הרפואה הסינית בארץ- יוני 2014

נדמה שתקופה ארוכה מאוד לא היו כל כך הרבה התרחשויות בתחום הרפואה הסינית בארץ כמו בתקופה האחרונה.
שנת 2014 כמו מוציאה לאור הרבה דברים שקרו מתחת לפני השטח, המציאות היא כמו שהיא ויש לתת עליה את הדעת.

שינויים במכללות
בתחילת דרכה של הרפואה הסינית בארץ, היו מעט מאוד מכללות ומעט מאוד יחסי ציבור.
ואז הגיעה מדיסין ת"א, והרימה את המודעות לתחום כפי שלא נעשה עד אז. מדיסין הלכה וגדלה, וגם מכללות אחרות כמובן, אך נדמה שמדיסין ת"א עשתה עבודת יח"צנות לתחום כולו, ותחום המכללות שגשג ופרח.
לפעמים המסיבה נגמרת, וכך גם נגזר על מדיסין. מדיסין כולה נמכרה לרשת עמל, וטוב זה לא עשה, ולאחר מכן גם נמכרה למכללה למנהל. בתחילה היה נדמה שהכל מתנהל כרגיל, אך לא כך היה הדבר ולאט אבל בטוח, מדיסין הגיעה אל קו הגמר בקול ענות חלושה. מדיסין ת"א המפוארת סגרה את שעריה בשנת 2008. נשארו עוד כמה סניפים, אך הסניף הגדול, המפואר הלך ואיננו.

כוח האנרציה ממדיסין ת"א נשאר לתקופה מסוימת. המכללות המשיכו להסתדר, חדשות הוקמו, תפסו את מקומן במפת המכללות המקומית, ונראה היה כאילו הכל ממשיך כרגיל.
כמובן שלא כך הדבר. רבים הדברים שמתרחשים מאחורי הקלעים, ובנוסף- כוח האנרציה הלך ונחלש. למיטב ידיעתי לא קם יורש אחד למדיסין ת"א- בכל הקשור לתרומה להעלאת קרנו של התחום בקרב הקהל הרחב.
ישנן מספר מכללות שתפסו את מקומן בצורה ברורה מאוד, אך לא קמה מכללה אחת שהייתה לתחום כמו מדיסין ת"א.

בשנה האחרונה שמענו על  מכללה שמתמזגת עם אחרת במרכז, מכללה שנמכרה לגוף חיצוני ואיבדה את ראשיה, מכללה שמשנה את אופן התנהלותה- כמה וכמה מכללות עברו איזה שהוא שינוי בשנה האחרונה, בין אם שינוי גדול מאוד ובין אם שינוי קטן ומצומצם יותר. כאשר מדובר על 9 מכללות מוכרות על ידי האגודה, 3-4 מכללות שעברו שינוי זה הרבה.
אין ספק, כוח האנרציה נמוג, ונשאר מבחן המציאות. והמציאות מספרת לנו שמאוד קשה שם בחוץ- לא רק למטפלים, גם למכללות. ובסופו של יום, המצב הכלכלי במדינה מקשה על כולנו עוד ועוד, ומכתיב לנו פעולות שאם המצב היה אחר, ספק אם היינו פועלים בדרך בה בחרנו.

אז יש שיגידו שטוב דווקא שנשארות מעט מכללות, מיקוד הוא דבר טוב, יהיה יותר קל לפקח, ועוד ועוד. וסביר להניח שהכל נכון.
אך אנחנו צריכים גם להסתכל באומץ על התמונה כולה. תחום הרפואה הסינית בארץ ספג כמה מהלומות עם השינויים האחרונים, וזה משליך על התחום כולו, לא רק על המכללה המשתנית.
ובהיותנו חלק מקהילה מקצועית אחת, מתחום מקצועי אחד, עלינו לבדוק מה זה אומר עלינו כקהילה- כאשר אנו עומדים מול הקהל הרחב, וכאשר אנו עומדים מול עצמנו.
מול עצמנו, נדמה לי שבעיקר כדאי לנהוג בצורה הגונה זה אל זו, ולפעול מתוך הבנה שאנחנו כולנו בסירה אחת. התחרות בין מטפלים או בין מכללות היא תחרות, אך יש בה גם הדהוד של סולידריות.
לא יקרה כלום אם נפרגן זו לזה בהפניות של מטופלים ו/או סטודנטים פוטנציאלים, בעזרה הדדית, פרגון הדדי בעיניי חשוב היום יותר מתמיד. אני כבר שומעת את הגיחוך שעולה אצל חלק מכם שקורא את השורות האלו- ואין לי שום בעיה. אתם מוזמנים להמשיך לגחך.
אלו מכם שחושבים שאולי אפשר לעשות את הדברים אחרת- תנסו. כי בסופו של דבר, אם תנהגו כך אל אחרים, גם הם ינהגו אליכם כך. והרווח הוא נקי- בכל הרמות.

פעילות האגודה בנסתר
אני לא חברה באגודה. אני לא חברה כבר כמה שנים כיוון ואני לא מסכימה עם מבחני ההסמכה וכמות האנרגיה והכספים שמושקעים בעניין זה.
כתבתי על כך רבות בעבר, אני לא נכנסת לזה שוב.
יחד עם זאת, אני תומכת באגודה. התחלתי את לימודיי בשנת 1999, והייתי חברת אגודה ואף התנדבתי באגודה- ישבתי וקיפלתי פליירים רבים לתוך מעטפות, וגייסתי חברים רבים לאגודה במסגרת עבודתי בספריית מדיסין ת"א. וגם היום, במסגרת סינית, אני מעניקה במה לאגודה מתוך מחשבה שהתמיכה היא חשובה. ואם איני יכולה להיות חברה באגודה עקב חוסר הסכמה עקרוני על נקודה חשובה ועקרונית, אני תומכת באגודה וחושבת שעבודתה חשובה. אני כמובן גם מעבירה ביקורת על האגודה, אך אני תומכת בה.
ולא, זה לא סותר.

אחת הבעיות הקשות ביותר באגודה בעיניי היא בעיית השקיפות.
גם על זה כתבתי רבות, והבעיה ממשיכה- האגודה אינה מספרת מה היא עושה. הקהילה המקצועית על רבדיה אינה יודעת מה קורה באגודה ונשאלות שאלות במסגרות שונות- פעם בפורומים רבים (כגון פורום רפואה משלימה בתפוז, ותיקים עוד זוכרים את המקום), וכיום בפייסבוק. השאלות נשאלות, ומי שנותן תשובות הם אנשים שאינם מוסמכים מטעם האגודה לתת תשובות (לרוב), ובמקרה הפחות טוב- מי שמעניק תשובות הם אנשים שהם נגד האגודה או אנשים שאינם מאמינים באגודה, ובמקרה הגרוע- מדובר על אנשים שפשוט אינם יודעים מה האגודה עושה ונותנים מידע שגוי. כך היה כאשר אני יצאתי לעולם הגדול לאחר 4 שנות לימוד, האנשים שהשמיעו את קולם היו אנשים שלא תמכו באגודה. ואנשי האגודה? התבצרו במגדלם.

השנים עברו מאז חברים, ובוועד האגודה יש אנשים צעירים יותר, מתקשרים יותר ואינם מתבצרים במגדל השן שלהם.
אני יכולה לספר לכם על פעילות אחת של האגודה, שאני לוקחת בה חלק עם עוד אנשים שראו לנכון להירתם לקול קורא שהאגודה שלחה באי-מייל (פעמיים)- ועדת עבודה.
התכנסנו 6 אנשים (היו עוד 2 שהתנדבו אך לא יכלו להגיע)  ודנו איך האגודה יכולה לעזור לקהילה אותה היא מייצגת, בכל הקשור להשתלבות בעבודה.
בדיון, כמו בדיון, הגענו לכל מיני שיחות על נושאים אחרים, וכך למשל, הוטל עליי (על ידי עצמי, ויו"ר האגודה גיא פולק עזר), לבנות תוכנית ראשונית לשיפור יחסי הציבור של האגודה. יחסי ציבור פנימיים הכוונה, כך שחברי האגודה יוכלו לקבל מידע קונקרטי על הפעילות הרבה שהאגודה עושה.
כך שאני מקווה, שבקרוב מאוד, וועד האגודה יתחיל לספר לנו בצורה שוטפת מה קורה: על מה עובדים, אלו שיתופי פעולה עומדים להתחיל לפעול, איפה עומד עניין החקיקה,  איך האגודה עומדת לרשות החברים בה בכל הקשור למציאת עבודה בתחום ועוד ועוד.

עיצה קטנה וסיימתי עם עניין זה
משנת 1999 אני בתחום, ואני מעוניינת לתת- בעיקר לאלו שהתחילו אחריי את דרכם בתחום, עיצה אחת קטנה, בכל הקשור לענייני האגודה:
אם יש לכם שאלות, טענות, טרוניות, קיטורים, תלונות או אולי מחמאות, בכל הקשור לפעילות הוועד והאגודה כולה- הכי נכון יהיה לשלוח מייל/ להרים טלפון/ לשלוח הודעה בעמוד הפייסבוק של האגודה.
חיפוש קצר בגוגל עם המילים "אגודה רפואה סינית" יובילו אתכם לאתר האגודה ולעמוד הפייסבוק.
את השאלות וכל שאר הדברים שיש על ליבכם, הכי נכון תמיד להפנות לאנשים הנכונים, כלומר, אם יש לכם שאלות, טענות, טרוניות, קיטורים ו/או תלונות בנוגע לאגודה- צרו קשר עם אנשי הוועד ובקשו תשובה.
כמובן, אם אתם רוצים תשובה.

מה עם הפילוסופיה? קריאה נרגשת
אני מסתכלת ורואה איך השוק רווי בלימודי המשך שהם כולם פרקטים, או כמו שאוהבים לומר- Hands on.
תגידו, מה קורה עם פילוסופיה? חוץ מקורס אחד של אביחי וולצ'ק וביקור שנתי של ז'אן מארק איסלה, אין אף אחד שמתייחס לפילוסופיה בצורה ישירה וברורה ביותר.
למה?
היתכן ששכחנו את המקורות? היתכן שאין בינינו מספיק אנשים שיכולים ללמד את המקורות?
התשובה לשאלה השניה היא חד משמעית: לא.
אם כן, איפה אתם? פתחו שערים- אני בטוחה שאיני היחידה שמעוניינת לדעת עוד על הפילוסופיה הסינית!
התשובה לשאלה הראשונה היא- יש מצב.
ובמקרה שכן, אוי ואבוי לנו.

* תמונה: Mike Enerio