מבנה, אישיות והפרעה בעיני הרפואה הסינית

הרצון והכוונה לפענח את עולם הפרעות האישיות התפתחו אצלי במהלך שיעורי פסיכיאטריה בשנה השלישית במזרח – מערב. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי להגדרות אלו. הופתעתי עד כמה הרפואה המערבית, שידועה בהצבת קריטריונים ברורים לכל סינדרום או מחלה, עומדת מבולבלת מול ההגדרות של עולם האישיות אשר לעולם לא יכול להצטייר בתמונה של שחור ולבן אלא מלא במיליוני גוונים של אפור ומיטב צבעי הקשת. ההגדרות המדויקות של קווי אישיות מקטלגות אדם תחת הגדרה שאינה מחלה, אלא קווי אופי קיצוניים ובולטים אשר מפריעים לו לחיות את חייו באופן נורמאלי. גם כאן ישנה בעיתיות בהגדרת מי הוא "הנורמאלי" ומי הוא ה"לא נורמאלי" בחברה שלכאורה נחשבת  כ"נורמאלית" בה אנו חיים. חשוב לי לציין שאין בכוונתי להמעיט מערכה של הרפואה המערבית ובעיקר לא מערכו של עולם הפסיכולוגיה אשר רואה את הנפש בעין יפה ובאוזן קשובה, אלא לנסות לתאר את עולם האישיות, את דרך מחשבתו ופעולותיו של מטופל (ועדיין להשאיר בתודעה את חוסר היכולת שלנו להבין את האחר בשלמות). הרי מטרתנו היא לעזור למטופל למצוא את דרכו ולא להובילו לדרך האמת שלנו. זאת עלינו לבחור בעשייה בחדר הטיפולים שהיא גם ללא עשייה כלל – מאחר והמטופל הוא בעל הבחירה והזכות על חייו בהם הוא, בדיוק כמונו, בוחר באיזו דרך ללכת.

מטרתי בכתיבה היא לפתוח בפני עצמי ובפני מטפלים אשר יקראו כתבה ראשונה זו את עולם האישיות כעולם בלתי נפרד מאמצעי האבחנה של הרפואה הסינית ולהציג את ההתרחשות הפנימית הקיימת דרך האיברים הסינים. לרוב כמטפלים אנחנו מבקשים להבין את הסימפטום הפיסי שברוב המקרים מקורו בתהליך נפשי. הבנת קווי האישיות פותחת בפנינו פרספקטיבה נוספת לאבחן את מקור ההתרחשות הפנימית שגורמת לאדם להגיע לחולי, להבין (עד רמה מסוימת) את המנגנון הפנימי המניע אותו ובכך לראות כיצד הדרך שבה בחר לחיות את חייו או הדרך שבה החיים בחרו לחיות אותו, מביאה אותו למה שהוא היום ואיך ניתן לפשט את דרכו לעקרון טיפולי ולהחלמה.

מתי זו "הפרעה"?

תורת הגזעים והענפים מספרת לנו על אנרגיה שנוצרת על ידי קונסטלציות כוכבים ונכנסת לגופו של האדם ברגע שהוא ואימו הופכים לנפרדים. אנרגיה זו גורמת לו להבין ולקבל את המסרים בעולם בצורה שונה מזו של אימו או של כל אדם אחר – הוא הופך למיוחד מהרגע בו הוא נולד. האם השוני הופך אותנו ללוקים בהפרעה? האם אני עונה על הקריטריונים להפרעות מסוימות? הופתעתי לגלות שאני לא היחידי שחש כך וכל אחד מוצא לעצמו אוסף של קריטריונים שמרכיבים 'הפרעה אישיותית' פרטית משלו שהיא, פשוט מאוד, אישיותו. בתום שיעור נפגשתי עם חבר והקראתי לו חלק מהדברים שנלמדו. כשסיימתי נפלט מפיו "איזה פרנואיד אני" כאילו מצא מחנה משותף בין האופן בו הוא רואה את עצמו לבין הקריטריונים להפרעת אישיות פרנואידית. לדעתי אין הוא באמת סובל מהפרעת אישיות אך יש בחלק מאישיותו גם קווים פרנואידים דומיננטיים ואיתם קווים אישיותיים נוספים.

הקושי באבחון הפרעת אישיות הוא גדול מאחר שלא קיים גבול חד בין הגוונים והסוגים השונים של האישות הבריאה לבין האישיות המופרעת.  בחרתי לבחון את עולם האישיות בצורתו הקיצונית ביותר – הפרעות אישיות, כדי להבליט את קווי האישיות כך שבכל רמה של קיצוניות יהיה ניתן לאבחן את אישיות המטופל. חשוב לי להדגיש כי הפרעות אישות מציינות בעולם הפסיכותרפיה את הרף הגבוה ביותר לטיפול ברמת הקושי, מאחר וקווי האישיות הם משהו שבא איתנו לעולם ולא מחלה שהתווספה, אלא סדר או אי סדר מוקצן של מי שהאדם במהותו הפנימית. בראייה הסינית הלב הוא המושפע העיקרי, הוא זה אשר מקבל מממלכתו את התוצרת ומימנה הוא ניזון, לטוב ולרע. הוא יופרע ממנוחתו, אך חוסר האיזון טמון בשרים, במפקדים והחיילים אשר בונים את שושלת הגוף. מיהו המקור להפרעה? כל מקרה לגופו…

מבנה האישיות
האם אדם אשר קווי אישיותו כל כך קיצונים פשוט מאוד מחובר לאני הפנימי ולא מושפע מהסביבה?  אובחן, האישיות היא צורת החשיבה, ההרגשה, וההתנהגות שקובעת את הסגנון הייחודי של האדם באופן בו הוא רואה את חייו, ובו הוא יוצר קשרים עם הסביבה. פרויד מחלק את מבנה האישיות לרמות:
המודע- החלק שבו קיימים כל הדברים שעליהם אנחנו חושבים ברגע הנתון, חלק זה מקיים הכי הרבה שינויים ומושפע מהמתרחש סביבנו, מהתת – מודע ומהסמוך למודע.     התת – מודע – המכיל תכנים שאין אנו מודעים להם ומודעות להם עלולה להציף אותנו בחרדה עזה והסמוך למודע – אלו הם מקורות מידע המתבססים על זיכרונות מן העבר אותם ניתן "לשלוף" בשעת הצורך. בנוסף לכך לשיטתו ישנם שלושה מבנים בסיסיים שביניהם מערכת יחסים קונפליקטיבית אשר המפגש ביניהם יוצר את המבנה האישיותי האינדיבידואלי .

האחד הוא ה- id המכונה "הסתמי" אשר מורכב מהאינסטינקטים האמיתיים ודחפים מולדים, חלק זה של האישיות נמצא בשלב הלא – מודע וחשוף במלואו לנפש הפנימית שלנו. לכן ניתן לומר שהוא מייצג את האני הפנימי האמיתי כפי שהוא וללא מסננים. פרויד מחלק את האינסטינקטים המולדים לשניים: ארוס – אלו הם האינסטינקטים ההישרדותיים של החיים, הם כוללים את היצר אשר שואף להשאיר אותנו חיים ולהרגיש את החיים בכל רגע נתון: הרעב, הצמא, העייפות והצורך לאהבה. לעומת הארוס עומד התנטוס – חלק זה מבטא את הדחפים אל המוות, אלו המעוררים את יצר ההרס העצמי, לדרכים אשר מקרבות אותו אל המוות אם במודע ואם לא. לדוגמא: עישון – הוא יצר נהנתני אשר ידוע ומוכח כפוגע בגוף  אך עדיין לא יש מעט מעשנים. בין הדחפים למוות ובין הדחף לחיים יש קונפליקט תמידי, רובנו רוצים לחיות אך ללא מעט מאיתנו יש נטייה לעשיית מעשים בעלי אופי של הרס עצמי.

השני הוא ה-ego  המכונה "האני". האני מתפתח בנו בילדות המוקדמת ברגע שאנחנו נחשפים במודע ובהבנה לחינוך על כל צורותיו, אנחנו לומדים שהעולם מציב מגבלות אשר לא הולכות יד ביד עם רצונותינו, הדרישות של הסביבה מבקשות מאיתנו להגביל את היצרים. "האני" הוא המנגנון באישיות שמקשיב לדרישות ולנורמות החברתיות, על כן יש לו תפקיד חשוב מאוד בהבנת עיקרון המציאות ובהגבלת הדחפים והרצונות שקיימים בעולם ה"סתמי". ה"אני" הוא החלק באישיות אשר עומד בלחצים של החיים מאחר והוא חשוף לחלק החיצוני של העולם ללא הקשר למציאות הפנימית, הוא זה אשר דוחה את ה"סתמי" וחי את הרציונל הנדרש. חלק זה של האישיות הוא חלק מתפתח אשר למד את המציאות בשונה מה"סתמי" שהוא יצר ילדותי שאינו למד דבר מהחוץ, אך אינו יודע לעשות את משוואת האיזון בין העולם הפנימי לעולם החיצוני.

השלישי הוא ה-super ego המכונה "האני העליון". חלק זה הינו המגשר בין שני העולמות של "האני" ו"הסתמי", הוא חלק אשר מתפתח ולמד את המציאות בתוך העולם הפנימי, כלומר הוא היודע לדייק את שני צידי המאזניים שנעים בין הדחף הפנימי לבין עולם המציאות. ב"אני העליון" קיימים המוסר והמצפון מתוך הכרתו השאיפות של האדם על מצע מימד המציאות שהוא חי בה.
שלושת החלקים שפרויד מתייחס אליהם בתיאוריה שלו מראים שלאישיות בבסיסה יש תכונות שיוצרות חוסר איזון תמידי.

"אישיות" בסינית

בראייה הסינית ניתן לראות זאת באותה מידה. הסימנייה הסינית ל'אישיות' נקראת  xing-ge. Xing  הינו החלק השמאלי של הסימנייה השלמה וחובק בתוכו את הסימנייה xin המבטאת "מרכז" או "לב" וחלקה הימני המראה sheng יוצרת קונוטציה למעגליות ההזנה בגופינו אך גם מסמלת את המילה "לידה". Ge, חלקה הימני של הסימנייה, הוא שילוב של "עץ" והמילה "כל" וביחד הם מבטאים את המשמעות ל"תבנית". כלומר xing-ge הוא מונח סיני המתאר את האישיות כתבנית הטבע האמיתי של האדם. בשורשי הכוונה מסתתר לו רגע הלידה, הלב וההתפתחות שלנו מרגע סגירת שער הברזל מאחורינו והיציאה אל העולם, כאילו נאמר כמה תלותי מבנה האישיות בשלושת המשתנים – מתי הגענו לעולם, מהו הלב שלנו, ואיך אנחנו חיים את החיים או איך החיים חיים אותנו.

מרגע שנכנסנו אל העולם ונפרדנו מחבל הטבור אנחנו עוזבים את נקודת ה – no fire חסרת הרצון והדחף, נכנסים אל החיים ומצטרפים אל עולם ה – fire אשר מלא ביעדים, דחפים ורצונות. "הסתמי" הינו החלק שמתאר את ה – hun,  אחד מחמשת חלקי ה shen. הוא המביא את עולם הרגש והדחפים, שואף קדימה כסוס דוהר אל המרחב ללא כל הגבלה. לעומתו קיים ה – po אשר מקושר אל ה"אני", הוא רואה את העולם הרציונאלי ומקושר אליו דרך העור שהוא אחד מהאברים שנשלטים על ידי הריאות ומחובר אל החיצון ובמקביל אל הפנים. ה- po מכיל את יצר ההישרדות אשר מבטל את עולם הרגש הפנימי ושם אותנו במציאות היומיומית של החיים – אם לא נלך לעבוד לא נוכל לספק את הרצונות שנבנו. חשוב לי להדגיש כי מבחינה סינית יתכן כאן קונפליקט אדיר כאשר אדם מונע מתוך ה-hun  ורוצה להשיג מטרות בחייו אך מטרותיו מוגבלות על ידי ה –po. יש כאן שילוב מנצח להצלחה אך עם זאת מנגנון הרס עצמי שבו יש כיווץ על גבי שאיפה להתרחבות. ביקורת עצמית היא דרך לשפר את עצמי אך היא יכולה להיות גם זו שתקשה על ההתקדמות אל אותו השיפור אליו אני שואף.
אליזבת אומרת: "הרצונות שלנו בתחילה חשובים אך ברגע שהם סותרים את מה שדרך הטבע נותנת לנו הם יכולים לשבש את דרך המחשבה ולפגוע בנפש ובקשר של האדם עם עצמו".

בין שני חלקים אלו קיימת האדמה, ה- yi . זה החלק שלמד את העולם על כל גווניו, הוא יודע לעמוד במרכז הנפש וליצור וויסות בין הדחפים של ה –hun  לבין הדרישות שמגיעות מה – po. האדמה היא אספקט מאזן אשר יוצר את ההרכב העדין שנקרא אישיות, דרכה אנחנו מקושרים אל הפנים אך באותה מידה חשופים אל העולם. האדמה היא האמא של הגוף, הוא זו אשר יוצרת חום ואיזון בין הקו הקשה והפחות רגיש של האב לבין הילדים אשר רוצים רק לממש את שיא הפוטנציאל שקיים בהם. למעשה ניתן לראות כאן את יופיו של "ציר החיים" שבנוי על הקו שנע בין העץ למתכת וביניהם האדמה כמרכז, כאשר אין את הקיום הנכון בציר זה יקטע גם "ציר היצירה" שבין האש למים ויקטע הרצף בין המקום ממנו באנו, שמקורו בכליות, לבין המקום אליו אנחנו שואפים כל החיים להגיע, אל הלב. כלומר לאישיות ישנו תפקיד חשוב להבין כיצד האדם חי עם עצמו ולא רק מול הסביבה, היא מכילה בחובה את השנאה והאהבה שיש לנו לעצמנו, את היכולת שלנו לחיות בשלום עם עצמנו ובכך לחיות בשלום עם העולם, האישיות הינו מרכיב חשוב בעיצוב וייצוב עולם הנפש.

ניתן לראות הקבלה נפלאה גם במחזוריות החיים, הגילאים 0-7 בנשים או 0-8 בגברים הם תקופת העץ – הזמן שבו אנחנו משרתים אך ורק את עצמנו וקשובים מאוד לדחפים המניעים אותנו, בהמשך קיימת תקופת המתכת בין הגילאים 21-28 בנשים ו -24-32 בגברים, תקופות בהן אנחנו רחוקים ממקורות התחלת החיים וקשובים לצרכים של העולם. זהו זמן שבו אנחנו מהרהרים באישיותנו לאן ללכת, ובמה לבחור על מנת להשתלב במעגל המציאות. בין שתי תקופות אלו מצויה תקופת האדמה, בגילאים 14-21 בנשים ו 16-24 בגברים, זוהי התקופה בה אנחנו מעצבים יותר ויותר את אישיותנו אנחנו לומדים לאט לאט להכיר יותר במציאות אך עם זאת עדיין נמצאים במקום קשוב לדחפי המקור. גם עולם הפסיכולוגיה אינו מגדיר הפרעות אישיות עד לקראת תום תקופות אלה מתוך אותה הבנה שזהו הזמן שהאישיות מתעבה ומגולפת מתוך האני אל המציאות.
ההחלטה לאבחן האם אדם סובל מהפרעת אישיות היא על בסיס קריטריונים ברורים ונוקבים אך יש הרבה שלבים מוקצנים של האישיות לפני מערך זה שאותם חשוב לזהות לא פחות בתהליך הטיפולי, לראות ולהבין כיצד לתת למטופל את היכולת להשאיר בחייו גם חצי כוס ריקה כדי שתוכל גם היא להתמלא.

"הרצון לריקנות אינו יכול להיות ריק מכיוון שרצון זה מונע ממך לממש את הריקנות" (huanian zi)
מצאתי את עצמי נחבט רבות הן בחדר הטיפולים והן לגבי עצמי, מדוע אדם בוחר לפעול כנגד מהותו, מדוע יש לנו את היצר לעשות מעשה שסופו הוא פגיעה בנפשנו. נוכחתי לא מעט לגלות כי לרוב אין ביכולתנו לראות בכך ורק לאחר מעשה נוכל לראות את התהליך. בין אדם לעצמו לעיתים שלב זה קשה ולדעתי כאן  נמצא תפקידו של המטפל: להציג את האמת כמו שהיא בעיני המטופל ולמעשה לסייע לו להביט על מעשיו בביקורת אישית אך ללא דעה, לא כל מטופל ידע לקבל זאת, אך חשוב בעיני לבחון את האפשרות להעלות זאת בטיפול. אנשים אשר סובלים מהפרעת אישיות אינם ערים בדרך-כלל לפתולוגיות שלהם והם ייחסו את בעיותיהם וקשייהם במישור הרגשי, או בתפקוד בין-אישי לחוסר מזל או לאי הבנה וליחס לא הוגן כלפיהם מהסביבה, זאת מתוך חוסר היכולת לראות את עצמם.

מבט מלמעלה

נקודת דיקור אשר עולה בדעתי בהקשר זה היא gv-23 הנקראת "כוכב עליון", כשמה כן היא, היא נותנת לנו את האפשרות להיות רגע לפני נקודת החיים בחיינו, להיות בזמן של no fire, לכאורה זמן ללא זמן, זמן ללא רצונות וללא שאיפות, ובכך מפגישה אותנו עם המהות הפנימית ששייכת רק לאני הפנימי, המקום הטהור שבו האני הוא האני.
בצורה קסומה זו היהדות פותחת כל יום בעת בהנחת התפילין. תחילה מונח תפילין היד על הנקודה ht-2 ("רוח כחולה ירוקה") אשר מזמינה את ה – shen להשתרש חזרה אל הדם, לאחר מכן שבעה סיבובי שרוך התפילין על האמה כדי להכיר בכל אחד משבעת הרגשות, כאן נעצר הזמן ומונח תפילין הראש על גבי ה"כוכב העליון" כאילו אנחנו מבקשים לכוון את הלב ולהטמין בדמינו את המהות הכי עמוקה שקיימת, זוהי נקודת הזמן ללא הזמן – המקום בו התודעה איננה תודעה. מדהים לראות זאת בהפרדה בין אישה לגבר, האישה אינה מניחה תפילין מאחר והיא יותר גבוהה רוחנית מהגבר אשר מבקש לעלות את נפשו גבוהה יותר בסולם הרוח כדי לישר אל המוטב את אישיותו. האישה, לעומתו, מקיימת מחזוריות חודשית וטהרה חודשית אשר משאירים אותה יותר קשובה לנפשה, וכך אישיותה קרובה יותר למהותה. הגבר שאינו עושה זאת מקיים פתיחה אל עולם הנפש בכל בוקר, ניתן ליראות את הנחת התפילין כדרך להיות מחובר יותר להיותך מי שאתה.

הגהה ועריכה: תמי ברקאי

תמונה: freeimages.com/lisa fanucchi

המחבר:
אלעד אשור
מטפל ברפואה סינית קלאסית
eladashur@walla.com