אולימפיאדת ריו 2016 הייתה מנוקדת בסימני כוסות רוח, בעיקר בבריכה האולימפית.
כוסות רוח כידוע היא אחת מהשיטות שאנחנו משתמשים בהן בקליניקה, אבל היא בהחלט אינה נחלתה הבלעדית של הרפואה הסינית.
דיקור, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
כוסות רוח כידוע היא אחת מהשיטות שאנחנו משתמשים בהן בקליניקה, אבל היא בהחלט אינה נחלתה הבלעדית של הרפואה הסינית.
דיקור, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
כשירדן ג'רבי זכתה, כמובן שגם הפייסבוק המקומי חגג.
סטטוס אחד שתפס את עיניי היה סטטוס של דורין מנו, מטפלת ברפואה סינית שאני עובדת איתה מדי פעם במסגרת העבודה פה בסינית. מסתבר, שהיא המטפלת של נבחרת הנשים בג'ודו, וגם מלווה את ירדן ג'רבי בדרכה המקצועית מזה 6 שנים.
איך לא ידעתי את זה קודם?!
יצרתי קשר עם דורין באופן מיידי, כדי לתקן את העוול. לאחר חזרתה ארצה, שלחתי לה שאלות, היא ענתה עליהן בשמחה, וכך מובא בפניכם סיפור אחד של מטפלת אחת שהגיעה לאולימפיאדה.
סטטוס אחד שתפס את עיניי היה סטטוס של דורין מנו, מטפלת ברפואה סינית שאני עובדת איתה מדי פעם במסגרת העבודה פה בסינית. מסתבר, שהיא המטפלת של נבחרת הנשים בג'ודו, וגם מלווה את ירדן ג'רבי בדרכה המקצועית מזה 6 שנים.
איך לא ידעתי את זה קודם?!
יצרתי קשר עם דורין באופן מיידי, כדי לתקן את העוול. לאחר חזרתה ארצה, שלחתי לה שאלות, היא ענתה עליהן בשמחה, וכך מובא בפניכם סיפור אחד של מטפלת אחת שהגיעה לאולימפיאדה.
יעל ארנסט (י.א): איך הגעת לרפואה סינית ולמה דווקא אורתופדיה?
דורין מנו (ד.מ): בתור ספורטאית החלום של ׳היום שאחרי׳ היה ללמוד פיזיותרפיה. בגיל 19 עברתי פציעת ברך קשה, ניתוח מסובך ושיקום ארוך שהשאיר אותי בטראומה. פתאם הרגשתי שלא אוכל לעסוק בתחום. לאחר הפרישה, נטשתי את עולם הספורט והתחלתי לימודי ניהול ותקשורת. 5 שנים אחרי, משהו היה לי חסר, חזרתי לאימוני ריצה וכוח גוף וגם חזר הרצון לעסוק בתחום טיפולי. בחרתי בתחום מקביל שבו לא אצטרך להתמודד עם פציעות קשות. התחלתי בלימודי עיסוי רפואי ב׳קמפוס ברושים׳ ושם נפתחה לי הדלת לעולם הרפואה המשלימה. למדתי שלוש שנים לימודי שיאצו ובאמצע החלטתי לשלב את הרפואה הסינית מתוך הבנה שמגע, דיקור וצמחי מרפא הם השילוב המנצח להצלחת הטיפול.
תהליך ההתבגרות בתוך הרפואה המשלימה, החזרה לעולם הספורט בתור מטפלת והכניסה שלי למחלקת שיר"מ באסף הרופא (לצד האסיסטנטיות טיפלתי במחלקה האורתופדית והמיון), טיפלו והשכיחו את הטראומה שחוויתי. כבר מספר שנים שאני חשופה ומטפלת בפציעות קשות שמהן נמנעתי בעבר.
י.א: איך הגעת לטפל דווקא בג׳ודו?
ד.מ: בעברי הייתי ג׳ודוקא וחברה בנבחרת הנשים של ישראל. ב- 2010 חיפשו מטפלת אישה לירדן והציעו לי להתחיל לעבוד איתה. מתוך היכרותי את עולם הג׳ודו היה לי קל לצלול חזרה. לאחר מספר חודשים של טיפול אישי בירדן, החיבור לשאר בנות הנבחרת היה טבעי.
י.א: האם יש פציעות שהן יותר אופייניות לג׳ודו?
ד.מ: הפציעות בג׳ודו הן רבות ומגוונות. מתחיל במפרקים גדולים כגון ברכיים, כתפיים, מרפק וקרסול. יוצרים המון תנועה ולכן הפציעות הן יותר שכיחות, דרך מפרקים קטנים, כגון אצבעות כף יד ופרק כף היד ועד לפציעות עמוד שדרה ששם זוויות התנועה מוגבלות.
ניתן לסווג את הפציעות לשניים: פציעות על רקע טראומטי, ופציעות מ- over use:
על רקע טראומתי – מאחר שהג׳ודו הוא ענף קרב המבוסס על מגע מלא, עומס מפרקי רב ונפילות על היריב, מסביר את האירעות הגבוהה של פציעות מסוג זה.
Over use – כמות האימונים הגדולה של ספורטאי הישג, עייפות שנוצרת כתוצאה מעומס אימונים רב והפרה של מאזן ההעמסה- התאוששות, גורמת לשחיקה ול׳עייפות החומר׳. בנוסף לא תמיד ניתנת תשומת לב מספקת לאימוני תחזוקה, מניעה ושיקום/התאוששות, ולכן תפקידו של הצוות המטפל חשוב ביותר.
י.א: אז איך היה באולימפיאדה?
ד.מ: היה קשוח. מי שחושב שאנחנו נוסעים לאירוע נוצץ ויוקרתי ולא מפסיקים לבלות קצת מתבלבל.
אין ספק שזו חוויה עוצמתית ומרגשת אבל אנחנו באים לעבוד!
אין ספק שזו חוויה עוצמתית ומרגשת אבל אנחנו באים לעבוד!
בחלק החוויתי זהו האירוע הגדול והמתוקשר ביותר בעולם, אך ריו לא צלחה את האתגר ובמימד הזמן זוהי אולימפאידה שלא תיזכר לדורות. מבחינה לוגיסטית היו אין סוף ליקויים. הכפר האולימפי מבחוץ נראה מושלם, אך התנאים היו תנאי אכסנייה, ביוב שעלה על גדותיו ותורי ענק בסניף הקטן של מקדונלדס, בגלל מזון בלתי אכיל. זאת היתה המציאות, אבל עם הזמן התרגלנו ולרוב צחקנו מהכל. הצלחנו להנות מחווית ספורט יוצאת דופן!
י.א: מה זה אומר להיות חלק מהמעטפת הרפואית?
ד.מ: בפאן המקצועי עבודת הצוות הרפואי מתחלקת לשניים: הימים שלפני התחרות (ליווי הספורטאים לאימונים) ויום התחרות:
בימים שלפני התחרות: הספורטאים הגיעו לריו בין 7-10 ימים לפני יום התחרות, על מנת להתאושש מהג׳ט לג ולהכין את הגוף לאזור זמן חדש. בתקופה זו העומסים יורדים, אם ניקח את הג׳ודו לדוגמא, עוברים לאימון קצר, איכותי ומעצים, עם התמקדות בזריזות וכח מתפרץ. צוות המטפלים מצטרף לאימונים, כל מטפל והנבחרת שלו ומכין את הספורטאי לאימון. הטיפול יכלול מעט הנעת שרירים ומפרקים, מתיחות וחבישות. לאחר האימון מתבצע טיפול התאוששות קצר על מנת לפזר חומצת חלב. הטיפול יהיה שטחי על מנת להשאיר את מערכת השריר בטונוס יחסית גבוה.
בערבים מתקיימים טיפולי פיזיותרפיה, אלקטרו, אולטרסאונד ומהצד שלי דיקור לצורכי הספורטאי: מתוקף ההתמחות שלי, רוב הטיפולים שביצעתי היו להפחתת כאב ודלקתיות, בשיטות האיזון של ד"ר טאן, בתוספת טיפולי התאוששות, והרגעה מערכתית.
יום התחרות – קיימת התכנסות פנימה של כל המערכת. שומרים על שקט בסביבת הספורטאי על מנת לתת לו את כל התנאים הנוחים לריכוז והתפקסות. כמטפלת אני לא משנה דבר ולא מכניסה טכניקות חדשות. מכינה את גוף הספורטאי כעשר דקות לפני תחילת החימום בטכניקות שיאצו שונות כגון רוקינג, מתיחות ומניפולציות קלות. ברגע שהידיים עוזבות את גוף הספורטאי, אני נשארת קרובה לאורך כל יום התחרות לצורך חידוש חבישות, טכניקות התאוששות וכו׳.
י.א: כשירדן ג׳רבי עולה על הפודיום ומקבלת מדליה משגעת כזאת- האם זה ניצחון גם שלך?
ד.מ: יום התחרות של ירדן היה מאד מאד מרגש עבורי. מי שליווה אותה ואת נבחרת הג׳ודו בימי התחרות היו הפיזיוטרפיסט והאורתופד, עקב פציעות מסובכות שיכולות להתרחש בזמן תחרות. המעטפת מסביב לירדן עם השנים גדלה ונכנסו מספר מטפלים נוספים שכל אחד אלוף בתחומו. דאגתי לראות אותה בבוקר התחרות ובמבט אחד לאחל לה את כל ההצלחה שבעולם. היחסים בינינו עברו את גבולות המטפל מטופל ולצד הטיפולים, במשך השנים הפכנו לחברות טובות. כשאת מטפלת צמודה לנבחרת, נוסעת למחנות אימונים ותחרויות במשך שנים, הכל הופך אישי יותר ולכן כל ניצחון וכל מדליה זהו אושר והתרגשות גדולה וכל הפסד מרגיש כמו שברון לב.
ירדן תמיד מודה לסובבים אותה, אבל בסוף, הדרך היא שלה, הניצחון שלה והמדליה כולה שלה. שמחתי מאד להיות חלק מהדבר הגדול הזה, במיוחד שזו סגירת מעגל עבורי.
י.א: באילו כלים את משתמשת בעיקר משלל הכלים שלמדת לאורך השנים?
ד.מ: ביום- יום הטיפול שלי משלב מספר דיסציפלינות. ההתמחות העיקרית שלי היא באורתופדיה- שיטת האיזון של ד"ר טאן היא מתודת העבודה העיקרית שלי (גם במחלות פנימיות). עם זאת מעולם לא ויתרתי על המגע והשיאצו ולכן חשוב לי מאד להבין את הפתלוגיה המערבית והפגיעה שקיימת בשלד שריר. אני מאד מאמינה שמטפל חייב להבין את גוף האדם ואת האבחנה שאיתה מגיע אלינו מעולם הרפואה הקונבנציונאלית. לאחר הבנת הפתולוגיה, מה שמנחה אותי בחשיבה, באבחנה ובטיפול הוא השיאצו והרפואה הסינית. לרוב, בסוף טיפול אורתופדי אוסיף קינזיו טייפינג, מה שעזר לי מאד בפציעות שאני עברתי ולאורך השנים גיליתי שעוזר למטופלים רבים.
י.א: מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
ד.מ: כדי להיות ספורטאי אולימפי צריך לדעת לבוא ולקחת. ביום התחרות ״אסור לראות אף אחד ממטר!״
לאורך השנים הבנתי שהכשל הגדול שלי בתור ספורטאית, הוא המתנה הגדולה שקיבלתי בתור מטפלת – המהות שלי יותר מהכל היא לתת ולכן החלטתי להפוך את זה למקצוע. אני נהנית להקשיב ולהיות שם בשביל אנשים שזקוקים לטיפול. וכמובן יותר מהכל לאתגר את עצמי בטיפולים, למצוא פיתרון ולעזור למטופל. לשנות את צורת החשיבה ודרך החיים שלו על מנת שיצליח להחזיר לעצמו את השליטה על גופו וחייו.
י.א: את יכולה לשתף אותנו בסיפור מקרה קצר מהעבודה שלך עם נבחרת הג'ודו?
ד.מ: הראשון שקופץ לי לראש והוא מבחינת קסם עבורי התרחש לפני כשנה.
אחד המשפטים הקבועים שיוצאים לי מהפה למטופל הוא שאין קסמים ושכל טיפול תרפואיטי מצריך התמדה וסידרה, על מנת ליצור שינוי אמיתי ולהחזיר את הגוף לתפקוד תקין ומלא. אחת מבנות הנבחרת עברה ניתוח שלישי בברך עקב קרע ברצועה הצולבת, ניתוח מסובך שדרש כמעט שנה של שיקום. לאחר שחזרה לאימונים מלאים, לא יכלה לשבת ישיבת סזה (ישיבה מסורתית לג׳ודו ולכלל היפנים על הברכיים), וגרוע מזה- הקשה עליה בתרגילי הקרקע, תרגילים שאיתם ניתן לנצח בג׳ודו כגון בריח וחניקה. רוב עבודת הקרקע היא על הברכיים. בהתייעצות עם אורתופדים נאמר לה שבזמן הניתוח, ובעקבות הצלקת נפגע עצב ותצטרך ללמוד לחיות עם הכאב, ולהסתגל לכך שלא תוכל לבצע את כל התרגילים החזקים שלה. אמרתי לה שננסה לטפל ויהיה מה שיהיה. אחרי שלושה טיפולים קיבלתי תמונה בה היא עומדת רק על הברך הפגועה, בלי תחושת כאב. עודכנתי כי חזרה באופן מלא לעבודת קרקע.
אחד המשפטים הקבועים שיוצאים לי מהפה למטופל הוא שאין קסמים ושכל טיפול תרפואיטי מצריך התמדה וסידרה, על מנת ליצור שינוי אמיתי ולהחזיר את הגוף לתפקוד תקין ומלא. אחת מבנות הנבחרת עברה ניתוח שלישי בברך עקב קרע ברצועה הצולבת, ניתוח מסובך שדרש כמעט שנה של שיקום. לאחר שחזרה לאימונים מלאים, לא יכלה לשבת ישיבת סזה (ישיבה מסורתית לג׳ודו ולכלל היפנים על הברכיים), וגרוע מזה- הקשה עליה בתרגילי הקרקע, תרגילים שאיתם ניתן לנצח בג׳ודו כגון בריח וחניקה. רוב עבודת הקרקע היא על הברכיים. בהתייעצות עם אורתופדים נאמר לה שבזמן הניתוח, ובעקבות הצלקת נפגע עצב ותצטרך ללמוד לחיות עם הכאב, ולהסתגל לכך שלא תוכל לבצע את כל התרגילים החזקים שלה. אמרתי לה שננסה לטפל ויהיה מה שיהיה. אחרי שלושה טיפולים קיבלתי תמונה בה היא עומדת רק על הברך הפגועה, בלי תחושת כאב. עודכנתי כי חזרה באופן מלא לעבודת קרקע.
תמונה: www.freeimages.com/philipp k
המחברת:
