האם קיים מצב כזה, "איזון מושלם"? מה זה להיות מאוזן? האם ניתן לשהות בו או רק לשאוף אליו?
הרצון שלי להגיע לאיזון מעורר בי המון מחשבה. אני מתעסקת איתו המון, בוחנת את עצמי, מחפשת אותו באנשים וברגעים חמקמקים, מנסה להבין את חוקיות התפיסה של רגעים אלה, רגעים שבהם אני מרגישה שלוה ורוגע, רגעים קלים, נקיים ממחשבות מבלבול, עצב, כעס, לחץ וחרדה.
רגעים שאני מרגישה כמו על חסקה בלב ים, מתמכרת לתנועה האין סופית של הטלטול
ששומרת אותי צפה ומאוזנת מעל המים…
ברפואה הסינית נהוג לומר שהדבר הקבוע היחיד בעולם הוא השינוי.
עם המשפט הזה אני הולכת בלב, מנסה להבין אותו בכל חלקיקי גופי, מתאמצת להפנים ששום דבר לא נשאר לנצח, הכול תמיד משתנה, לאיזשהו כיוון.
הטבע, שאנחנו חלק ממנו (חלק קטן ממנו) משמר באופן קבוע את השינוי. בכל רגע הכול משתנה בדיוק מושלם ובו זמנית.
האיזון שהוא חלק מהטבע, לא ניתן לאחיזה, או לעצירה.
אם נמשיך להתבונן בטבע נבין, שלהיות מאוזן, זה לא רגע, זו לא תמונה ולא מצב סטטי.
זה רצף של תנועות, רצף בלתי פוסק של נשימות…
הרבה אנשים באים אלי לקליניקה ואומרים לי, איך יכול להיות שפתאום יש לי כאב בגב, שהחודש הקדים לי המחזור והוא תמיד מדייק, איך יכול להיות שמשום מקום התחילו לי כאבי בטן, הרי לא עשיתי שום דבר שונה…
אולי שם טמונה הבעיה, שלא עשינו שום דבר שונה…
הגוף שלנו משתנה כל הזמן ועלינו להקשיב לו, להכיל את הדרישות השונות שלו, המשתנות עם הטבע, כמו השינויים בין היום ללילה, שינויים בין העונות, שינויים של הגיל ואוסף השינויים המהווים את הרגעים של חיינו.
כמו הים והחסקה…
הים לא נשאר זהה לרגע, קל להבחין בזאת מתוך התנועה שלו, ועם זאת הוא שומר על משהו קבוע יציב ומאוזן לזמן נתון- עד לשינוי הבא, עד הגל הבא, שיהיה גדול או קטן…
כך גם בחיינו, יש זמנים שהכול דומה, צף על מי מנוחות, ויש רגעים שבהם גלים גדולים מתחילים לגעוש, לפעמים אנחנו מרגישים אותם ולפעמים הגל כבר התפרק מעלנו ומשאיר את אדוות השינוי בשוליו.
האיזון נמדד בכמה הצלחנו להישאר יציבים ונינוחים תוך כדי השינויים המתמידים בחיינו, כמה הצלחנו לנשום דרכם…
הסימנית של המילה איזון מראה את זה נהדר 平, שני מוטות התלויות על עמוד, כמו פלמינגו העומדת על רגל אחת דקה, נראה שבכל רגע אפשר ליפול,
ניתן היה מלכתחילה ליצר מבנה עם בסיס מאסיבי בתחתית, אך אז לא היו בו חיים. לא הייתה בו תנועה.
וכנראה זו מהות המילה, לנוע, לחפש, להתנדנד, בכל המובנים כל הזמן- כדי תמיד להיות בתנועה, תמיד לשמור על חיות וזרימה, לדעת שכל רגע אם לא נשים לב, אפשר לצאת מאיזון…
כדי להתחיל לשמור על איזון, עלינו להקשיב.
להקשיב לגוף שלנו.
הוא מדבר.
להפסיק להשתיק אותו עם תרופות כי יש לנו דברים חשובים יותר לעשות.
אין חשוב יותר מהגוף שלנו,
וגם אין דבר כזה 'איזון מושלם'…
גם אם ניפול,
תמיד אפשר לקום, ולשכב שוב על החסקה…
נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה ,אני מאוד מחובר לגישה שלך וכך אני נוהג בקליניקה שלי מול המטופלים שלי .
ישר כח
אבי
מקסים כהרגלך. לו היה לנו את הזמן כמו לסינים לשבת ולכתוב קלגירפיה ולחשוב על הדברים, אולי היה קצת יותר איזון. אכן החכמה היא לדעת להקשיב לגוף למרות כל רעשי הרקע של חיי היום. וכן אולי אם נבין כי השינוי זה הדבר הקבוע היחיד, נלמד לאהוב גם שינויים. כתוב יפה, והלוואי ונמצא לנו זמן ללכת יחד ולשכב על חסקה בלב ים.
יפהפה ומדויק. שנמשיך לחפש אותו, את האיזון המושלם, כפי שעושים שעומדים על רגל אחת זה עוזר להסתכל קדימה להתפקס וכל הזמן להקשיב…
כל כך יפה.
את נותנת מילים נפלאות לשאלות הגדולות האלו שמעסיקות אותנו יום יום. תמשיכי. עוד ועוד
תודה רבה לכל המגיבים 🙂