ע', בן 47, סמנכ"ל כספים, בעל נטייה לעודף משקל, מטופל מזה כ- 10 שנים בסטטינים (ליפיטור 10 מ"ג), כבד שומני, כל השנים עוסק בספורט באופן סדיר (ריצות, ספינינג).
בבדיקות התקופתיות שמבצע למעקב ליפידים, התגלה ליקוי בתיפקוד בלוטת התירואיד:
TSH נמוך – קטן מ- 0.008 (הטווח הוא – 0.55-4.78);
T3 גבוה – 8.5 (הטווח הוא – 3.5-6.5);
T4 תקין – 18.1 (הטווח הוא – 10.0-20.6).
לשון: צבע תקין – מעט אדמדמה, נקודות אדומות, תפוחה, סימני שיניים, חיפוי חלקי לבנבן נוטה מעט לעכור, ורידים כהים מאוד.
דופק: מהירות נורמלית נוטה לאיטית (תקין מכיוון שכזכור הוא ספורטאי), מאוד מתוח, ריק ומיתרי.
יש לציין, שבתקופה המדוברת חווה ע' מתח ולחץ קיצוניים בהקשר לעבודתו, כאשר הוא חש במקביל רצון פנימי לעזוב ולבצע שינוי תעסוקתי.
סימפטומים – למעט ירידה במשקל ללא הפחתה משמעותית בכמות האוכל, ואדמומיות מעט מוגברת בעיניים (אותה ניתן היה ליחס גם למאמץ הרב שהשקיע בעבודתו), היה אסימפטומתי לחלוטין (ללא סימנים אופייניים של היפרתירואידיזם כמו דפיקות לב מואצות, בלט עין, זפק נימוש, שינויים קיצוניים במצבי הרוח, הפרעות שינה, גלי חום ועוד). בדיקת אולטרסאונד הראתה בלוטת תירואיד בגודל תקין עם מרקם מגורגר, ללא קשרי לימפה מוגדלים. מיפוי הבלוטה הראה קליטה מוגברת, נוגדני אנטיתירוגלובולין ו- TPO חיוביים. על סמך כל המימצאים האמורים אובחן ע' כחולה במחלת GRAVES.
GRAVES הינה מחלה אוטואימונית הגורמת למרבית המקרים של יתר פעילות תירואיד. במחלת GRAVES הגוף מייצר נוגדנים המחקים את פעולת ההורמון TSH , אשר מופרש מההיפופיזה כדי לגרות את בלוטת התירואיד. בעקבות יצור נוגדנים אלה, אין בקרה על כמות ההורמונים המיוצרת, הרמות עולות, ובלוטת התירואיד פועלת בפעילות יתר. יש לציין, שסיבת התפרצותה של המחלה טרם אובחנה. ידוע שקיימת נטייה גנטית, ושעל פי רוב המחלה מתפרצת לאחר אירוע כלשהו שגרם ללחץ קיצוני.
רופאת המשפחה הפנתה את ע' לאנדוקרינולוג, שהמליץ על טיפול תרופתי במרקפטיזול (תרופה הפוגעת במנגנון יצור הורמוני בלוטת התירואיד), במינון 10 מ"ג ליום למשך 3 שבועות, ואז על בדיקה חוזרת של תפקודי הבלוטה; אם תהיה ירידה ב- T3, הומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי במינון נמוך למשך שנה-שנתיים, עד לנירמול ערכי ה- TSH(להם לוקח זמן ממושך יותר להתייצב). מאחר שע' לא סבל משום סימפטום שסיכן את בריאותו או פגע באופן משמעותי באיכות חייו – הוא החליט לדחות לעת עתה את הטיפול התרופתי שהומלץ לו, ולנסות לאזן את פעילות היתר של התירואיד בצמחי מרפא סיניים.
על פי הרפואה הסינית, אובחן ע' כסובל מחום קיצוני (אש) ולחות בכבד ובכיס המרה; בנוסף, סטגנציה בכבד. הפורמולה שנבחרה עבורו היא מודיפיקציה של Long Dan Xie Gan Tang Jia Jian (שהיא מודיפיקציה של Long Dan Xie Gan Tang):
| צמח | מינון |
| XIA KU CAO | 15 |
| XUAN SHEN | 15 |
| SHENG DI HUANG | 12 |
| LONG GU | 12 |
| BAN XIA | 12 |
| FU LING | 12 |
| ZHE BEI MU | 12 |
| CHAI HU | 9 |
| HUANG QIN | 9 |
| ZHI ZI | 12 |
| DANG GUI | 12 |
| CHEN PI | 6 |
| PU GONG YING | 15 |
| LONG DAN CAO | 9 |
| GAN CAO | 3 |
הצמחים Ban Xia, Fu Ling, Zhe Bei Mu, Chai Hu, Huang Qin נועדו לטיפול בליחה; הצמחים Xuan Shen, Xia Ku Cao משמשים לפיזור ליחה ונודולות באזור הגרון; Dang Gui נועד להניע. לניקוי מוגבר של האש, ולטיפול בעיניים האדומות נוספו הצמחים Pu Gong Ying, Long Dan Cao; הפורמולה מפזרת חום ואש בעזרת הצמחים Xuan Shen, Sheng Di Huang, Long Dan Cao, Zhi Zi, Huang Qin; תפקיד הצמח Long Guלהרגיע. נמנעתי מלהשתמש בצמחים המכילים יודין, מאחר והדעות חלוקות בנוגע לשימוש בהם בהיפרתירואדיזם.
הפורמולה ניתנה למשך 3 חודשים, אחריהם נעשתה בדיקת דם לתיפקודי הבלוטה. התוצאות שהתקבלו היו מפתיעות:
TSH עדיין נמוך, אך עלה – קטן מ- 0.02 (הטווח הוא – 0.55-4.78);
T3 ירד, וניכנס לטווח הנורמה – 5.7 (הטווח הוא – 3.5-6.5);
T4 תקין, ירד גם הוא – 11.7 (הטווח הוא – 10.0-20.6).
מאחר והתוצאות הראו שהבלוטה מגיבה באופן חיובי לטיפול בפורמולה, הוחלט להמשיך בנטילתה עד להשגת ערכים תקינים. מדי שלושה חודשים נערכה בדיקת דם לתיפקודי הבלוטה, אשר המשיכו להשתפר. תשעה חודשים לאחר שהחל לקחת את הפורמולה, הבדיקות הראו תפקוד תקין של הבלוטה, והוחלט להפסיק את הטיפול על מנת שלא להוריד את תפקודי הבלוטה יתר על המידה, מה שעלול להוביל בסופו של דבר לתת-פעילות שלה (היפותירואידזם).
בטבלה הבאה ניתן לראות את תהליך השיפור בתפקודי הבלוטה לאורך תקופת הטיפול:
| גילוי | לאחר 3 חודשיםשל לקיחת פורמולה | לאחר 6 חודשיםשל לקיחת פורמולה | לאחר 9 חודשיםשל לקיחת פורמולה | |
| TSH (0.55-4.78) | 0.008 | 0.02 | 0.27 | 0.66 |
| T3 (3.5-6.5) | 8.5 | 5.7 | 4.8 | 5 |
| T4 (10-20.6) | 18.1 | 11.7 | 11.5 | 10 |
חמישה חודשים לאחר הפסקת הצמחים הסיניים, נעשתה בדיקה נוספת של תפקודי הבלוטה, והתקבלו התוצאות הבאות:
TSH תקין בטווח הנורמה – 1.18 (הטווח הוא – 0.55-4.78);
T3 נשאר תקין בטווח הנורמה – 5 (הטווח הוא – 3.5-6.5);
T4 נשאר תקין בטווח הנורמה – 12.8 (הטווח הוא – 10.0-20.6).
מחלת Graves היא, כאמור, מחלה אוטואימונית, ועלולה לחזור שנית (גם לאחר הפסקת הטיפול התרופתי המערבי קיים סיכוי של 50% להישנותה). לכן, ימשיך ע' לעקוב אחר תפקודי התירואיד בחודשים הבאים, והוא נדרש להיות ערני להופעת סמפטומים העלולים לרמז על שיבוש מחודש בתפקודה.
סיפור המקרה מדגים כיצד ניתן לטפל באמצעות צמחי מרפא סיניים בתפקוד לקוי של בלוטת התירואיד. במקרה האמור לא ניתן טיפול תרופתי מערבי, מכיוון שהמטופל לא סבל מאף סימפטום המהווה סכנה לבריאותו. עם זאת, יש לשקול בזהירות רבה החלטה שכזו, וכמובן שעליה להיעשות בשיתוף פעולה מלא עם הרופא המטפל, ובמקביל למעקב סדיר אחרי תפקודי הבלוטה בעזרת בדיקות דם. אני מאמינה שיש לנסות להכניס יותר ויותר את הטיפול ברפואה הסינית לפרוטוקול הטיפולים המערבי, ולאפשר למטופלים איכות חיים ובריאות טובים יותר.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
המחברת:
לימור גילעד
מטפלת ברפואה סינית
limorg@qos.net.il
