יום חמישי, 30.4.15
מתעוררת ב- 6:00 לצליל השעון המעורר. מעמיסה את התיקים לאוטו, נוסעת מלאת מחשבות לקיבוץ ניר-עם. בדרך, ה- Waze מחשב מסלול מחדש ולוקח אותי דרך מושבים שאינני מכירה באזור שדרות. קצת לפני הכניסה לקיבוץ אני נתקלת לראשונה במיגונית שהוצבה ליד תחנות אוטובוס, משהו בבטן מתכווץ.
חונה בסמוך לחדר האוכל הממוגן, מרחוק רואה קבוצה של אנשים צבעוניים. לבי הולם מהתרגשות, כולם חדשים לי. מתקרבת, מגששת, מחפשת במה להיאחז. בשולחן הכניסה אני פוגשת לראשונה את קרן אסולין – שהביאה את בשורת ה- AWB לישראל, ואת דפנה פרבר – גם היא מצוות ההקמה. הן מוסרות לי תיקייה ובה חומר הקורס. אני נכנסת למועדון של הקיבוץ, מכינה לי תה, בוחרת עוגייה ומתיישבת על כיסא פנוי.
כבר 9:00, מתחילים. חבר הקיבוץ מספר לנו על שגרת החיים שהופרה במהלך מבצע "צוק איתן", אז נאלצו להתפנות לקיבוץ אחר ועל הקושי לחיות בצל נפילות פגזים.
קרן אסולין מציגה את צוות עמותת AWB ארה"ב שהגיעו במיוחד לישראל כדי להעביר את ההכשרה: דיאנה פריד, קרלה קסלר, קרול ק. קסלר ויעל מירב, ואת צוות מקימי עמותת AWB ישראל: קרן אסולין ודפנה פרבר, עדי גרליץ ואורן רחמני, אליהם מצטרף גם ישי גרשון, פסיכולוג קליני מומחה ומטפל בשיאצו, שמאפשר לכל מי שירצה במהלך ההכשרה לשוחח עימו. גם מיה ריס וחוה מהלר שעברו את ההכשרה בשנה שעברה באו לעזור.
ארגון AWB הוקם בעקבות הוריקן קתרינה שפגע בעיקר באזור ניו אורלינס בארה"ב ב- 2005. אלפי אנשים נהרגו ואיבדו את בתיהם, רבים נזקקו לעזרה פיזית ונפשית. קבוצת מטפלים שארגנה דיאנה הגיעה למקום, קיימה מעגלי ריפוי בדיקור וסייעה לתושבים. הטיפול במעגלי הריפוי מבוסס על דיקור חמש נקודות האוזן של פרוטוקול NADA (הידוע כדיקור להתמכרויות). המשתתפים יושבים יחד ומקבלים את אותו הדיקור בו זמנית. שיטת טיפול זו נמצאה כמקלה על מצבי טראומה ופוסט-טראומה והסימפטומים הנלווים להם. חברי הארגון מקימים מעגלי ריפוי באזורים מוכי אסון ברחבי העולם על מנת לעזור נפשית באופן מיידי, כפי שקרה ברעידת האדמה בהאיטי בשנת 2010, במבצע 'צוק איתן' אצלנו בארץ בקיץ האחרון וממש כעת בעקבות רעש האדמה בנפאל. בנוסף, יוזמים מעגלי ריפוי לאוכלוסיות נפגעות טראומה ברחבי העולם. מאז ההכשרה הראשונה של הארגון בישראל הקימו חבריו מעגלי ריפוי לאוכלוסיות פגועות טראומה במסגרות שונות בארץ.
אנו עושים סבב הכרות: אני כבר מרגישה כמה צבעוניות ויופי יש בחדר, בא לי להכיר את כולם יותר לעומק. קרן משתפת אותנו במטרות הארגון בישראל ומדגישה ברוחב לב שמרגע זה הצטרפנו למשפחה, שאנחנו חלק שווה מהקהילה. תחושת הקהילה מתעצמת מרגע לרגע במהלך ההכשרה.
השיעורים מרתקים, מלמדים ומרגשים. ישי מספר לנו באופן נרחב ויישומי על טראומה בכלל ועל נפגעי טראומה בישראל. לאחר מדיטציית פתיחה נעימה, עדי גרליץ מציג את הצ'י-קונג רפואי, תרגול שזו הפעם הראשונה שאני נחשפת אליו. הוא וקרן מדגימים טיפול בצ'י-קונג רפואי, שנראה מהצד כמו כישוף. מאוחר יותר התנסינו בטיפול בזוגות והיה לי נעים, ועוד יותר נעים היה לקבל פידבק ממי שטיפלתי בה, שהרגישה המון אנרגיה נעימה מהידיים שלי. נכון שעבדתי עם המון כוונה, אבל לא ידעתי עד כמה זה יחלחל החוצה. יצאתי בתחושה שאני חייבת לנסות את זה שוב. אכן ניסיתי מאוחר יותר במעגל הטיפולים וגם שם דיווחו המטופלים על שינוי. איזה כיף, כלי מקסים!
קרלה ואורן מלמדים את פרוטוקול נקודות האוזן, פעילות הנקודות ומיקומן, ואף מעשירים אותנו בטיפים פרקטיים מניסיונם העשיר. לאחר מכן, אנחנו יושבים במעגל והצוות מעניק לנו טיפול בדיקור אוזן. אני מחכה שיגיעו לדקור אותי, מצד אחד חשה רוגע ומצד שני דריכות. אורן ניגש בשקט ואומר לי שמתחיל לדקור, תוך מספר רגעים האוזניים שלי מלאות מחטים, נוחתת עלי נינוחות נוספת ואני חצי ישנה חצי ערה, רואה בעיניים עצומות את השקט. אני שומעת שיעול, בכי שמעורר אותי רגשית, רצון לחבק. הידיעה שיש כאן צוות מטפלים גדולמעניקהלי תחושת ביטחון, חזרתי שוב לשקט הפנימי שלי. לאחר הוצאת המחטים אנו משתפים בחוויה, דבר המשחרר עוד יותר. מעגלי השיתוף הם מוטיב חוזר בהכשרה, במיוחד לאחר כל התנסות חדשה. השיתוף מאפשר לשחרר ולהביע רגשות ולפעמים רק לעבד אותם בלב. השיתוף מלמד וכמובן מביא לפתיחות ואחדות בתוך הקבוצה. מעגלי השיתוף מרגישים נחוצים ותמיד באים ברגע הנכון.
את היום הראשון אנו מקנחים במעגל תופים בניצוחו של שלומי סימני. תופפנו לפי הקצב אותו שלומי הנחה, נוצרה מסיבה נהדרת. לו היה לי אומץ, הייתי קמה לרקוד.
יום שישי, 1.5.15
לאחר שינה בחדרי האירוח של הקיבוץ אנו קמים לצ'י-קונג מרענן ומזין בהנחיית עדי. אחרי ארוחת בוקר אנו מוכנים למפגש, סקרנים לקראת יום נוסף של תהליך ולמידה. קרלה מלמדת שיעור שמחדש לי הרבה על הנוירוביולוגיה והפיזיולוגיה של הטראומה, ועל תפקוד חלקי המוח השונים במקרה שהמערכת דורשת התגייסות. קרן ועדי מעבירים שיעור חשוב מאוד על המעבר מטיפול פרטני לטיפול קבוצתי באופן רגשי ופרקטי: איך לקרקע ולתת גבולות ברורים, תוך אפשור תנועה; איך לפתוח, לשמור ולהגן, להקשיב ולסגור מעגל. היה מעניין לראות איך 8 העקרונות של הרפואה הסינית מתחברים ומתקיימים במעגל הריפוי. אנו לומדים מקרלה כיצד לנהל מעגל כזה ודיאנה ויעל ממחישות לנו באופן משעשע (מאוד!) מאילו טעויות להימנע. לאחר שצחקנו הרבה, קרן מעבירה שיעור מקסים על מערכת החיסון הרגשית והטראומה במעגל חמשת האלמנטים וגם על פתולוגיות בתוך המעגל והשלכותיהן.
קרלה מבשרת שעוד רגע נקבל תפקידים ונהיה מטפלים בעצמנו. היא מפרטת מה אומר כל תפקיד. עד כה לא חשבתי ברמה כל-כך פרקטית, כך שהשיעור הזה מחבר בין הנלמד עד כה לרגע הבא, בו נטפל באמת. התחלקנו לשלושה מעגלי ריפוי כשבידנו הכלים החדשים אותם רכשנו ביומיים האחרונים. תפקידי לשמור על המרחב, לראות אם מטופל צריך עזרה או כיוון באמצעות צ'י קונג רפואי. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מנהלים מעגל כמטפלים, תוהים וטועים, מתנסים בחוויה. המון מטפלים בחדר אחד, הרבה התרחשויות.
מקיימים מעגל שיתוף וסיכום של כל היום העוצמתי הזה. הפתיחות גדלה מרגע לרגע. הצוות המקסים שמעביר את ההכשרה קשוב, נינוח, משתף וממלא אותנו באהבה. יום ההכשרה הסתיים רשמית, אך אנו נהנים משיח חברים על הדשא המשותף ברחבת חדרי האירוח.
יום שבת 2.5.15
פותחים את הבוקר בצ'י-קונג מהרמן ומזרים בהנחיית קרן על הדשא, אחריו מתחיל עוד יום של למידה, שיתוף וטיפול. עדי מזכיר לנו שלא להתאמץ ולהתיש עצמנו בעבודת הצ'י קונג, אלא לעבוד בנינוחות וללא מתח. זו בדיוק התזכורת שהייתי זקוקה לה, אני מודה לו בליבי.
דפנה מעבירה שיעור חשוב ומרתק הכולל התנסות בניקוי רעלים רגשי, אורן ותומר רחמני מעבירים לנו מעגל ריפוי בקצב. כמה דברים חדשים אני חווה כאן!
הגיע רגע האמת. אנו מתכוננים לקבלת מטופלים חיצוניים ומיישמים את כל מה שלמדנו בהכשרה. המטופלים נכנסים לחדר ומתיישבים, מקבלים הסבר לגבי אופן התנהלות הטיפול במעגל. הפעם תפקידי לדקר. דיקור אני עושה כל יום, לכאורה זה תפקיד קל, אבל פתאום יש בי התרגשות, גם החדר מלא בכוונות טובות, באנרגיה בעוצמה שקשה לתאר במילים.
סיימתי לדקור, לוקחת צעד לאחור, מתבוננת ורואה שלושה מעגלי ריפוי ישובים. מטופל אחד רגוע מאוד, אחר מזיז את הצוואר בחוסר נוחות, מטופלת אחת בוכה לפרקים. אנו, המטפלים, שומרים על המעגל לפי הצורך: מסייעים בצ'י קונג רפואי, מגישים כוס מים או טישו או מרימים מחט שנפלה. אי אפשר להשוות את האווירה אפילו במעט למה שקורה בטיפול פרטני, זו תחושה שאני לא מכירה. כעבור כ-30 דקות אנו מוציאים את המחטים. מטופלת שחשה צורך לשוחח ניגשת אלינו, מטופל אחר אומר תודה והולך לדרכו. אנו, המטפלים, משתפים זה את זה בתחושה, בחוויה, מבינים איזו מתנה קיבלנו בהכשרה.
לאחר ארוחת צהריים משתפות אותנו אפי בן-דוד, חווה מהלר ואסתי פרדו בעשייתן מאז שעברו את ההכשרה הראשונה של AWB בישראל. אנו מקשיבים, מתפעלים ומתרגשים כשמספרות ומראות צילומים ממעגלי הריפוי שיצרו וקיימו.
לאחר מכן, קרלה מסבירה כיצד לפעול כשהמטופל מגיב רגשית או פיסית במהלך טיפול, ישי מספר לנו מהי טראומה משנית אליה גם אנו חשופים כמטפלים. אני מופתעת מרמת הריכוז שלי למרות השעה המאוחרת, רוצה עוד ידע, נהנית מכל רגע. לקראת סיום אנו מעלים רעיונות והצעות לשיתופי פעולה עתידיים בקהילה. מתרוצצים לי בראש מספר רעיונות לקהל יעד מתאים למעגלי ריפוי באזור מגורי, נותר לבחור, למצוא שותפים ולבצע.
לאחר טקס קבלת תעודות המלווה בהתרגשות, אושר והרבה חיבוקים, אנו נפרדים פיסית, אך נשארים מחוברים רגשית. מה שמאחד אותנו יותר מהכול היא מטרתנו המשותפת, להקל ולעשות את העולם הזה טוב יותר. חוזרים הביתה עמוסים ברגשות, תחושות, מחשבות, עם כלי עבודה מרעננים, חברים מקסימים חדשים, משפחה חדשה.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
* תמונה: Stephen Eastop
המחברת:
גלית גליל
מטפלת ברפואה סינית מסורתית
לאתר הבית של גלית גליל
