השבוע תפתח שנת לימודים נוספת במרכז לקליגרפיה ותרבות יפן.
עברו כמעט 30 שנה מאז התוודעתי לראשונה לעולם המופלא הזה. היתה לי הזכות להיות חלק ממסורת שעוברת מדור לדור ולקבל מתנות יקרות מפז.
כבר יותר מ- 20 שנה אני מעבירה את החומרים, ההשראה והידע באהבה רבה למי שבוחר להתחבר. ולמרות כל השנים הללו אני מוצאת את עצמי מתלהבת ונרגשת כל פעם מחדש ממש כאילו הייתי זאת אני שבחרה ללמוד השנה תחום חדש, לא מוכר ואחר.
זה לא מובן מאליו שבארץ ישראל של ימינו ישנה התענינות שכזאת באומנות הכתיבה הסינית- יפנית. זה לא מובן מאליו שיש לי תלמידים שהולכים איתי בדרך 5, 10, 15 ועשרים שנה, מתמידים וממשיכים ללמוד. וכשאני שאולת את עצמי איך זה קורה? התבוננות בסימנית הסינית ”ללמוד" מבהירה הכל.
הסימנית ללמוד
הסימנית היפה והפשוטה הזאת מחברת אותנו למהות הלמידה. מי הוא הלומד? מה היא האיכות הנדרשת ללמידה? מה היא הדרך המומלצת ללמוד? לשם מה?
החיים מזמנים לנו שיעורים רבים, לפעמים לא פשוטים, לפעמים מעניינים ומאתגרים. ויש פעמים שהשיעור חוזר וחוזר וחוזר על עצמו, מנסה בכל דרך להזכיר לנו שלא נעשתה באמת למידה.
אז איך לומדים?
הסימנית מורכבת מ- 3 חלקים: החלק התחתון משמעותו "ילד"–
ילד תמים, פתוח, מתעניין, גמיש, סקרן ומתלהב.
ילד שרוצה לדעת, להתנסות, לחקור, לבדוק, לקפוץ למיים ולהירטב, לגעת ולכאוב.
ידיו פרושות לצדדים, מוכנות לתת ולקבל, מוכנות לגעת בלי פחד בלא נודע. גופו גמיש ורך, מוכן ללכת אחרי, הגוף גם הוא לוקח חלק בלמידה ובהתנסות, כל חושיו פתוחים, נכונים לקליטה.
ראשו גדול יחסית, פתוח, לא כזה שיודע כבר הכל. מלא אמונה , להט ותשוקה לחיים.
ילד שאין לו דפוסי מחשבה קבועים ודעות קדומות; שלומד לא רק דרך הראש, השכל, ההגיון.
ילד שיכול לראות את העולם כל פעם כאילו היתה זו הפעם הראשונה, שמוכן לטעות, להתבלבל, לא מפחד להיכשל.
ילד שלומד דרך משחק, דרך שעשוע, דרך צחוק, דרך נפילה וכשלון וכאב.
פוטנציאל עצום שצריך רק לגרות ולהזין.
מעל הילד יש ציור של "גג"– הגג מסמל את הבית, ההורים, האחים הגדולים, זקני הכפר, כל אותם האנשים המשמשים לנו דוגמא והשראה, שמורים לנו את דרך העולם בשגרת החיים, ואלה הבוטחים ביכולתו בכישוריו הטבעיים של כל אחד מאתנו ללמוד ולהתנסות.
הגג יכול לסמן גם את החדר, המוסד, בית הספר. למרות שהלימוד לא נעשה רק במסגרת או במקום מסויים. הלמידה יכולה להתרחש גם תוך כדי משחק, תפילה לצד הסלע או שיחה בצילו של העץ ,והיא זמינה לנו בכל מקום ובכל רגע. הגג מסמל גם את גג היקום כולו והטבע המופלא בעולמינו שמספק לנו כל כך הרבה תובנות אם רק נתבונן ונהיה נכונים לקליטה. הגג מסמל את האלוהי – הישות העליונה המזמנת לחיינו אין ספור הזדמנויות ללמוד, להתפתח ולגדול.
מעל הגג יש 3 משיכות מכחול קטנות מעין "נקודות", הם מסמלים את "הפירות, התוצרים, התוצאות". פירות הלמידה שלנו, התובנות שקבלנו, היצירות שיצרנו: ספר, ציור, מחקר, חכמה. הסימנית מורה לנו לשחרר אותם, להפיץ ולהזין אחרים ולחלוק עם הכל. דבר אינו רכוש שלנו ואל לנו לבעול אותו, בטח לא לשמור לעצמינו ידע שקיבלנו ותובנות שרכשנו. עלינו לשחרר את הכל לחופשי, להעביר הלאה ולחלוק מתנות אלו עם האחר. כך יגדלו פירותינו וימשיכו להפרות ולהזין אחרים, וכך גם נרוקן את עצמינו וניפתח ללמידה חדשה רעננה ומרתקת. זה אולי אחד השיעורים החשובים שיש ללמוד בחיים, וערך חשוב בפילוסופיה של המזרח None attachment. העברת הידע שרכשנו הלאה גם היא למידה , המורה לומד הכי הרבה מתלמידיו.
ועם כל זאת, המורה הטוב ביותר שלנו הוא אנחנו עצמנו. הסימנית מורה לנו לחזור ולהתחבר לילד שבנו. הילד שבפילוסופיה הסינית משול לטוהר ותמימות. כיוון שכל אחד מאתנו נולד טהור ונקי יש בכולנו את היכולת ללמוד מהמקום הזה של הילד שבנו. כל מה שצריך הוא טבע פשוט כשל ילד. התמימות וההתבוננות הנקייה משיפוט מאפשרת לנו לקלוט כל ידע ותובנה שהיקום מזמן לנו. ללמוד מתוך סקרנות ופתיחות נטולת העכבות והציניות שאגרנו בחיינו ומבלי השיפוטיות והביקורת שהצטברה בנו. מכיוון של מדובר בלמידה אינטלקטואלית בלבד, אלא בלימוד דרכו של עולם וחכמת החיים. אין גם צורך במאמץ, בכשרון מסויים או ביכולות יוצאות דופן.
בשנים שחייתי ולמדתי ביפן המורים שלי העבירו לי ידע רב בהרבה אהבה, אך בעיקר לימדו אותי דרך. אני מנסה להעביר את זה הלאה באותה הדרך עם הרבה אהבה. כך לומדים אצלינו במרכז לקליגרפיה ותרבות יפן. אני זוכרת את המורה שלי לקליגרפיה אומרת שכאשר באים לשיעור קליגרפיה יש להביא את עצמינו בנוכחות מלאה אך להשאיר את הראש השיפוטי ואת הרעש שבו בחוץ.
מאחלת לכולנו למידה מהנה מרגשת ומעניינת שכזאת.
המחברת:
תרצה פייטן סלע
אמנית קליגרפיה
מרכז שודו
