המסע הסתיים. שבועיים של של קליניקות, טיפולים בפרוטוקול NADA – נתינה והכרת תודה יום יום. נפאל שלאחר רעידת האדמה של אפריל 2015 מלאה תילי אבנים, פיגומים ותומכות, חורבות מקדשים, בתים סדוקים שאינם ראויים למגורים. נפאל פצועה, כואבת, פוסט טראומטית. זו החוויה הראשונה שטופחת על הפנים בסיורים בקטמנדו ומחוץ לה, וגם במפגש עם אנשי הצוות הנפאלי שעוברים הכשרה של AWB (מדקרים ללא גבולות) במלון שלנו. לפעמים קשה להכיל את המועקה בחזה. אני נאחזת בצבעוניות הרבה שאני רואה בשווקים, בטכסים ובמקדשים – אני רואה שהחיים ממשיכים לזרום לצד ההרס הרב בכל מקום. נראה שכולם נפגעו באופן ישיר או עקיף, וממשיכים לחיות, לקוות, להתפלל ולהאמין.
אל המצב הזה הגענו, קבוצה של שמונה-עשר מטפלות ומטפלים, אנשי צוות מ- AWB ארה"ב, בראשם דיאנה המייסדת שארגנה את הטיול המורכב הזה לפרטיו (מי שהשתתף בהכשרות AWB בארץ זכה להכירה). העבודה שלנו מתקבלת בציפיה, בכבוד ובאסירות תודה.
כל יום מתקיימת קליניקה במקום אחר ברחבי קטמנדו: אנחנו מטפלים במנזר SHECHEN, בו חיים ילדים בגילאי 6-18. בגלימות בורדו וחולצות צהובות, מגולחי ראש, אלה ילדים למשפחות חסרות אמצעים שנמסרו למנזר כדי לקבל חינוך טוב. אין להם קשר עם הבית והם אינם יוצאים לחופשות. באולם צר הם מתיישבים על מזרנים לצד שולחנות נמוכים, הצעירים יותר שנראים לעיתים קטנים מגילם מקבלים טיפול במדבקות זרעים, והגדולים יותר מקבלים דיקור אוזן. מדי פעם מפנים מקום ומאפשרים לעוד ילדים להכנס לטיפול. באולם שורר שקט שמכבד את המתרחש. בחוץ ,בחצר, ילדים מתרוצצים ומשחקים.
ביום השני נערכת הקליניקה במוסד גריאטרי, אליו אנחנו מגיעים לאחר סיור ב- PASHUPATINATH באתרי אבלות ושריפת גופות. המוסד הזה מקבל אליו אנשים שאין להם משפחה ואמצעים. הקליניקה מתקיימת בצל חצר פנימית, הזקנים חביבים, מעבירים את יומם בעיקר בחוץ, מזג האויר נעים ושימשי.
אחר כך, קליניקה במוסד למצורעים. למעשה, השוהים במקום החלימו (יש טפול למחלה) אבל הם נשארים שם ואינם חוזרים למשפחותיהם. שוב מבנים חד קומתיים סביב חצרות שטופות שמש. לחלקם מומים בגפיים, מעוותי אצבעות, אנחנו מגיעים אליהם כי הם לא כל כך ניידים.
כל יום מלווה בסיורים מודרכים במקדשים, ככרות ואתרים מקודשים שונים. בכל יום קליניקה. כך הגענו למוסד SHAKTI SAMUHA לנערות שניצלו מסחר בנשים ומעבדות. הן נכלאו בהודו בתנאי בית סוהר, הוחזרו לנפאל על-ידי ארגונים שונים, (למרות חשש הממשלה הנפאלית שלא התלהבה להחזירן שמא יביאו איתן HIV), נערות החוות תחושת אשמה ודימוי עצמי פגוע. אני נזכרת שיש מוסדות מהסוג הזה גם בארץ (טפלתי באחד מהם בשיאצו במשך הרבה שנים) ותוהה איך לא עלה בדעתי להציע להם את הטיפול שלנו.
מחצית הצוות טיפל במוסד דומה בשם SAATHI (שמשמעותו 'חבר/ה') מוסד שאינו ממשלתי וללא כוונת רווח. מתגוררות בו נערות שנפגעו מאלימות כלפי נשים וילדים. במקומות חסויים אלו אסור לצלם. לאחר הטיפול אנחנו קונים מלאכות יד שהנערות מייצרות ומוכרות בחנות במקום.
הצוות שלנו מורכב מאנשים שונים בגילאי 30 עד 72. מקליניקה אחת לשניה הקבוצה מתגבשת, מתוך הרבה עזרה הדדית, רצון טוב טהור, שיתוף מיועד מטרה. יש משהו רוחני באנשים הנפאלים שמקרין על האנרגיה של הקליניקות שלנו.
לאחר שבוע אנחנו יוצאים מקטמנדו לכיוון צפון מזרח, קרוב לגבול טיבט, אל אחד מהאזורים שנפגעו ביותר ברעידת האדמה האחרונה. אזור SINDHUPALCHOK, סמוך לנהר BHOTEKOSHI. אלפים נפגעו באזור זה: הרוגים, נעדרים ואחרים שנשארו ללא קורת גג. עשרות אלפי בתים נהרסו, או ניזוקו בצורה שאינה מאפשרת מגורים בטוחים.
המסע באזור הכפרי מתחיל בכפר GATI ובסביבותיו בכפרים:YARSTA, MANDRA, ANTHALY הצופה על טיבט. ככל שמטפסים מעלה הנופים עוצמתיים, היערות רוחשי חיים. ציקדות, ציפורים ופרפרים לצד טרסות אינסופיות שבהן נעשה עכשיו אסיף של דוחן (MILLET – ממנו מכינים את המשקה החריף MOONSHINE). האוכלוסיה כאן משבטי ה- NEWAR ו- TAMANG. הכפריים מקבלים אותנו בחום, מרעיפים עלינו שרשראות פרחים, ברוחב לב ואסירות תודה שקשה לתאר. קבלות הפנים בכל מקום מרגשות עד דמעות. נראה לי שאסון הטבע, הטראומה והחשש התמידי שהאירוע עלול להתרחש שוב (ואולי גם התחושה שאין את מי להאשים ולשנוא) מוציאים מהם את הטוב שבאדם. אנחנו פוגשים בכפרים פנים המביעות סבל מהול באהבה ונתינה, אולי אנחנו מייצגים עבורם את התקווה, האיכפתיות והאנושיות הבלתי אמצעית.
הקליניקות מתואמות מראש, אנשים נוהרים, יושבים על האדמה או על מחצלות לקבל טיפול, גברים, נשים, ילדים ותינוקות, זקנים וזקנות. לא ניתן לצפות כמה יגיעו – לפעמים אנחנו מטפלים ב 200 איש ויותר. נמסטה עם חיוך מלא לב, פרחים והכרת תודה.
באזור הכפרים אנחנו מתנהלים בהליכה, כל יומיים המאהל מוקם במקום אחר. ההליכה לא קלה, אבל באוירה של קבלה, כל אחד מוזמן לקצב האישי שלו, הרבה אורח רוח.
הצוות שלנו בעיקר מארה"ב, כל אחד מגיע עם נסיון החיים והסיפור האישי שלו – לאט לאט נוצר קשר של מעין משפחה גדולה.
יחד איתנו נמצא גם צוות של NEPAL AWB, שמנוהל ע"י THOMAS KELLY- צלם שמתעד את הטיול, האנשים והקליניקות. הוא אמריקאי במקור, שחי מעל 30 שנה בנפאל, דובר את השפה, איש אשכולות, החולק איתנו ידע אדיר על הדתות, המנהגים, ההיסטוריה והפוליטיקה בנפאל, ככה 'על הדרך' ובכל הזדמנות. אתו עובדות פריטי וסאקילה – נפאליות מקסימות דוברות אנגלית שעוזרות בארגון, בתיאום ובתיקשורת עם המקומיים, וצוות תיפעול של כ-10 אנשים עליהם מנצח BEEBAL, נפאלי שכולו לב רחב (בכל מקום נדבקים אליו הילדים). הצוות שלו מבשל, מקים מאהל וחדר-אוכל, משקה אותנו בבוקר תה מסאלה חם ודואג לקערת מים חמים אישית לרחצה. הבקרים מלאי טל וקרים – וזה 'בא טוב' להתחיל כך את היום.
אנחנו ישנים באוהלים, אדם אחד או שניים בכל אוהל, על מזרונים, שק"ש ואפילו כרית עם ציפה לבנה. יש אוהלי שירותים, אוהל גדול המשמש כחדר אוכל, הכל מאורגן לפרטים – כדי לפנק אותנו, המערביים. שלוש ארוחות ביום מבושלות במקום, מגוונות וטעימות, תה וקפה גם בין הארוחות.
הלב מתרחב מיום ליום, הנופים מדהימים. הקליניקות בכפרים, המפגש עם המקומיים –מפעים, ממלא. טיול בנופים עוצמתיים עם עשיה, עבודת צוות ולמען מטרה משותפת. הכפריים מגיעים לקליניקות לקבל טיפול, השמועה עוברת ומביאה אותם בגלים גלים, סאקילה מוסיפה מוזיקת רקע מרגיעה מהטלפון שלה, פריטי מציעה לילדים להניח את הראש על השולחן בקליניקה שבה הם ישובים כמו בכיתה תחת סככה (בבית-ספר זמני, במקום זה שנהרס).
בבקרים מעבירה אחת המשתתפות חימום ותרגול יוגה, ואחרת מעבירה סדנת אמנות באחד הכפרים. כל יוזמה מתקבלת בברכה. באחד הכפרים יצא לי להעביר הדגמה של טווינה לילדים ותינוקות – ללמד את ההורים מניפולציות פשוטות שיוכלו לטפל בילדיהם בעצמם. הכפריים נענים לכל דבר באהבה – אין חשדנות, אין ציניות.
באחד הימים אנחנו מוזמנים לצפות בטקס שמאני שמתקיים בכפר. סוג של גירוש רוחות רעות, תפילות בקצב מונוטוני, מלווה בצילילי פעמונים על גופם, זה מתפתח למעין קפיצות בישיבה ואחכ בעמידה חגים סביב עצמם ומתופפים. הטכס ממשיך גם בחוץ ולאורכו של שביל בכפר הם רוקדים ומתופפים כשנשות הכפר מלוות בשירה. שמלות מתנופפות, המון מצלמות שלנו.
בערב הצוות הנפאלי מתכנס סביב מדורה, שרים בשפה המקומית ושירי ביטלס באנגלית בקולות נפלאים, בליווי גיטרה של SHIVRAJ. אני מתכנסת לי בשק השינה החמים ונרדמת.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
תמונה: אסתי פרדו
המחברת:
אסתי פרדו
מטפלת ברפואה סינית ושיאצו
esti.prd@gmail.com
