ושוב אני מוצאת את עצמי אחרי קונגרס. כל שנה אותו סיפור:
כבר מחודשים דצמבר-ינואר אני מרגישה את הלחץ של ההכנות ושהדברים יהיו מוכנים במועד המתאים. העומס נערם, ואז מגיע מרץ שהוא כולו אביב אחד גדול- בטבע וגם בעבודה- איכשהו, הכל חייב לקרות במרץ!
פה יומולדת, שם חגיגות, פלוס ילדה חולה- והעומס רק ממשיך וגואה, עד שמגיע הקונגרס והכל מתנקז (עם פרחים ברקע, כי בכל זאת, אביב) לכדי עשייה נהדרת, התנהלות משומנת היטב והנאה אינסופית.
ואז אני מוצאת את עצמי מול המחשב, יושבת ומנסה להסביר במילים עד כמה הקונגרס הוא מופלא, עד כמה מה שאסף מור, והצוות כולו, עושים כל שנה כל כך משמעותי לי באופן אישי וכל כך מהותי לקהילה המקצועית בארץ- וזה קשה, כי לצקת את העוצמה הזו למילים המתאימות היא משימה לסופרים מיומנים. אני פחות טובה בזה.
סינית והקונגרס
השנה לסינית הייתה השקעה גדולה יותר מהרגיל בקונגרס. במסגרת חגיגות העשור להיווסדה, סינית פרשה חסות על התיקים בקונגרס, העניקה דוכן ללא תשלום למלאכת הקודש של "מדקרים ללא גבולות" וגם הייתה סדנא בחסותה על השיווק בפייסבוק עבור מטפלים, איך לשווק נכון ויעיל בפייסבוק ואיך זה יוכל לעזור למטפלים להגיע אל מטופלים חדשים. הסדנא הועברה על ידי פולינה שטרן-שלמה, ואני מדי פעם הפרעתי כדי לתת את הניסיון שלי בתחום. ככל שהתקדמה הסדנא, וככל שהקשבתי זו הפעם השלישית לפולינה מדברת, הבנתי למה באמת נוצרה הסדנא הזו- כדי שאני אוכל ללמוד עוד מפולינה. אבל על הדרך, שגם האנשים שהגיעו לשמוע אותנו יוכלו לחזור הביתה ולהתחיל ליישם את הדברים. אני באופן אישי למדתי כמה דברים חשובים מהסדנא, אני חושבת שגם האנשים שהגיעו למדו כמה דברים חדשים ומפתיעים.
אותי הפתיע מאוד לטובה הפאנל שתוכנן לסיכום הסדנא. בפאנל השתתפו אסף מור, אייל שפרינגר, תום רוטנברג, אריאל חודרוקובסקי, פולינה ואני, ושוחחנו על האפשרויות הקיימות לפעילות המקצועית שלנו, עם תום 4 שנים. 5 אנשים, כל אחת ואחד מאיתנו בחרו דרך שונה מעט או הרבה, כל אחד ואחת מצליחים להתפרנס בכבוד מהמסלול המקצועי שבחרו (ולרוב חצבו בשטח, כי המסלול שלהם חדש ואחר ממה שהיה מקובל בזמנם)- הפאנל היה נהדר!
אני חושבת שמי שלא מגיע לקונגרס, לא רק מפסיד- אלא גם עושה טעות מקצועית גדולה מאוד.
הזדמנויות הלמידה המתקיימות במסגרת הקונגרס הן ייחודיות לקונגרס, אלו לא הזדמנויות שחוזרות על עצמן במסגרות אחרות. המפגשים הקולגיאלים עם אורחים מחו"ל גם הם חד פעמיים, ובעידן שבו המדינה שלנו נמצאת קבוע תחת איום של בידוד, הקונגרס מעיד בצורה ברורה שהבידוד יקרה אם הפרטים יתנו לזה לקרות. בזכות הקונגרס, בתחום הרפואה הסינית- אנחנו למדים כל שנה מחדש שאנחנו לא מבודדים כלל, אלא להפך. אני לא יודעת מה לגביכם, אבל לי זה משמעותי וחשוב מאוד.
הסטנדרט הגבוה של הקונגרס נשמר גם השנה, הן ברמת ההרצאות והסדנאות המועברות, הן בהפקה של האירוע כולו, הן בהתנהלות. ההקפדה של צוות הקונגרס לבחור נושאים שהם מבוקשים על ידי הקהל הישראלי, תוך הקפדה על הצגת תחומים שהם פחות מדוברים בקהילה מוכיחה עצמה גם השנה כשילוב מוצלח ונכון.
החוויה כולה, מהסדנאות וגם מהמפגשים עם אנשים מהארץ ומדינות אחרות, היו נפלאים, מעשירים, מרחיבי אופקים ובעלי פוטנציאל נפלא לשיתופי פעולה.
זו הפעם החמישית, אם איני טועה, שיש לסינית ולי את הזכות להיות חלק פעיל בקונגרס, וזו זכות עצומה.
אציין שהיה לי מאוד חסר מתחם קליגרפיה, בשילוב עם סדנא בנושא.
וכמו תקליט שבור, אחזור ואציין שהיה לי חסר מאוד תחום הפילוסופיה. היה לנו את סבין ווילמס- וזהו.
איך זה יכול להיות? איפה אביחי וולצ'ק? מיכאל ליטבק? עפרה ברעלי? ניצן אורן? איך האנשים האלו, שעושים עבודה כל כך חשובה בתחום הרפואה הסינית אינם חלק אינטגרלי וקבוע במחזורי הקונגרס?
על נפלאותיו וגבולותיו של פייסבוק
הזכרתי את פייסבוק ומטפלים. אני רוצה להגיד לכם כמה דברים על פייסבוק:
פייסבוק הוא גאוני ונפלא.
זוהי זירה שבה ניתן לפגוש אנשים שאולי במפגשים בינאישיים קצת קשה להם, זוהי במה בה ניתן להתייעץ, לחשוב ביחד, וכמובן- זוהי פלטפורמת שיווק שבה אנחנו יכולים להשתמש כדי להגיע למגוון רחב מאוד של מטופלים פוטנציאלים. אין ספק, פייסבוק מאוד נוח.
אבל אני חייבת לומר, שהפייסבוק אינו זירה מרכזית, והוא אינו משמש כחלופה למציאות הקיימת- לא בחיים בכלל ולא ברפואה הסינית בפרט.
הפייסבוק הוא מקום נהדר לפגוש קולגות- אך אינו יכול להוות תחליף למפגשים פייס-טו-פייס.
הפייסבוק הוא פלטפורמה מצוינת לקידום ומינוף תחום הרפואה הסינית בקרב הקהילה המקצועית- אך אינו יכול לעמוד בעבודה לבדו. קבוצות זה טוב ויעיל, אך בשום אופן הן אינן יכולות להוות תחליף למפגש ישיר, בינאישי, שבו אתה מסתכל לקולגה בעיניים, מפגש בו אתה יכול להרגיש באופן בלתי אמצעי את האדם שעומד לפניך.
הפייסבוק לא יכול בשום אופן להחליף מפגשים מקצועיים באשר הם.
ומי שלא הגיע לקונגרס ה- ICCM השישי הפסיד בכל הרמות- ברמה המקצועית הפסיד אבחנת פנים ממרצה חד פעמית בשם ליליאן פרל ברידג'ס, דיון פילוסופי וקליני שהוא בבחינת שילוב נדיר בין רני אייל לברטוש חמיאלניקי, סון סימיאו עם סבין ווילמס שזהו לה ביקורה השני במסגרת הקונגרס, הרצאת אונקולוגיה של יאיר מימון- שמסתמן שמרצה במסגרות בודדות בלבד בארץ- הקונגרס אחד מהן.
הפסדתם הרצאות חינם שהתקיימו בצהרים במסגרת הקונגרס.
החמצתם סדנא שתעזור לכם למקסם את זמן הפייסבוק שאתם גם ככה משקיעים, ולתעל לפחות חלק מהזמן להגדלת הקליניקה שלכם. הפסדתם פאנל חשוב- בעיקר לבוגרים החדשים יותר- שהיה יכול לעזור לכם להבין איך אתם ממשיכים בדרככם המקצועית ולנסות לחשוב קצת מחוץ לקופסא ולהתייעץ עם מטפלים שעברו בדיוק את מה שאתם עוברים עכשיו. הפסדתם מפגשים עם אנשים שהם קולגות, מפגשים שהיו יכולים להוליד שיתופי פעולה אפילו ברמה בינלאומית.
אפילו ברמת האקססוריז הפסדתם- התיקים של סינית!
ואת כל זה אני כותבת לכם כמישהי שמרבית יום העבודה שלה הוא מול מחשב, מישהי שאוהבת את האינטרנט ואת הפייסבוק ורואה פירות יום- יום מעמלה מול המחשב.
אבל בסופו של יום, הפייסבוק הוא בועה בדיוק כמו הקליניקות שלנו. ואם לא נלמד להיפגש יותר, נישאר בועות שנפגשות לפעמים אבל ממש מעדיפות שלא. מזה לא מצליחים לקיים עסק מצליח ואיתן, וגם לא מצליחים ללמוד כמו שצריך בהתנהלות שכזו.
גם ככה קשה לעסקים קטנים ועצמאים שכמונו. התנהלות הבועות רק מקשה יותר ואין סיבה אמיתית לכך.
צאו מהקליניקות, פגשו קולגות ובואו לקונגרס.
רק טוב יהיה לכם מזה.
תמונה: freeimages.com/Fred Kuipers
המחברת:
יעל ארנסט
מנהלת אתר סינית
yael@sinit.co.il
