כאשר ברצוננו להבין דבר מה לעומקו עלינו לתור אחר מקורות התפתחותו ולחקור כל נקודת פיצול בדרך התפתחותו וסיבותיה. על מנת להבין את מקורות הרפואה הסינית עלינו להכיר את יסודותיה דרך הקאנון הפנימי, מסה על פגיעת פתוגן בחיצון וקאנון הקושיות. על מנת להבין את התפתחותה עלינו לאתר את נקודות המפנה בה ולהבין את סיבותיהן. נקודות מפנה אלו הן אסכולות החשיבה השונות שהתפתחו לאורך השנים והעשירו את התיאוריה של הרפואה הסינית.
דיוקנו של ליו וואן-סו
אחת מתקופות הפריחה הגדולות ביותר של הרפואה הסינית היא תקופת גִ'ין-יוּאֱן. בתקופה זו התפתחו אסכולות אשר השפעתן על התיאוריה של הרפואה הסינית ניכרת עד עצם היום הזה. באחת מרשומותי הקודמות הזכרתי ברפרוף את ארבע האסכולות החשובות, שהתפתחו בתקופה זו והרופאים שעמדו בראשן. כאן אני רוצה לדון ברופא הנודע לִיוּ וַואן-סוּ אשר עמד בראש אסכולת הקירור ולמעשה ניתן להחשיבו כגורם העיקרי להתפתחות האסכולות האחרות בתקופתו ואסכולות בכלל ברפואה הסינית.
השינוי שיצר וואן-סו הינו בעל חשיבות רבה מאד בהתחשב בעובדה שבמשך 800 שנים מאז כתיבת מסה על פגיעת פתוגן בחיצון על ידי הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, לא הופיעה התפתחות חדשה בתיאוריה של הרפואה הסינית. העדר התפתחות נובע מהעובדה, שהפורמולות המופיעות במסה היו יעילות ביותר, אך גם בשל העובדה שאף רופא לא העז לקום ולצאת כנגד חוסר שלמותה של התיאוריה המוצגת במסה. אולי זה נראה דבר של מה בכך לקום ולהתנגד לטיעון כלשהו כאשר איננו מסכימים אתו, אך לא כך הדבר בתרבות הסינית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג אשר כונה "הרופא הקדוש". השפעתו העצומה של לִיוּ וַואן-סוּ על כיוון התפתחות הרפואה הסינית המשיכה עוד כ-600 שנים לאחר מותו ועודדה הופעתן של אסכולות נוספות.
אסכולת הקירור (Han Liang Pai – 寒凉派)
אסכולת הקירור נוצרה בעקבות שילוב גורמים שונים אשר הביאו את לִיוּ וַואן-סוּ להסיק, שברפואה הסינית חסרה התייחסות והבנה מספקת למחלות הנגרמות עקב פתוגנים של חום ואש. בין גורמי ההשפעה השונים אפשר למנות את:
– הקיבעון המחשבתי של הרופאים בני תקופתו.
– בריאותם ונטיתם המולדת של תושבים באזור מגוריו – חֶה ג'יֶאן.
– מסקנותיו של לִיוּ וַואן-סוּ לאחר חקירתו את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי.
– ספר המרשמים שפרסם הממשל מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון.
– תובנות הקשורות בתיאוריה של התנועות והצ'י אשר הפכה פופולארית ביותר במאות השנים לפני לידתו.
– מלחמות קשות באזור מגוריו בין שבטי הג'וֹרְצֶ'ד בני מדינת גִ'ין, החִיטַאִיִים תושבי מדינת לִיֳאוֹ ואנשי מדינת סוֹנג בני גזע החַאן (סינים).
שלוש מאות שנה לפני הולדתו של לִיוּ וַואן-סוּ, ערך וָואנג בִּינג* את הקאנון הפנימי והוסיף לו שבעה פרקים העוסקים בתיאוריה שלחמש התנועות וששת הצ'י. כאשר ליו וואן-סו למד רפואה סינית כבר הייה תיאוריה זו פופולארית ביותר בקרב הרופאים ברחבי האזור כולו. אפשר לראות מדבריו של ליו וואן-סו כי ראה חשיבות רבה לתיאוריה זו: "גוף הידע של אנשי אסכולת השינוי הינו חמש הפאזות ושמונה הטריגרמות, של הקונפוציוניסטים הוא שלושת העקרונות וחמש הסגולות ושל הרופאים הוא חמש התנועות וששת הצ'י". תיאוריה זו השפיעה רבות על גישתו לרפואה הסינית עד כדי כך שבהמשך הסביר כיצד כל אחת מהתנועות וכל אחד מששת הצ'י יכול להפוך חום ואש.
לִיוּ וַואן-סוּ חקר במשך שנים רבות את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ובעיקר את הפתוגנזות הקשורות בחום ואש. על סמך ניסיונו הקליני ותובנות שרכש במהלך החקירה, הרחיב את כמות הסינדרומים הקשורים בחום ואש ופיתח גישה חדשה לטיפול בהם. כמו כן מצא דרך לחבר בין הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ותורת התנועות והצ'י.
רעיון נוסף, שמקורו באזכור קצר בקאנון הפנימי, אליו התייחס הוא רעיון ההגבלה והחלוקה של נזק ההפרזה. רעיון זה מתייחס ליחסי הבקרה והיצירה של חמש הפאזות לשם שמירה על מערכת מאוזנת. בגישה הנפוצה המשתמשת בתיאוריה של חמש הפאזות קישרו בין סממנים שונים לחריגה של פאזה כלשהי או חולשה של פאזה אחרת. לִיוּ וַואן-סוּ הרחיב על המשמעויות הנובעות מחריגה של אחת מהפאזות והופעת סממנים הקשורים בפאזה שבעצם מנטרלת את החריגה. אציג כאן שתי דוגמאות של פתוגנזות שונות, האחת של אש והשניה של חום, כפי שלִיוּ וַואן-סוּ ניתח אותן:
פתוגנזת חום הגורמת לעצב
עצב הוא הרגש של ריאות-מתכת. פאזת המתכת מתמירה יובש ואילו יובש נוצר מהתמרה (יבוש) של האש. כלומר חום יוצר יובש ועל כן רגש הריאות מקבל ביטוי. אש הלב אחראית על חום וגורמת בקלות להופעת כאב פיזי אך גם רגשי. כאשר מופיעים כאב ועצב, במקרים רבים יש גם חום מטריד בלב והנפש חסרת מנוחה כך שקשה מאד להשקיט את הרגשות. כאשר אדם עצוב הוא בוכה ודמעות זולגות יחד עם נזלת. הסיבה לכך שמופיעה הפרשה של נוזלים (מים) אלו היא שמדובר בתופעה של אש משגשגת בצורה קיצונית כך שהמים קמים להגבילה ומופיע ביטוי של מים. כלומר הביטוי של דמעות הוא בעצם פאזת המים הקמה לאזן את קיצוניות היתר של החום בלב.
פתוגנזת אש הגורמת לכאב ורגישות
בעקבות חום בתנועת האש נוצר כאב. מכיוון שפאזת האש משגשגת היא מבקרת את המתכת ומונעת ממנה לתפקד באופן תקין ולהגביל את העץ. המתכת אינה יכולה לאזן את העץ ולכן העץ משגשג. מכיוון שחמוץ הוא הטעם הקשור בפאזת העץ ויש התמרה בו זמנית של אש ועץ, על כן הכאב מרגיש חמוץ (כמו שריר דואב לאחר מאמץ). חמוץ שייך לכבד עץ וכאב שייך ללב – אש.
בהקשר למסה על פגיעת פתוגן בחיצון יצא לִיוּ וַואן-סוּ כנגד הגישה הפופולארית, המנתחת התיאוריה המוצגת בספר כשיטת טיפול למחלות קור, והבהיר מדוע לדעתו היא למעשה מדברת על מחלות חום. כמו כן הסביר את הגורמים להתפתחות מחלות החום למרות שמדובר בפתוגן קור ובכך בעצם הסביר מדוע קור יכול להפוך לחום.
בהתייחסותו למחלות הקשורות בחום ואש, הסביר לִיוּ וַואן-סוּ גם על הקשר בין ביטוי קיצוני של כל אחד מרגשות ופתוגנים אלו. כמו כן הציע דרך לטפל במחלות הנובעות מפתוגנים אלו בחיצון ובפנים. בין טכניקות הטיפול שהציג אפשר למצוא צמחי מרפא, דיקור ואף שימוש במוקסה שלרוב נאסר במחלות חום.
למרות שמקריאת ספריו מתקבל הרושם שלִיוּ וַואן-סוּ התייחס בעיקר לקירור מחלות חום, בחקירה מעמיקה אפשר לראות שבין היתר הרחיב גם את התיאוריות העוסקת ברפואת נשים, במחלות מסובכות ובטיפול בטחול-קיבה.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
תמונה: freeimages.com/Natalia Z
המחבר:
ניצן אורן
מטפל ברפואה סינית
nitzano@yahoo.com
