואידוי.
איפה עובר הגבול?
יחד עם זאת, למושג "צניעות" יש עוד רובד, שחיוני מאד, לדעתי, לתפיסת החוכמה והכוח של הרפואה הסינית. המשמעות הזו נעוצה בהבדל בין ההיסטוריה של התפתחות הרפואה הסינית וההיסטוריה של התפתחות הרפואה המערבית.
שורשי הרפואה המערבית ביוון העתיקה, שאופיינה בדחף של סקרנות אותה תיאר Kuriyama Shigehisa במאמרו כ"מציצנות" (1). הוקדשה תשומת לב רבה לגוף העירום ולחקר המבנה האנטומי של הגוף, חקר שכלל גם עיסוק מעמיק במבנה של איברים הפנימיים.
אבות הרפואה הסינית, לעומת זאת, לא התעניינו במבנה האנטומי הנראה לעין. הם התעניינו בחקר כוחות הגוף כהמשכיות וכשיקוף של כוחות הטבע. הבנת הגוף לא נבעה מחקירה צורנית, אלא מדימוי הגוף כפועל יוצא של אותם התהליכים שמעצבים את האקלים והגאוגרפיה של כדור הארץ.
הבדל זה מומחש היטב בתרשימים הרפואיים של שתי התרבויות. תשוו בין תרשימי הגוף המפורסמים של הרופא האירופאי Andreas Vesalius מהמאה ה- 16, ובין תרשימי הגוף האופיניים לספרי הרפואה הסינית, דוגמת התרשים שמוצג למעלה מתוך ה- Renti Jingmai Tu (人體經脈圖) מהמאה ה- 17.
באיורים של Vesalius ניתן להבחין במאמץ להציג בדיוק מעורר השתאות את סיבי ושכבות שרירי השלד ואת מורכבות האיברים הפנימיים.
Images taken from the Wellcome Collection
בתרשימים הסיניים של הגוף החיצון ושל האיברים הפנימיים ישנה התעלמות מהמבנה האנטומי הנראה לעין, ומציגים בפנינו איורים של הערוצים על פני שטח הגוף שדומים יותר למפות שבילים עם נקודות ציון, או מפות טופגרפיות במקרה של האיורים של האיברים הפנימיים.
Images taken from the Wellcome Collection
סיכום
אין זו מקריות, אם כי ביטוי לתשומת הלב של הרופאים הסיניים לכוחות ה"צנועים", אלו שאינם מנקרי עיניים, אלא פועלים ביקום ללא צורה ברורה וללא גבולות מוגדרים. האיורים של הערוצים ונקודות הדיקור הן בבחינת מפות דרכים שעוזרות לרופא להתמצא בדרכי הפעולה של המנגנונים השונים, ולנווט את התנועה של הכוחות שמניעים את התהליכים הפיסיולוגיים בגוף.
זוהי מהות הרפואה הסינית בעיניי, רפואה שמכבדת את צניעות הגוף הפיסי ומתרכזת בגוף הקוסמי.
כמטפלים סיניים בעולם המודרני, אנחנו צריכים לשאוף ללמוד מהידע של הרפואה המערבית כדי לפתח את יכולות הריפוי שלנו. עם זאת, אני באופן אישי, לא מעונייינת להידמות לרפואה המערבית. הכוח שלי כמטפלת ברפואה סינית נובע מהיכולת להבין את הגוף בצורה שונה. יש מפה על פני הגוף, treasure map אם תרצו, שמסמנת לנו מגוון של דרכים לריפוי. אם נלמד לקרוא אותה, ונשכיל להשתמש בה מתוך תפיסת הגוף הסינית המסורתית, נוכל לעזור למטופלים שלנו מבלי לחרוג מעקרון צניעות הגוף.
*תמונה: Chastagner Thierry
ביבליוגרפיה:
Kuriyama, Shigehisa, ed. 2001. The Imagination of the Body and the History of Bodily Experience. International symposium, 15. Kyoto: International Research Center for Japanese Studies.
המחברת:
הלה יפה
מטפלת ומורה ברפואה סינית
סטודנטית לתואר שני בלימודי מזרח אסיה
http://shanghanlun.co.il
