ללכת לאיבוד וליהנות מזה,
לצאת מהבית בלי לדעת לאן,
לתת לריחות העיר להוליך אותי,
להתיישב בבית קפה ולבהות סביב בחיוך, סתם .
אני לא ממש בן אדם כזה.
חייבת לדעת לאן אני הולכת, מה המטרה שלי, כמה זמן ייקח לי להגיע לשם, ומה אני אעשה שם כשאגיע.
בערך; לא חייבת בדיוק…
בתיק תמיד יש לי ספר, לא משנה כמה עבה וכבד הוא, אני תמיד אקח איתי משהו מעניין לקרוא – לרגע שיהיה ריק פתאום.
ריק 無 – ארבעים אנשים שורפים יער.
אני בטוחה שאני לא היחידה שמנסה למנוע מארבעים האנשים לשרוף את היער, למנוע מהריק להגיע.
בעצם כל אחד ינסה למנוע מארבעים האנשים לשרוף את היער- כי כשזה קורה, זה אסון גדול.
.
אסון 災 – אש ומים. שני הכוחות הכי גדולים, עוצמתיים ובלתי נשלטים בטבע מ ת נ ג ש י ם…
בעולם העתיק השתמשו באותה המילה כדי לתאר גם "הזדמנות"
כשאני מאפשרת לריק להגיע, אני מזמינה אסון. או אולי הזדמנות חדשה?
הזדמנות災 – אש ומים. שני הכוחות הכי גדולים בטבע מתנגשים…
מנסה להבין מה קורה ללב שלי מולה כשהיא "הזדמנות", היא משנה לי את הסדר. היא חזקה. שוטפת. מכלה. מכניסה משהו חדש לחיי. שונה. גדול. פורץ גבולות. משהו נקי. אמיתי… היא כזאת שיכולה להביא איתה בסוף את השקט… את הריק… ומה אז?
אני חוזרת ללב שלי, להרגיש את החלל הריק שתמיד נמצא שם, ה-VOIDNESS בין פעימה לפעימה, המקום שאליו אני לא צריכה להביא ספר או לפטופ, המקום שם שוכנת ה-SHEN שלי,
המקום במרכז הגוף שלי שחי כל רגע בין אסון להזדמנות.
ושם אני happily lost迷, בתוך הלב תמיד.
*קליגרפיה: ליטל אשכנזי
מקסים.והקליגרפיה מושלמת.ללמוד "ללכת לאיבוד" ולמצוא בתוך נקודות הריק את האפשרות להעצים את האנרגיה כמו שרואים בסימנית את פסיעות הדאו ומצד שני את גרגר האורז, פאוזה בדרך לתדלוק אנרגטי…
כשמאפשרים הכל נפתח..ואז מגלים את החיוך הפנימי שתמיד נמצא שם.
אחת הכתבות היפיפיות, האמיתיות שמזכירות לנו לאפשר בלי לפחד להזדמנויות חדשות.
מחכה לכתבות הבאות. ענת
ליטל יקרה,
מזכיר לך לעצמי ולכולנו, שהמקור האטימולוגי של Wu הוא ריקוד. ואולי זה החוט המגשר בין הפחד והאימה המקפיאים ומשאירים אותנו בשליטה, לבין התנועה החופשית של הלב.
תודה, מעורר ותמציתי.
מקסים. ללכת לאיבוד, אם תוך כדי ריקוד, תוך כדי קריאה או הליכה בטבע. הקליגרפיה גם כן מקסימה. יישר כוח
תודה יקירתי, אהבתי את התרגום החופשי שלך ל-happilyl lost
תודה ענת, נכון בעיקר לגבינו ה- colon in metaliyot…
בין אסון להזדמנות…. ההבדל הדק הזה שאולי מעמיד בסימן שאלה את מה שאנו מכנים "אסון". מקסים וכרגיל מעניק הפסקת זן מעוררת השראה.
מיכאל יקירי, תודה! החיבור של הריקוד ב-Wu הוא יפיפה, בכלל הסימנית ריקוד היא אחת האהובות עלי…
היי לכותבת והיי למגיבים. כמה מרגיע ונעים לפגוש אתכם ולקרוא את הגיגי לבכם.
האמת הנצחית ממוסכת ע"י העשייה היום יומית. הנשימה קשורה למלא ולריק כאחד. חילופי הדינמיות והפסיביות, המרווח שבין השאיפה לנשיפה הוא, הוא מקום הזיכרון של הריק או האין המלא ביש הממסך. חילופי הזרימה הנשלטת ע"י המרווח בעל השקט הטוטאלי יוצרים את הריקוד הנצחי המוביל אותנו בחיים ומביא אותנו בעשייה מודעת דרך התת מודע למקום הנצחי של האמת החבויה.
איזה כיף לקרוא דברים שלך. יופי של כתיבה. יופי של חיבור. לא צריך יותר ממה שנמצא בו.
תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים!
ליטלי יקרה
הקליגרפיה נפלאה פתוחה רוקדת כמוך
נהנית מאוד מהכתיבה שלך בעיקר כשהנושא הוא
ריק וריקוד תודה רותי
שלום ליטל!
בהתייחס ל"אסון" ו"הזדמנות", ולמה שכתבת בהתנסחות כה יפה, מעניין לציין שהמילה "משבר" מורכבת מהסימניות "סכנה" ו"הזדמנות" (סימניה שונה). כך שבכל משבר טמונה הזדמנות! 🙂
עדי קורן