אז מסתבר שהקהילתיות נמצאת בדמנו ובנויה בד.נ.א שלנו. קשה להאמין, אבל זה נכון. עד עתה חשבנו שאנחנו בנויים מ"גנים אנוכיים", שיצר האדם רע מנעוריו וכו'… אבל בניגוד לתפיסה האינדיבידואליסטית-הישגית שטופחה בצורה כה אפקטיבית ע"י העולם המערבי והעומדת בראשה – ארה"ב, שנשענה ברובה על הטענה הדרוויניסטית בדבר "רק החזק שורד", עומדת תפיסה האומרת שבטבע האנושי טבוע הרצון לשיתוף פעולה. לא סתם טבוע אלא חיוני להישרדותו.
ואם שמתם לב מה קורה לאחרונה, ודאי גיליתם שבעולם כיום, רבים וטובים מנסים לתקן את הנזק שהתפיסה הישנה גרמה לאדם ולעולם – נזק נפשי, סביבתי וכלכלי. תיקון הנזק הזה מדבר על חזרה לטבע הקהילתי שלנו.
האם יתכן שהתפיסה האינדבידואליסטית-הישגית הזו השפיעה גם על הדרך שבה הרפואה הסינית מתקיימת במערב? האם לקחנו משהו קהילתי ביסודו והפכנו אותו לעוד "מוצר" שמוצע לאינדבידואל? עד כמה שזה מפתה, אני לא אתמקד בזה אלא במודל של הדיקור הקהילתי, שמטפלים רבים אינם מבינים אותו לעומקו ובשל אי הבנה זו זונחים את האופציה הזו בשלב מוקדם מדי.
התפיסה האומרת שכולנו אחד, ושבטבע האנושי טבוע הרצון לשיתוף פעולה, היא תפיסה דתית-רוחנית שקיימת כבר אלפי שנים ושזוכה לאישור מחודש דווקא עם התקדמות המדע. אם עד כה חשבנו בהשפעת ניוטון שאנו חיים בעולם שבו עצמים וגופים קיימים בנפרד בעולם ומשפיעים אחד על השני באמצעות חוקים פיזיקליים, כיום המדע המודרני מלמד אותנו שאין דבר כזה "נפרד" בעולם. אין גופים עצמאיים, אלא כל הגופים בעולם – שמיים, ארץ, עצים, חיות, בני אדם, איברים, תאי דם, אטומים, מחשבות, רצונות – הכל – קשורים יחד בשדה אנרגטי אחד.
ואם זה נשמע "קוואנטי" מדי, אז יש לנו את התצפיות האחרונות על התנהגותן של חיות בטבע, בייחוד אלה החיות בחברה. נכון, חיות רבות אוכלות אחת את השנייה, אבל לא יותר ממה שהן צריכות באמת, ובחברות בהן הן חיות מדווחות התצפיות על שיתופי פעולה, דאגה לאחר, ואפילו – דמוקרטיה (אצל האיילים, למשל)!
בגוף האנושי קל לצפות בתלות ההדדית של כל תא בתא אחר, כל איבר באחר, כל מערכת בשנייה. תצפית מיקרוסקופית פשוטה תאשש את מה שחמשת האלמנטים ותיאוריית המרידיאנים והזאנג-פו מדברים עליהם כבר אלפי שנים. ובהקשר של היות האדם חלק מסביבתו, מחקרים חדשים יודעים למדוד בבירור שדה אנרגטי המופק מהלב, יוצא מגבולות הגוף, משפיע על הסביבה וכמובן מושפע ממנה (צפו בסרט: “I Am” – יש בו כמה גילויים מעניינים).
אז כיצד התפיסה החדשה-ישנה הזו, שבעצם מציעה לאנושות תקווה להישרדותה, קשורה לדיקור סיני קהילתי?
הדיקור הקהילתי מציע משהו שמשקף את זה בכמה רמות. קל מאד לפשט את המודל הזה ולומר, כפי שכבר נאמר לי בעבר: "אה, בסדר, במקום למכור יחידה גדולה במחיר יקר ולפחות אנשים, אתה מוכר יחידות קטנות במחיר נמוך ולהרבה אנשים". מי שאומר את זה לא מבין את המודל הקהילתי, ומי שבא בגישה כזו בבואו לפתוח קליניקה קהילתית צפוי ככל הנראה להיכשל.
יש סיבה מדוע המילה "קהילתי" נמצאת שם.
נתחיל כמובן בדבר החשוב ביותר שזה המטופלים. מבנה הקליניקה מציע מרחב טיפולי אחד שבו הקהילה לוקחת חלק. מטופלים חדשים שנכנסים אלינו לקליניקה בערב עמוס עוטים על פניהם מגוון של הבעות שאני נהנה לזהות כל פעם מחדש – הפתעה, סקרנות, חיוך, רתיעה, אי הבנה. הם הבינו שהם נכנסו למקום אחר והם מקבלים חוויה אחרת. הם כבר לא "עצמים מופרדים" בחדרים קטנים עם מיטה אישית אלא חלק ממרחב מאוחד, בו פועל שדה מאוחד שגדולים ממני קראו לו כבר: "צ'י קבוצתי".
הם מטופלים על כיסאות נוח כאשר לצידם הם רואים עוד אנשים מקבלים טיפול. שותפיי לקליניקה יודעים שאצלי אני שונא "לפנק" ולשים למטופל פרגוד… אני רוצה שהם יחוו את העובדה שהם לא סובלים לבד, הם לא מטופלים לבד, ובאופן כללי הם אינם לבד…! יש מי שהחוויה מרתיעה אותם (לא מאשים אותם, כולנו חונכנו להיות "עצמים מופרדים…") והם נעלמים אחרי טיפול או שניים. אבל הרב נשארים, אולי כי עמוק בפנים הם מבינים שזה בד.נ.א שלהם.
נמשיך במטפלים – גם אנחנו לא לבד יותר. אנחנו לא מטפלים מחדר קטן בבית או בשכירות לפי שעה. אנחנו לא יחידה של איש אחד, אנחנו צוות. זה לא אומר שבמודל הקהילתי אסור לך להיות המטפל היחידי, אבל מניסיוני ומניסיונם של רבים – יותר קל, כיף, נכון וטבעי שיהיו עוד אנשים איתך בצוות, בין אם זה מטפלים ובין אם זה מישהו שנותן סיוע אחר (אדמיניסטרציה, שיווק וכו'). קשה ולא כדאי לנהל את הכל לבד, ואם אתם לא מאמינים לי אז תתבוננו שוב בטבע.
אבל המשמעות האמיתית של ה"קהילתי" הוא באיחוד של שני הגורמים הנ"ל. מטפלים ומטופלים. הקליניקה והקהילה. אצלנו בקליניקה הדגש השנה הוסט בעיקר לעניין הזה, בחיפושינו אחר מקום קבע שיהיה זמין לנו יומיום ובשאיפה שלנו לערב כמה שיותר את המטופלים בקליניקה. היא לא תוכל להצליח ללא הסיוע של מטופלים שיאהבו את הרעיון ויראו בנו מקום טוב ומוכר שבאים אליו ומפנים אליו אנשים.
אם אנחנו לא נהיה חלק מסביבתנו, אנחנו לא נשרוד בדיוק כמו תא תלוש באורגניזם, שלא הבין שהוא חלק ממערכת שמשתפת פעולה ורק גורם נזק שמביא חורבן לכולם. ישנן דרכים רבות לערב את המטופלים בקליניקה ולהיטמע בסביבה ועל חלק מהן נדבר בסדנא הקרובה.
הדבר החשוב לזכור הוא שהטיפוח של ערכים קהילתיים של שיתוף פעולה וערבות הדדית לא רק שאינו בגדר מחשבות של "יפי נפש" בלבד, ולא רק שנשען על הבנה עמוקה יותר של הטבע האנושי, אלא חיוני להישרדותנו וחודר לכל תחומי חיינו.
אני מאמין ששילוב התפיסה הזו במקצוע שלנו עשוי להתברר כקריטי להישרדותו גם כן.
יפיפיה אני תמיד נהנית לקרוא את הכתבות שלך …העניין שציינת זה יותר מד.נ.א זה בטבע של הנשמה שלנו כולנו נשמה אחת ועצם הטיפול ביחד נותן כוחות ריפוי שאי אפשר לקבל בטיפול לבד,רק במקום שיש בו אחדות השכינה מושרת ועצם נוכחותה יוצרת כוחות ריפוי שהם מעבר ליכולותנו זה משהו ב"אויר" כביכול הקדושה יוצרת חיבורים טובים (נקודת חיבור) בנפש גם אם המחטים לא עשו את העבודה משהו השתנה בנפש רק מעצם הלהיות במקום של "ביחד"
וזה מה שעם ישראל זקוק היום! אחדות לתת לכל אחד תחושה שהוא לא לבד אנחנו ביחד! זו הרפואה הכי טובה שיש בעיני