יום העיון שהתקיים השבוע בת"א היה המפגש הראשון שלי במציאות עם מרים וענת.
היכרותי איתן עד כה היתה רק דרך קריאת מאמרים שכתבו יחד. יש משהו מרענן ויפה בעבודה משותפת הנעשית מתוך חברות, שגם יוצאת מהמשבצת שבה אנו נמצאים רוב הזמן, של עבודה בסוג של בדידות. גם כאסיסטנטים או מאזינים בקורס או סדנה, אנו נחשפים בדרך כלל לגישה של אדם יחיד בלבד בכל פעם.
יום עיון ב- 3 חלקים
יום העיון עסק בשמונת המרידיאנים המיוחדים והוא חולק לשלושה חלקים. הראשון עסק ברקע ההסטורי והתיאורטי של רעיון שמונת המיוחדים, כפי שהופיע בהדרגה עם התפתחות הכתבים השונים לאורך מאות שנים. הוזכרו האפיונים שלהם, הנקודות המשוייכות ואופני עבודה.
החזרה לכתבים מחזירה אותנו לשאול שאלות על דברים שלעתים נתפסים כמובנים מאליהם, סוג של אקסיומות, פשוט כי כך למדנו אותם. לדוגמה, ההתייחסות לנקודות פתיחה של המרידיאן – רעיון שהופיע לראשונה רק בסביבות 1200 לספירה. המרצות העלו את השאלה למה הכוונה בעצם ב'פתיחה', וסיפרו שלמעשה לא נכתבה בהקשר זה מילה שזהו התרגום שלה, וייתכן שמדובר בעצם בתרגום שגוי, ושהפירוש המתאים יותר יהיה ׳מפגש׳. הכוונה לנקודה שאינה נמצאת על המרידיאן המיוחד ובמקרים רבים גם לא באזור שליטה שלו – אך מתרחש בה מפגש עם האיכות והתפקוד של אותו מרידיאן.
החלק השני עסק בפרקטיקה – אופי המיוחדים כל אחד לחוד והיחסים ביניהם, מתי רלוונטי לעבוד איתם, כיצד לאבחן מעורבות של מרידיאן מיוחד כזה או אחר, ונקודות חשובות של מפגש עם המרידיאן. בנוסף, ההבדלים ומערכת היחסים של המיוחדים עם רשת שנים-עשר המרידיאנים הראשיים.
החלק השלישי עסק בשימוש במיוחדים בטיפול בהיריון – מתי כדאי לעשות זאת ואיך, הצורך להתגבר על הפחד או ההימנעות שיש לחלק מהמטפלים ביחס לעבודה עם המיוחדים ובעיקר בהיריון.
את הפתיחה ליום העבירה ענת צחר, ואת שתי המצגות הראשונות לימדה מרים, כשענת לצידה מוסיפה לדיון. ההישענות על המקורות, יחד עם הרבה ניסיון קליני, הדגיש את מערכת היחסים התמידית שבין הרפואה הסינית שגם ההבנה שלה משתנה ומתפתחת, עם הרפואה המערבית ושילוב המידע שהמדע מספק לנו כיום. או כפי שנאמר בהרצאה (ציטוט לא מדויק): "אם ל-לי שי זן היתה גישה לכל הבדיקות והאמצעים שישנם היום היה לו הרבה יותר קל".
כבר לקראת הפסקת הצהריים התחיל להתבהר שמסגרת הזמן שנקבעה ליום העיון לא תספיק לכלול את כל החומר, ולמעשה לחלק השלישי והחשוב ישאר זמן קצר מאד. לכן הודיעו המנחות לקראת סיום היום, שכולנו נוזמן ללא עלות לחלק הרלוונטי בימי העיון הבאים שינחו בספטמבר, וכי הן ירחיבו את הסמינר ליומיים. זה פתרון הוגן שהמתיק מעט את טעם הפספוס שנוצר, במיוחד עבור אלה שלא יכלו להישאר לאחר השעה המתוכננת לסיום היום (מי שיכול היה להישאר זכה לעוד שעה של הרצאה).
הדופק של המיוחדים
נושא אחד שהוזכר הרבה ככלי אבחנתי הוא הדופק של המיוחדים. אבחנת הדופק מאתגרת עבור הרבה מטפלים, במיוחד בשנים הראשונות. גם מטפלות מאד ותיקות ששוחחתי איתן טענו שאינן יודעות לזהות את המיוחדים בדופק, ושהבחירה שלהן לעבוד עם מיוחדים אינה נשענת על הדופק של המרידיאן המיוחד. לכן, למרות שבקרב המשתתפים ביום העיון היו גם מטפלים ותיקים יכול להיות שעבור רבים, הדופק של שמונת המופלאים עדיין מסתורי ולא יוכל לשמש ככלי אבחנתי.
סיכום
יצאתי מיום זה בתחושה שנחשפתי לשפע של ידע שמגיע הן מעבודה קלינית רצופה והן מלימוד מעמיק ומתמשך. זה היה יום אינטנסיבי ונעים שהשתתפו בו מטפלות ומטפלים בעלי ותק מגוון, והשאיר חשק להגיע למפגש הבא בספטמבר.
הגהה: מערכת סינית
* תמונה: Josh Sortino
המחברת:
תמי ברקאי
מטפלת ברפואה סינית ובשיאצו
לאתר של תמי
