מקלט

בבודהה, בדהרמה, בסנגהה.

בעיניים שהביטו בי מקרוב, בזרועות שחיבקו עוד לפני ששמתי לב שאני צריכה חיבוק.

בנשיפה שיצאה דרך הפה, בשאיפה דרך האף, בפרווה של חתול, בשמיכה, בעט, במה שנכתב, במה שלא מצליח להיכתב.

בשקט, במפגש, במגע, בכפות הידיים שזכרו להפעיל עומס שווה, בריק, בבית החזה, בבטן, בשכחה, בערפל, בתזזית, ביופי, בשמחה מול שמיים חורפיים, בבחור ב'ארומה' שמרצונו הטוב לא חייב אותי ב- 3 ש"ח נוספים, באור הכחול הכהה לפנות בוקר, בתיק שנשא את כל מה שהייתי צריכה, בשינויי מזג האוויר, בעיניים הכבדות, בסופרת שכתבה את הספר שאני קוראת עכשיו, במי שתרגמה אותו לעברית, בגרבי הצמר, בזיכרון שהן מביאות איתן.

בדירה שעכשיו היא בית, בתקרה, ברצפה, בארונות, בזיכרון שעלה מגיל 5, באי הביטחון בנכונותו, בריח השמפו שנשאר בשיער מהבוקר.
בגעגוע שאין לו כתובת, בספק, במי שהתקשר לשאול שאלה וסמך עליי שאענה, בקומקום שהרתיח את המים, בשמש שחיממה מים בדוד, במים החמים שיחכו עד מחר, בלילה שהגיע מוקדם לי מדי, בקוצר הרוח, בכל מה שלא אספיק כבר היום ומחר, בזה שמשהו בכל זאת תמיד מתרחש.

במי ששמח לראותי, במי שישמח אם אבוא לבקר, במיטה המוצעת, בשינה, במגבת, בכאב, בכעס, בקנאה, בשירה שנכתבה על ידי אחרים ולכן לא תיכתב כבר על-ידי, בתקווה, בכיווץ הלב, בזיכרון פתיחתו, בפתיחתו המורגשת, בעור, במילים, במבט, בטעם, בשוקולד.

בדרך, בשכמה התפוסה, באכזבה, בידיעה, בסיפור שידוע שהוא רק סיפור, במחשבה ההפוכה לזו שנדמתה כאמת לפני דקה, בעולם המלא, הגדוש, ביכולת לראות, באי היכולת לראות את הכל, בתהייה, בכוונה, בחברות, באדמה,

במקלט.

* על לקיחת מקלט או מחסה בשלושת האוצרות או שלושת היהלומים – הבודהה, הדהרמה והסנגהה כאן (באנגלית) וכאן (בעברית).

המחברת:
תמי ברקאי
מטפלת ברפואה סינית
לאתר של תמי