'קמפו' היא דרך אבחנה המשמשת למטרת רקיחת פורמולות. היא פותחה ביפן במשך מאות שנים ומתבססת בעיקר על אבחנת בטן יפנית (Fukushin) ועל אבחנת סוג טיפוס המטופל (Sho): עודף / חוסר, איזה איבר יצא מאיזון והאם מדובר בבעיית צ׳י-דם-נוזלים.
ההיסטוריה של קמפו
פירוש המילה 'קמפו' Kampo או יותר נכון ‘קנפו' Kanpo:
המילה 'קן' (Kan) פירושה 'שושלת חאן' ופירוש המילה 'פו' (Po)הוא: 'טכניקה דאואיסטית עתיקה' או 'טכניקה רפואית / טיפולית'. ביחד, יש המפרשים את הצירוף כ: Chinese Herbs או TCM.
הידע הרפואי המסורתי של יפן התבסס על הידע הסיני והושפע ממנו מאוד. במרוצת השנים, לאחר כניסת ידע ברפואה סינית גם מקוריאה ליפן (במאה החמישית והשישית לספירה), נשלחו רופאים יפנים לסין ללמוד ולאסוף ידע נוסף – בעיקר בגלל השאיפה של הקיסר היפני בזמנו לגרום לרפואה היפנית לשגשג. כאשר חזרו ליפן (בסביבות המאה השביעית לספירה), הביאו איתם ידע רב ברפואה הסינית ובבודהיזם, ודרכי לימוד ועבודה שהיו נהוגות בסין.
לימוד הרפואה ביפן התאפשר, באופן בלעדי כמעט, לצאצאי משפחות הרופאים. מיעוט הלומדים היו נבחרים מבני העם שהצטיינו והורשו להצטרף ללימוד. הסטודנטים שהתקבלו לתוכנית הרפואה היו בדרך-כלל בין הגילאים 13 ל- 16, כאשר סך-כל מספר הרופאים שהוכשרו בכל מחזור של רפואת צמחים (קמפו) היה 40, לעומת 20 מדקרים בלבד.
הסטודנטים למדו את הפילוסופיה הסינית מספרים סינים רבים: אבחנת דופק, לשון, וטיפול בדיקור. אנקדוטה מצחיקה היא שבזמן המבחנים, עשוי היה להתרחש מצב בו תלמיד היה בעל ידע רב אף יותר מהבוחן שלו, ואז הם היו מחליפים מקומות! אולם, תלמיד שלא הצליח בלימודיו לאחר תשע שנים היה מסולק מבית-הספר.
המסיימים חולקו לתפקידים שונים ברמות שונות בממשל, לפי הישגיהם בבחינות הגמר. היתה לכך, כמובן, גם משמעות ביחס לשכר שקיבלו. כדי לקבל את התואר הנחשק Medical Doctor, תפקיד השווה בערכו לתפקיד מושל, היה עליהם לעבור בחינת הערכה. יחסית להיום, השכר נראה זעום אך בזמן ההוא כנראה שנחשב למכובד מאד.
עם השנים, אבחנת הדופק והלשון התפתחו בסין; ואילו ביפן העמיקו בלימוד אבחנת הבטן, שהתפתחה במשך מאות שנים ובמיוחד בתקופת 'אדו' ( (Edo era1603-1867. אבחנת הבטן הפכה לבסיס לאבחנות רבות, הן בתחום האקופנקטורה והן בתחום הצמחים. חשוב לציין, כי תחום האקופנקטורה ביפן התפתח בנפרד מתחום צמחי המרפא, ורק בשנים מאוחרות יותר נעשה שילוב בשתיהן יחד.
ישנה סברה שהמטפל ג׳וקה טקדה (Joka Takeda) אשר חי בתקופת 'מומוימה' (1568-1600), הוא שהמציא את אבחנת הבטן, שהתפתחה בהמשך במספר מישורים:
- אבחנת בטן בתחום תורת הדיקור על-פי בית הספר 'מובון' (Mubun), נבנתה על בסיס ה- Nan Jing ובעיקר על הספר Compilation of the Secret Acupuncture. הטיפול נעשה לרוב בבטן עצמה באיזור הפתלוגיה שאובחנה.
- אבחנת בטן בתחום תורת הצמחים, שנחלקה לשני בתי-ספר:
- בית-הספר על פי שיטת 'גוסיהה' (Goseiha) שנוסד על-ידי דוסן מנסה (Dosane Manase, 1507-1594) אשר שהה כשתים-עשרה שנים בסין ללימוד תורת ה- Yin-Yang וחמשת האלמנטים. בית-ספר זה ביסס את מרשמי הפורמולות שלו על אבחנת הבטן, בשילוב שימוש משמעותי באבחנת דופק ואבחנת גוף כנהוג בתורת המרידיאנים.
- בית-ספר נוסף שביסס את רקיחת הפורמולות שלו על אבחנת הבטן הוא קוהוהה (Kohoha). בית-הספר לא התייחס כלל לתורת המרידיאנים ובעצם שאף לנגח את שיטת Goseiha על-ידי חזרה לשיטת האבחנה של הספרים Shang Han Lun ו- Jin Gui Yao Lou. שיטה זו הוצעה תחילה על-ידי מטפל בשם גני נגויה (Geni Nagoya 1629-1696) ובהמשך פותחה על-ידי מטפל בשם טודו יושימסו Todo Yoshimasu (1702-1773) שנודע בפרגמטיות הטיפולית שלו ובאבחנת בטן פורצת דרך.
קייסטצו אוטסוקה
אחד המטפלים הגדולים בתקופה המודרנית הוא הרופא קייסטצו אוטסוקה, (Dr. Keisetsu Otsuka 1900-1980), דור רביעי לשושלת רופאים ביפן.
אוטסוקה ביסס את אבחנותיו על תורת ה'קוהוהה' (Kohoha) אשר כאמור, אינה מתייחסת לתורת המרידיאנים, אלא יותר לתורת הצמחים (Shang Han Lun – Jin Gui Yao Lue). אוטסקה נחשב למטפל מאוד מוערך ובעל שם עולמי, הוא טיפל במספר אנשים רב ואף פרסם מספר ספרים, אחד הבולטים מביניהם הוא Kampo: A Clinical Guide to Theory and Practice, Second Edition
ספר חשוב נוסף שכתב הוא ״Thirty Years of Kampo״ שנמצא בשימוש עד היום.
כיום, אוטסוקה בעיקר זכור ביפן בזכות עבודתו פורצת הדרך בחיבור רפואת הצמחים המסורתית – קמפו, עם הרפואה המודרנית, הקמת האגודה: Japan Society of Oriental Medicine אשר תרמה ותורמת בחיבור בין רפואת המזרח ומערב על-ידי מחקרים רלוונטים, ותרומתו בהקמת הפקולטה לרפואה מזרחית באוניברסיטת ״קיטסטו״ (Kitasato University of Oriental Medicine) ב-1972, שכהן כנשיאה הראשון. כמו כן, אוטסקה עסק בלימוד וכתיבה רבים בתחום הרפואה המזרחית.
לאורך השנים פותחו מספר תאוריות של אבחנת בטן, הן בתחום הדיקור והן בתחום הצמחים.
לכל תאורטיקן בתחום היתה מפת בטן משלו לפיה עבד, והיו הבדלים קטנים בינן מפות של מטפלים שונים. בשנת 1800 חי מטפל בשם אינבה (Bunrei Inabe) שכתב ספר בשם 'תמונות יוצאות דופן של אבחנת בטן' (Fukusho Kiran). הוא סקר אבחנות בטן שונות של פורמולות מה-Shang Han Lun. העבודה הקלינית של אינבה נתנה השראה למטפלים רבים.
תורת ה'קוהוהה' מתארת אבחנת בטן לא פשוטה, אוסף של רפלקסים בבטן, המתוארים במנעד של רמות רגישות. כאשר לוקחים בחשבון את כל הנתונים הללו אפשר כמעט מיידית להתאים פורמולה לטיפול. הפורמולות מבוססות בעיקר על הקלסיקה של ה- Shang Han Lun אך גם ישנה התייחסות לספר Jin Gui Yao Lou. לדוגמה, רגישות מתחת לצלעות בצד ימין תשוייך למשפחת הפורמולות Chai Hu Shu Gan San.
מעניין לציין, כי במהלך תקופת 'אדו' (1603-1867) הובא ליפן ידע רפואי מערבי מאירופה וארצות-הברית והוא נחשב אז ל'רפואה אלטרנטיבית'. אך במהלך המאה ה- 19, ממשלת יפן החליטה להכיר רק ברפואה המודרנית אשר הגיעה מגרמניה, כחלק מהפיכת יפן למודרנית ולחלק מהמערב. מהלך זה גרם לירידת העיסוק בתורת הקמפו, אך עדיין מטפלי קמפו המשיכו לעבוד בצורה פרטית בתחום.
קמפו במערב כיום
במאה ה-20, חזר העיסוק בקמפו לגדולתו, במיוחד אחרי שהרפואה הסינית החלה להתגלות למערב ביעילותה, כמו למשל בביקורו החיובי של ניקסון בסין בשנת 1972. בשנת 1976 הוכנס השימוש בקמפו כחלק אינטגרלי מהטיפול הרפואי המקובל על חברות הביטוח ביפן.
בקמפו נעשה שימוש ב- 148 פורמולות וב- 148 צמחים בודדים, והתורה נלמדת כחלק מהסילבוס של רופאים ביפן.
מאמר שנכתב בשנת 1993 בכתב-העת הרפואי The Lancet דיווח כי 70% מכלל הרופאים היפנים רושמים פורמולות קמפו בצורה סדירה למטופליהם. ביניהם, קרוב ל- 100% רופאי נשים וילדים.
בעצם, לאורך שנים רבות ועד היום פיתחו מטפלים יפנים רבים עיסוק ברקיחת צמחים על פי אבחנת גוף ובעיקר אבחנת בטן. האבחנה אשר רווחת כיום היא על פי בית-הספר 'קוהוהה'.
מה זה אומר בפועל? שכולם בודקים את אותם האיזורים בבטן, שואלים פחות או יותר את אותן השאלות ומסיקים כמעט את אותן מסקנות, לבסוף ניתנת פורמולה לטיפול, פורמולה קלאסית, כמעט תמיד ללא מודיפיקציות.
כלומר, שיטה זו הינה די אחידה, ברורה, וניתן ללמדה בצורה מובנית.
בשנים האחרונות שיטה זו לרקיחת פורמולות מסורתיות, מאושרת ביפן רק לשימוש של רופאים, וזאת על-פי החוק, מה שמרמז לציפיה להוכחה מחקרית לגבי יעילות הפורמולות במצבים שונים של חולי. לכן, בשנים האחרונות נעשו ונעשים אין-ספור מחקרים על הפורמולות הסיניות הקלאסיות ועל מספר פורמולות יפניות שנכנסו לשימוש.
שילוב זה של ידע רפואי בין מזרח ומערב הוא שילוב רב עוצמה שיש להתייחס אליו בכובד ראש. בתהליך האבחנה נלקחים בחשבון הידע המסורתי הסיני וכן זה המערבי.
אני מקווה שהצלחתי לחדש לכם ולו במעט על שיטת עבודה זו, המציעה נקודת מבט מעט שונה על החשיבה הפרמקולוגית של ה- TCM.
מידע נוסף אפשר למצא בקבוצת הפייסבוק שלנו ״Kampo IL-קמפו ישראל״.
עריכה: תמי ברקאי
ביבליוגרפיה
Meridian Therapy / Shudo Denmei —
NAJOM —
— Kampo: A Clinical Guide to Theory and Practice / Gretchen De-Soriano, Nigel Dawes
— Acupuncture Core Therapy – Shakujyu Chiryo / Shoji Kobayashi
— https://kampo.ca
המחבר:
אופיר בלוך
מטפל ברפואה סינית ויפנית
http://jap-clinic.co.il
