סיכום של שנת 2015 כבר מוכן בתוכנית מיוחדת של סינית רדיו. היא תעלה בהמשך השבוע.
העלתי כמה נקודות בתוכנית שנראו לי חשובות, ואני מוצאת את עצמי ממשיכה לחשוב על חלקן ועל נקודות נוספות שנתקלתי בהן בקהילה המקצועית במסגרות שונות- דרך סינית, דרך קבוצות בפייסבוק, שיחות עם קולגות… ברשותכם, אעלה אותם פה על הכתב, אולי הכתיבה תעזור לרדת לעומקם של דברים, ואתם מוזמנים להגיב ולשתף ממחשבותיכם בנושאים אלו (ואולי יש לכם נושאים נוספים?).
קורס של מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
במהלך החודשים האחרונים של 2015, פרסמנו בסינית קורס של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור השרון, קורס שמטרתו לתת למטפלים- לכם- כלים להתמודד עם מטופלות שמספרות במהלך הטיפול על טראומה מינית שחוו בעבר.
בכלל, כל נושא של הטרדות ותקיפות מיניות שטף את הפייסבוק בתקופה האחרונה, ונדמה שיש שינוי באויר. לא עוד נשים נחבאות שחוששות לספר מה היה. אכן, הפייסבוק הפך לזירה משפטית בה כל אחת ואחד רואה לנכון לחרוץ דינה של מתלוננת, מה שכמובן רק זורה עוד מלח על הפצעים הקיימים במתלוננת גם ללא משפט השדה בפייסבוק. בנוסף, כשמסתכלים על 2 חברי הכנסת שפרשו מהחיים הפוליטים, רואים שהם משלמים מחיר על מעשיהם. לדבר הזה בדיוק יש כוח עצום בתהליך הריפוי וההחלמה של נפגעות תקיפה מינית, זה מעניק לנשים אלו העצמה עמוקה שתשפיע על המשך חייהן.
והנה, על גל מודעות זה, הגיעה ההודעה על פתיחת הקורס של מרכז הסיוע, שמלמד אותנו איך להתנהל עם מטופלות ומטופלים שעברו תקיפה מינית. מלמד אותנו על המסע הארוך שהן צריכות לעבור, על התחנות בדרך, על טריגרים, על ההבדלים שיש בין הפגיעות השונות מבחינת הטראומה אצל המטופלות, על הדברים שצריך לעשות- וגם הדברים שאסור לעשות (לא פחות חשוב).
הקורס לא נפתח בשל מיעוט נרשמים.
ואני שואלת אתכם- איך זה יכול להיות שלא נהרו לקורס הזה?!
כל מי שמטפל בצורה מסודרת בקליניקה נפגש עם נשים, נפגש עם נשים שעברו טראומה מינית כזו או אחרת. אני רואה בקבוצות בפייסבוק שהנושא הזה עולה.
האם עברנו הכשרה כלשהי במהלך הלימודים בנושא? התשובה היא לא.
במידה וחלילה מטפלים חושבים שבגלל שהם עברו משהו דומה הם יודעים מה לומר ומה לעשות- האם זה נכון? לדעתי לא. יכול להיות שיש יותר רגישות, אבל יש גם יותר סיכון להצפה מחודשת למטפלת עצמה (או מטפל). בנוסף, יש גם אפשרות גבוהה מאוד להשלכה- מה שנכון לי נכון גם למטופלת. וזו טעות גדולה שצריך לדעת להימנע ממנה.
בנוסף, כמה מאיתנו יחשבו להפנות לפסיכולוג במקרים כאלו? או לעשות שילוב בין פסיכולוג לרפואה סינית? כמה מאיתנו מבינים את הכוח הטמון ביכולת לצקת למילים את הטראומה ואת ההשלכות הרבות שהיא מביאה איתה?
למה לא הגיעו המון מטפלים לקורס שכזה?
קהילה שהיא אסופת בועות
ב- 2011 הצבעתי על היות הקהילה שלנו אסופת בועות. אני עדיין חושבת שזה נכון, למרות שפייסבוק לעתים מטשטש את זה. בסופו של יום, בעולם שאינו וירטואלי, עדיין אנחנו רואים מספר מועט של אנשי מקצוע שפוקדים כנסים וקונגרסים, ביחס למספר אנשי המקצוע שקיים ברחבי הארץ.
פייסבוק משרת את הקשר של האדם לסביבתו בצורה מאוד חלקית, ולא יכול בשום דרך להיות במקום מפגש אישי בין אנשים.
ואת השורה הזו כותבת אישה שמאוד אוהבת את פייסבוק, ומייצרת קשרים דרך הפייסבוק מזה שנים לא מבוטלות. אבל חברים, זה עדיין רק פייסבוק. המציאות אינה פייסבוק, מפגשים מקצועיים בסגנון וובינרים וקורסי און-ליין זה מצוין, אבל לא במקום המפגשים האישיים עם אנשים. בתור מטפלים, בתור אנשי מקצוע ברפואה סינית, אנחנו אמורים להבין את זה בצורה מאוד עמוקה.
לפני כמה שבועות, שאלה מישהי בתגובה לקורס כלשהו שנפתח במרכז- למה אין קורסים שנפתחים בצפון. זה תיסכל אותה.
אני כמובן יכולה להבין אותה. יחד עם זאת, וגם כתבתי לה בתשובתי, שבעבר הייתה מכללה בשם מכללת דאו, בצפון הארץ, ומכללת דאו התהדרה בפעילות יפה מאוד שכולה הוקדשה לבוגרים.
מגוון קורסים הציעה המכללה, וההיענות הייתה דלה. אני מניחה שיש לכך כל מיני סיבות, אבל סיבה משמעותית להפסקת הפעילות היא חוסר עניין לציבור.
אבל הציבור מעוניין!
אז למה אנשי מקצוע רבים לא מגיעים למפגשים מקצועים?
נכון, יש את סיבת המחיר, וחוסר רצון לוותר על יום טיפולים או לימודים כדי ללכת למפגש שכזה.
למה בעצם? אני לא מצליחה להבין את הסיבות שניתנות, כאשר אני מתייחסת לסיבות שהן מעבר לקריאות "המחיר גבוה, זו חוצפה", כי אני גם יודעת מניסיון, שכאשר המחיר נמוך יותר ואפילו כאשר הכניסה היא בחינם- חוסר ההיענות שוות ערך למצב שבו המחיר גבוה יותר.
למה לא מגיעים אנשי מקצוע למפגשים מקצועים?
מכללות ובוגרים
אני חוזרת על השאלה הזו כבר כמה שנים טובות. מצד אחד אני יכולה להבין את שיקולי המכללות שלא להשקיע במערך של לימודי המשך, ומצד שני- אני לא בטוחה שיש מכללה אחת שעשתה את זה בצורה ברורה, עם תוכנית חומש ותקציב נאה כל שנה כדי ליישם את זה בצורה כנה ואמיתית.
למה המכללות אינן משקיעות במערך של לימודי המשך?
איך קרה, שאין מכללה אחת שראתה לנכון לפרוש חסות על הבוגרים שלה עצמה, ועל אחרים, תוך מתן הטבות, אפשרויות לימוד במחירים סבירים ולא יקרים מדי, אפשרויות לסופרוויז'ן, אפשרויות ייעוץ עם רואי חשבון וסוכני ביטוח, יעוץ בכל הקשור לבנית עסק בצורה מסודרת וטובה (שלא לדבר על חוקית)?
בחזוני (או בחלומי, או בתמימותי…), אני רואה מרכז בוגרים בכל מכללה, שמעניק לבוגריה את כל מה שחסר לבוגרים בתחילת דרכם. אני רואה מכללות שדואגות לבוגרים שלהן, ולא רק ממשיכות בסרט נע של הוצאת מטפלים נוספים כל שנה לשוק עבודה קשה, שהוא חלק ממדינה עם שוק עבודה קשה.
אז נכון, לאורך השנים היו 2-3 מכללות שנתנו פה איזה קורס, שם איזו סדרה של קורסים לבוגרים… אבל שום דבר לא בא כדי להישאר. לא הייתה מכללה אחת שהבינה משהו בסיסי ביותר- הבוגרים שלה הם כרטיס הביקור הכי טוב שלה!
ההבנה הזו מובילה להכרה בחשיבות ההשקעה בבוגרים, במערך לבוגרים שימשיך לשרת את הבוגרים ותוך כדי כך ישרת את המכללה עצמה ויחזק אותה.
למה מכללות לא פורשות חסות על הבוגרים שלהן באמצעות מערך בוגרים שוקק?
סיכום
הרבה לפני שאני מסתכלת החוצה ומבקרת את העולם ואת הקהל הרחב בתפיסתם אותנו, אני מסתכלת פנימה ורואה, שיש לנו עוד דרך ארוכה בתפיסת הקהילה המקצועית את עצמה.
אנחנו אולי אסופת בועות, אבל אנחנו קהילה מקצועית חזקה, ברמה גבוהה מאוד ועשינו כבר דברים מאוד יפים וגדולים במהלך השנים.
אנחנו צריכים להמשיך.
אנחנו חייבים להפנות זרקור אל תוכנו ולהתחיל לדאוג לפרטים שבתוכנו.
להפסיק לבוא בטענות, ולהתחיל לפעול למען קהילה שדואגת לאנשים שמרכיבים אותה, תוך מתן עזרה אמיתית ותוך התגייסות של כל הגופים. להניח אגו בצד, ולעבוד ביחד כדי שנוכל להיות קהילה שמתהדרת באנשים שעוזרים אחד לשני.
סינית כבר רוקחת רעיון, שהולך ומבשיל ויצא בקרוב לאויר העולם.
אני מקווה, בסתר לבי, שהרעיון הזה יצא לאויר העולם וישאר לתקופה ארוכה…
עכשיו אתם
אשמח לשמוע את המחשבות שלכם על הנקודות המצוינות, ואולי יש לכם בכלל דברים אחרים שמציקים לכם? ספרו פה בתגובות.
