בהיותנו ילדים רובנו נשאלנו: מה תרצה להיות כשתהיה גדול? טייס? מורה? וטרינר?
חלקנו חשב שידע מה הוא רוצה להיות, גם אם לא מימש זאת אחר כך וחלקנו המשיך לשאול עד שהגיעו הימים.
כזו היא דרכו של הדאו, שמתגלגל לפתחו של האדם ולא תמיד יידע להתוות אותה מראש, אף לא במילים. כאשר אנו מאפשרים זאת, מגיעים אלינו התפתחויות, התנסויות ומפגשים חדשים שלא צפינו את בואם.
באופן הזה הגיע גם רני אייל אל עולם הרפואה הסינית – במקרה. רני התפתח וצמח בתוכו ותרם לצמיחתו בארץ הן כאשר שימש כיושב ראש האגודה לרפואה סינית בארץ והן במסגרות השונות בהן לימד. נפגשתי עם רני אייל על מנת לשמוע במילותיו על דרכו.
ספר לי בבקשה כיצד הגעת לרפואה הסינית?
"תמיד התעניינתי במדעי החיים. בצעירותי הוקסמתי מהחיים בים ובתור מתבגר חשבתי ותכננתי להתמחות בביולוגיה ימית. לקראת סוף התיכון התחלתי לחשוב לכיוון של רפואה קונבנציונאלית. כשסיימתי את הצבא נרשמתי ללימודי רפואה.
החלטתי לפני כן לעשות איזו "התאווררות" קלה ולנסוע למזרח. בסופו של דבר חייתי במזרח מעל שנתיים, בעיקר ביפן. שם גם התחלתי את לימודי השיאצו והאקופונקטורה על פי הגישה המרידיאנית. כאשר חזרתי ארצה, לאחר שהתחלתי ללמוד רפואה סינית, במשך שנים עדיין התלבטתי בקשר ללימודי רפואה מערבית. חשבתי שצריך ללמוד רפואה מערבית כדי להיות מטפל טוב ברפואה סינית. דווקא בתקופה שבה הייתי מנחה קליני בקורס אקופונקטורה לרופאים השתכנעתי שלא להתפזר, ולהתמקד בהתמקצעות שלי ברפואה הסינית. הפידבקים שקיבלתי מהרופאים לגבי ההבנה והיכולת שלי לשלב את הידע המערבי והמזרחי, הביאו אותי למסקנה שאני לא צריך להשקיע את כל השנים האלו ברפואה מערבית".
באילו גישות נפגשת ברפואה הסינית במהלך לימודייך ועבודתך?
"כאשר חזרתי ארצה פגשתי את רון פייס ואת ראול רודריגז שהקימו אז את "בית הספר הישראלי לשיאצו". התחלתי ללמוד אצלם ומהר מאוד התחלתי גם ללמד. אחר כך יאיר מימון הצטרף והם הקימו את "מכללת מדיסין". אני גאה מאוד להיות בוגר המחזור הראשון שלה ברפואה סינית – TCM. במקביל גם למדתי באופן פרטי עם ד"ר ראול רודריגז, עוד כשהמרפאה שלו הייתה בבית. הוא בעצם הראשון שהסמיך אותי לטפל בדיקור ובצמחי מרפא בשנת 1990.
את ההתמחות הקלינית שלי ב"מדיסין" עשיתי תחת הנחייתו של איל פוליטי שחזר אז מלימודיו באנגליה והכיר לנו את גישת חמשת האלמנטים על פי וורסלי. אני זוכר שלימודים אלה עוררו בי התנגדויות רבות- התקשיתי לשלב בין גישת ה – TCM שהייתה לי קלה וישירה לבין חמשת האלמנטים שנראו לי סובייקטיביים והרגישו לי קצת כמו "פסיכולוגיה בגרוש" (במאמר מוסגר, אמא שלי היא פסיכולוגית, כך שכנראה הגעתי עם לא מעט התנגדויות מהבית). אחרי שסיימתי את הלימודים ב"מדיסין" חיפשתי כיוון להתמחות. הייתה לי קליניקה משגשגת (ראיתי אז משהו כמו 30 מטופלים בשבוע, שזה פחות או יותר מה שאני רואה עכשיו כל יום, אבל אז בתחילת הדרך חשבתי שזה המון!).
עם זאת, לא הייתי מרוצה מהתוצאות בקליניקה. הייתי רואה אנשים שאבחנתי אותם עם אבחנה דומה מבחינה סינדרומטית – Yin Yang, שמונת העקרונות וכדומה, טיפלתי בהם בצורה דומה, וחלק היו משתפרים מאוד וחלק לא היו משתפרים בכלל. הפריע לי שמטופלים שונים עם תלונות ואבחנות דומות לא הגיבו אותו הדבר לטיפול – חלקם השתפרו מאוד וחלקם בכלל לא, ולא היה לי מושג למה. הייתי מאוד מתוסכל מהתוצאות. חיפשתי כיוון להתמחות בו. אז פגשתי את עדי גולדנברג שחזרה בדיוק מאנגליה מבית ספר אחר שבו היא למדה. בזכות המלצתה, נרשמתי לקורס הראשון בארץ לרפואה סינית קלאסית בהנחייתם של שני מורים מהולנד- יואן דוויין ופיטר ואן קרבל. קורס בשיטת הגזעים השמימיים והענפים הארציים. הכיוון הזה תפס אותי ומשם המשכתי".
למרות היכרותך הקלינית עם הגישות השונות יש בך העדפה לרפואה הסינית העתיקה, מדוע?
"על מנת לענות לשאלה זו, צריך להכיר את ההיסטוריה של הרפואה הסינית. במהלך הלימודים שלי נחשפתי מעט מאוד להתפתחות של הרפואה הסינית. ככל שנחשפתי יותר, התחלתי להבין איך התפתחו הגישות השונות שלפעמים נראות מנוגדות: חמשת האלמנטים, TCM, דיקור, צמחים.
הרפואה הסינית התפתחה מהאלף השלישית שלפני הספירה ועד פחות או יותר שנת אפס בצורה רציפה. ניתן לומר שבסיס הרפואה הסינית הקלאסית התפתח עם התפישה שהחיים הם אנרגיה, וכל השינויים הם שינויים אנרגטיים. לכן, המניפולציה על השינויים האלה, שזו בעצם הרפואה, צריכה להיעשות בצורה מדויקת ומאוד מינימליסטית. תפישה זאת הייתה רוחנית בעיקרה.
עד לתקופת שושלת האן (202 לפני הספירה – 220 לספירה), הרופאים נקראו Wu Xi, שאמאן. לשאמאן הייתה היכולת לשנות את האופן בו האדם חווה את החיים שלו על ידי מניפולציה ברמת הרוח. הכלים העיקריים בשימוש היו הדיקור, הנחיה רוחנית ודוגמא אישית שהרופא נתן למטופליו.
הגישה השאמאנית השתנתה במהלך שושלת האן. תקופתה של שושלת האן חלקה לשניים:
החלק הראשון שלה היה שושלת האן הראשונה שבה למעשה הגיעה לשיאה הפילוסופיה הדאואיסטית. אז גם נכתב הספר Hui Nan Zi המהווה סיכום של הדאואיזם הקלסי כמו שאנחנו מכירים אותו ואשר התחיל מלאו-דזה. התפישה הדאואיסטית מניחה שהדרך שהאדם עושה היא דרך רוחנית. דרך של התפתחות המודעות שבסופה יש מוות פיזי טבעי של הגוף, אבל הנשמה היא אינסופית. תפישה זאת השתנתה במחצית השנייה של שושלת האן שבה החל הממסד הדתי לתפוס מקום בתוך הקיסרות בסין. הדאואיזם הפילוסופי הפך למעשה לדתי. הדאואיזם הדתי שם דגש על שאיפה לחיי נצח פיסיים. זהו השלב שהאלכימיה מאוד התפתחה והרבה מאוד אנשים ממעמד האצולה החלו לחלות ולמות משתיית כל מיני שיקויים עם מתכות כבדות!
בשלב זה מאוד השתנתה הגישה לרפואה. הרופאים כבר לא נקראו Wu Xi אלא Fang Xi שמשמעותו – מומחים למרשמים, פורמולות תרופות. החל מתקופה זו ואילך הטיפול בצמחי המרפא החל להיות יותר משמעותי ועל רקע זה ירדה קרנה של האקופונקטורה. בכל השושלות שלאחר מכן שלטה הגישה שאקופונקטורה מאוד מסוכנת. זה נבע בעיקרו מהחשש של השליטים שהרופאים יהרגו אותם עם המחטים!
הרפואה הסינית הקלאסית היא בעצם ההמשך הישיר של הידע שנצבר עד לתקופת האן. מכאן ואילך התפתחות הרפואה הסינית היא יותר מתודולוגית- נכתבו הרבה מאוד ספרים, נעשתה הרבה מאוד עבודה בתחום המחקרים ונצבר המון ניסיון קליני, אבל הבסיס הפילוסופי הוא בכתובים העתיקים.
כיום בהווה, האם מושכת אותך הרפואה הסינית העתיקה, יותר מאשר גישות מודרניות?
"הרפואה הסינית הקלאסית תמיד הייתה מבוססת על הטרילוגיה הקדושה של שמיים ארץ ואדם. שמיים, במובן של הידע האסטרונומי. ההבנה את מקומו של האדם הן בכדור והן במערכת השמש שעוטפת אותנו. הידע הזה בעצם נמצא בתוך תורת הגזעים השמימיים והענפים הארציים. ארץ, במובן של הידע של התזונה, של הלכות החיים: איך נכון לחיות בשינויים שקורים על פני הארץ – שינויים שהם עונתיים ואקלימיים. אדם, במובן של הידע והיכולת לחולל שינויים. היכולת של האדם לשנות את הקארמה שלו. מה שנקרא ביהדות שלנו תפיסת "הכל ידוע והרשות נתונה" זו הרמה הנקראת בפינו "חמשת האלמנטים". הרפואה הסינית העתיקה היא בעצם השילוב הזה של שמיים ארץ ואדם. אותי זה מרתק".
האם הבחירה ברפואה הסינית העתיקה באה מהמקום הקליני?
"אני מאוד אוהב פילוסופיה ומחשבות מעמיקות, אבל במהות שלי אני קודם כל קלינאי. מה שמעניין אותי זה מה שמביא תוצאות טובות לקליניקה. הרפואה הסינית העתיקה היא השיטה הכי יעילה שאני מכיר. אני מוצא שהיא רלבנטית כיום כבעבר, מכיוון שהיא נותנת את המענה השלם להבין את המקום של חיי האדם בתווך שאנחנו חיים בתוכו. היא נותנת אפשרות למטפל להתייחס לא רק למחלה, לתלונות או לתסמינים של המטופל בנקודת הזמן העכשווית, אלא להבין למה מטופל מסוים מפתח מחלות מסוימות. האפשרות לטפל ברובד כזה מאפשרת למטפל ליצור שינוי בבסיס האנרגטי ליצירת המחלות ומאפשרת לאדם חיים בריאים יותר בהם לא יסבול מהמחלות שלו ומהתלונות שלו בעתיד. סביר להניח שיהיו לו תחלואות ותלונות אחרים, מכיוון שכולנו כל הזמן מצויים בתהליך התפתחותי הנגזר מהקשיים שאנחנו פוגשים בדרך. מבחינה טיפולית הדבר מתבטא בשינויים משמעותיים בכל טיפול וטיפול. לשינוי הזה צריך לתת זמן. זמן הטמעה לאדם, בכדי שהטיפול הבא יהיה מעבר לשלב הבא שאחריו. לכן, הטיפולים מתבצעים בדרך כלל במרווחי זמן גדולים הרבה יותר מהמקובל ב TCM ובהתאמה השיפור במצב המטופל מהיר יותר וארוך טווח".
באתר שלך אתה מזכיר את יואן כמורה שלך. מה מייחד אותו בעבורך, כך שבמהלך השנים המשכת לנסוע אליו להולנד על מנת ללמוד ממנו?
"יואן איש מקסים. התחלתי ללמוד אצלו לפני 16 שנה ואני יכול להגיד שאני ממשיך ללמוד ממנו עד היום, למרות שבשנים האחרונות אנחנו מתראים פחות. במהלך השנים ביליתי הרבה זמן עם יואן בקליניקה שלו. אני מאוד מצטער שמעט מאוד אנשים בארץ זכו להכיר אותו. פעמים רבות ניסיתי לשכנע אותו לבוא שוב לארץ, אבל מסיבות אישיות הוא החליט שזה לא נכון עבורו. בשבילי הוא תמיד יהיה דוגמה ומופת לאדם שחי על פי אמונתו. דאואיסט אמיתי. הוא חי כמו שהוא מאמין, כמו שהוא מלמד ומנחה את המטופלים שלו. הוא לא עושה לעצמו הנחות. יואן הוא גם למדן אובססיבי בעל ידע רב ויכולת להעביר את הדברים. מורה מדהים. אני קיבלתי ממנו כל כך הרבה אהבה, תמיכה וגם הרבה אתגרים לאורך השנים. למדתי ממנו המון. תמיד הרשים אותי שהוא קודם כל קלינאי. זו גישה שאני מאוד מתחבר אליה. כל השנים, כל שבוע הוא רואה עשרות מטופלים. חלק גדול מהם הוא מלווה לאורך שנים רבות ונמצא שם בשבילם כל הזמן. אין יום שאני לא חושב עליו. אני מאוד מודה לו ומשתדל לחיות את החיים שלי בצורה שאני מקווה שהוא יהיה גאה בי".
כיצד התחלת ללמד?
"מאז ומתמיד היה לי כשרון ללמד ובכל מסגרת שהייתי בה, נשאבתי להוראה, או ששאבו אותי ללמד. אני אוהב ונהנה ללמד. אני חושב שזה חשוב ללמד. זה מפרה אותי כאדם וכמטפל וזה תורם לעתיד. אין דרך יותר טובה ללמוד את החומר מאשר לעמוד מול כיתה ולקבל כל פעם שאלות חדשות ומפתיעות שמאתגרות אותך לענות ממקום אחר.
מאוד משמח אותי שיש לי הרבה בוגרים שהם מטפלים פעילים ומצליחים. הכי אני נהנה לשמוע פידבקים טובים על אנשים שהיו אצלם בטיפול ויצאו מרוצים – קצת כמו גאוות אב…
מצד שני, תמיד האמנתי שהדבר החשוב ביותר בהוראה של מקצוע, כמו רפואה סינית, הוא לא היכולת הרטורית של המרצה אלא הניסיון הקליני המעשי שממנו שואבים את הידע. לכן תמיד הקדשתי את מירב זמני לקליניקה ולא להוראה".
כיצד אתה מאמין, לגישתך, שנכון ללמד רפואה סינית?
"רפואה סינית חייבת להילמד בהנחיה אישית. ההתחלה של הדרך בהחלט יכולה וצריכה, בקונטקסט של החיים המודרניים, להילמד בצורה פרונטאלית כמו שמלמדים בכל המכללות השונות בארץ. אני חושב שנכון להתחיל מ – TCM. זה הוא גשר מצוין לאנשים לעבור מתפישת חיים מערבית אל תוך תפישת החיים הסינית. אבל מהבסיס הזה צריך להמשיך הלאה וזה מחייב הנחיה אישית. האבחנה ברפואה סינית היא אבחנה שנשענת על השכלול של הרגישויות שלנו: התבוננות, הקשבה, הרחה ואבחנת הדופק. אלו דברים שאפשר ללמוד אותם רק ממישהו שעושה אותם כבר הרבה זמן".
רופא סיני הוא קודם כל מורה דרך ובתור מורה דרך צריך לשאוף לחיות עם עצמו ביושר ובשלום ולהוות מודל אישי למטופלים. אני גם חושב שמאוד חשוב למטפלים להיות גם מטופלים. גם נתרמים מזה ותמיד גם לומדים משהו חדש.
מהו הדבר הכי אהוב עלייך בעבודתך?
"אני מאוד נהנה לראות מגוון גדול של אנשים ומטופלים. אני חושב שאנשים שמגדירים את עצמם להתמחות שהיא מקבילה להתמחות מערבית מסוג מסוים של תלונות, קצת מפספסים. יכול להיות שהם מרגישים יותר ביטחון במה שהם יודעים, אבל הם מפספסים את הפן האנושי של הרפואה הסינית. אישית אני תמיד אוהב לצחוק ואני תמיד אוהב לשמוח, לכן אני אוהב לטפל בילדים וכן בנשים או זוגות עם בעיות של פריון. התוצאות הן תמיד נורא משמחות. פריון וילדים זה דברים שכייף להתעסק בהם. כמובן שאני רואה גם הרבה מטופלים עם בעיות פחות משמחות, כמו סרטן, מחלות פנימיות כרוניות ומחלות אוטו- אימוניות. למרבה הצער אלה הם רוב המטופלים בימינו".
לאורך השנים – האם יש מאפיינים מיוחדים לסטודנטים שיעדיפו גישה זו על פני אחרת?
"אני חושב שזה מאוד אישי. לאורך השנים אנשים יכולים לעשות המון דברים שונים. אני בתקופה האחרונה התחלתי להתעניין דווקא בפנג שוואי ולשלב אותו בהנחיה קלינית שאני נותן. הייתה תקופה שהתעניינתי בצמחי מרפא בגישה הקלאסית של Shan Han Lun, אבל לא התרשמתי שזה משפר את התוצאות הקליניות שלי אלא במיעוט מהמקרים, אז אני מעדיף להפנות לאחרים לפי הצורך. אני חושב שהרבה אנשים נמשכים לכיוון של הצמחים מכיוון שהוא מתאים לעולם המערבי שלנו. חלק גדול מהמטופלים לא נמצא במקום של חיפוש אחר שינוי רוחני. גם אם כן, ייתכן והם לא מודעים לכך והם צריכים להגיע לשם בקצב שלהם ובדרך שלהם. לכן להרבה מאוד מטופלים נוח לקבל תרופות סיניות או מערביות. בתרופות הסיניות יש את היתרון שניתן לכוון את היעילות שלהם ספציפית ויכולת לשלוט על הרעילות ותופעות הלוואי בצורה מדויקת יותר. אני מבין גם הרבה אנשים שפונים לכיוון של הרפואה היפנית. יש קסם באפשרות לחוש את חוסר האיזון באבחנת הבטן והמרידיאנים. לדקור נקודה ומיד להרגיש את ההשתנות בגוף. אני מכיר את הגישה וגם את התחושה מתוך הרפואה הסינית הקלאסית. הכלי שלנו הוא הדופק. מרגישים את הדופק, דוקרים נקודה אחת, מיד מרגישים את הדופק משתנה והמשך הטיפול נשען על השינויים האלה. אני יודע שהרבה אנשים חוששים מאבחנת הדופק ומתקשים איתה. זו טכניקה שדורשת זמן וניסיון והתמדה ומורה טוב, אבל הגמול הוא ענק. אין כלי אבחנה שישווה לו.
בנוסף, אני מאוד אוהב אנשים שמכניסים אסכולות שונות בתוך הרפואה הסינית. הגדולה של הרפואה הסינית היא שהיא כל הזמן מתפתחת. לא צריך לחשוש מלהתנסות עם דברים חדשים. ואם יש תוצאות קליניות טובות- צריך לרוץ ולספר לכולם. יש שמחברים תטה הילינג, או כיוונים אחרים של הילינג או עבודה רוחנית עם רפואה סינית. יש כיוונים שונים של התמחויות. אני לא חושב שיש רק אחד נכון ושאחרים הם לא נכונים. חשוב להתחבר למה שתופס אותך מהלב, שמושך אותך, שמלהיב אותך ללמוד משהו חדש".
עריכה והגהה: תמי ברקאי
*תמונה: Adi Goldstein
המחברת:
יעל קורנר-אייזן
מטפלת ומורה ברפואה סינית
עורכת עיתון אורז
yael@orez.org.il
המאמר פורסם בעיתון אורז
