"אקדים ואומר כי כולנו מרגישים צ'י במידה כלשהיא. הדבר נכון לגבי כל אדם ונכון במיוחד לגבי מטפלים וותיקים – לא משנה באיזו שיטה. גם מי ש"לא מרגיש שהוא מרגיש" מרגיש מבחינה מסוימת.
דרך הרגשת הצ'י משתנית מאדם לאדם. ניתן להרגיש דרך הידיים כמין זרם, ניתן "לראות", או סתם "לדעת". מספר הדרכים להרגיש צ'י הן כמספר בני האדם.
בניגוד לדרך המקובלת בה הדיקור הינו ניתוח אנליטי של סימפטומים וסימנים שונים והתאמתם לסינדרומים ולתבניות, מבחינתי הדיקור הינו התפתחות של טיפולי המגע…"
יוסף כהן מציג את שיטת העבודה שפיתח לבחירת נקודות דיקור המבוססת על יכולתנו לחוש את הצ'י.
לקראת המאמר המלא לחצו כאן
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
תמונה: freeimages.com/Dan Neacsu
המחבר:
יוסף כהן
מטפל בדיקור אנרגטי
אתר: דיקור, ביואנרגיה והילינג
נהדר לשמוע ולקרוא, אמונה ופיתוח החוש העדין הם הכלים הנכונים בכל רפואה. אל תחשוש להביע את עצמך, אינך יחיד בדרך הזו. בהצלחה במסע בה, שנה טובה וגמר חתימה טובה.
תודה יוסף, מאוד נהיניתי מקריאת כתבה. הרפואה הסינית בבסיסה מבוססת על הקשבה לתחושות, לצ'י, לזרמים במרידיאנים, והדיקור היפני מבוסס על הקשבה תוך מישוש. בכל מיקרה עולה מהמאמר שיש לך הרבה נוכחות מקשיבה בטיפול ושאתה נהנה מעבודתך ומהיצירה שבה.
תודה רויטל 🙂 למען האמת אמרו לי פעם שהשיטה מזכירה את הרפואה היפנית. "הקשבה תוך כדי מישוש" – זו באמת כל התורה על רגל אחת.
נהניתי מאוד לקרוא את הכתיבה שלך. גם אני מאז שלמדתי הילינג גילתי כי כל העולם הטיפולי קיבל משמעות וחיבור ברמה אחרת ממה שהיה קודם. מסכימה מאוד עם בכיוון בו אתה הולך, למרות שאני משלבת את ההילינג בצורה אחרת. מרשים מאוד ובהצלחה. אשריך על האומץ לכתוב.
תודה רבה איתי , שימחתני וחיממת את ליבי 🙂 חג שמח.
תודה רולי 🙂 אני חושב שהילינג ודיקור הם שילוב נהדר : ההילינג עוזר לנו להרגיש הרבה יותר , ואילו הדיקור עוזר לנו "לקרקע" את הטיפול ולהוריד אותו לרמה המוחשית של מחט בנקודה.
יוסף כל הכבוד! אכן זו דרך נפלאה לטפל ואין גבול לעוצמת הפשטות שנמצאת בנו,גם אני כבר מזמן עברתי לטפל יותר אנרגטי וההתפתחות שעוברים כך מיוחדת במינה .וזה מתחבר לי היטב יותר מהטכנאות המתסכלת שבה ניסיתי לטפל עם הצלחה מינורית במשך שנים וכמו שכתבת בתגובה לruly חיבור הרוח לדיקור הפיזי הוא עושה את ההבדל
תודה גילי 🙂 גם דבריך מחממים את הלב , וחוץ מזה אשמח אם תשתפי אותנו בדרכך.
מדינת ישראל היתה מאז ומעולם מקום של סטארט-אפ. מקום בו כל אחד יכול לפתח את השיטה שלו תוך כדי לימוד וכעבור שנה שנתיים, להתחיל לכתוב עליה ואולי בקרוב גם ללמד. צניעות, התמדה וחקירה לאורך שנים, לפני שאנחנו מודיעים לעולם על תגלית / שיטה חדשה מעולם לא היו הצד החזק שלנו.
יוסף מה שאתה מספר פה אין לו כמעט דבר לרפואה סינית (למעט השימוש במחטים)ואולי היה יותר נכון לכתוב אותו באתר שקשור להילינג וכו'. אני מטפל 9 שנים ברפואה סינית (ה TCM הפשוט….) ועוסק בצ'יקונג באופן מסודר כולל נסיעות להונג קונג להתאמן עם המאסטר שם. במקרה הטוב אני אולי מתחיל להבין את הרפואה הסינית. בכל מקום שמכבד את עצמו, לפני שאתה היתי מתחיל לכתוב משהו על השיטה שלך היו עוברות עוד הרבה מאוד שנים של חקירה מעמיקה וטיפול בכמה מאות שלא לומר אלפי חולים (שאני די בטוח שעדיין לא הספקת לראות) לפני שהיתי מודיע שעלית על משהו.
אין לי שמץ של מושג אם השיטה שלך עובדת או לא. יכול להיות שכן. אני משוכנע שכדי להגיע לאיזו שהיא מסקנה אתה זקוק לעוד הרבה מאוד זמן של בדיקה ותרגול.
שיהיה בהצלחה
אודי
תודה על תגובתך , ולמען האמת ציפיתי לתגובה עם הטענות (המוצדקות !) שאתה מעלה.
זה נכון שסטארט אפ זה הצד החזק שלנו , אני חושב שזה דבר חיובי ובזכות זה אנחנו שורדים – כושר ההמצאה , התחכום , ואולי גם החוצפה. אם ה"סטארט אפ" הזה שאני כותב עליו ראוי לשרוד , אז הוא ישרוד. אם לא , אז הוא יסתכם בכתבה באתר סינית :-)זה נכון גם שמה שאני כותב עליו איננו "סיני" אלא זוהי שיטת דיקור. למרות זאת נראה לי שהדרך המוצעת כאן יכולה לעניין מטפלים רבים בדיקור. זוהי גם כן דרך שמאוד קרובה לעקרונות השיאצו וטיפולי המגע שמטפלים רבים ברפואה סינית עוסקים בהם ומשלבים אותם בטיפוליהם.
אני מסכים איתך לחלוטין שאני זקוק לעוד הרבה בדיקה ותרגול , אבל הבעיה היא שעד שאני אסיים לעשות את זה תהיינה לי שערות לבנות ואז כבר לא יהיה לי כח לשנות כלום. כרגע התוצאות הראשוניות שלי חיוביות מאוד , אני משתף את כל המעוניין כדי שמי שרוצה ינסה גם כן , ואולי יהיה נסיון מצטבר שלי ושל מטפלים אחרים.
חג שמח.
אם השיטה אכן כל כך טובה, לא תזדקק לשום כח לעשות מהפכה…היא תתרחש לגמרי לבד ותבוא לידי בטוי בתור ארוך מאוד מחוץ לקליניקה שלך. זו היא דרכם של הדרכים הטובים.
חשבת במקרה מה אם הדרך שלך היא פשוט המצאה חסרת ערך?? מה עם כל המטפלים שעלולים לנסות על המטופלים שלהם, שלא יודעים שאתה והם עושים עליהם נסויים בבני אדם כשהם בטוחים שאתה מנסה עליהם משהו שעובד כבר כמה מאות שנים לפחות… האם המטופלים שלך יודעים שאתה פשוט מנסה עליהם משהו שאתה פיתחת כאן ועכשיו? האם אתה מציג להם את טכניקת הטיפול שלך לפניהם ככזו? מה היה קורה אם היתה מגלה שהרופא שלך נותן לך תרופות על סמך עפעופי העיניים שלו, או פשוט כי זה מה שקפץ לו ראשון לראש?
יוסף- בכל הכנות, ומבלי להיות תוקפני אני חושב שאתה לוקח בקלות ראש את תפקידך כמטפל ואת מה שאתה מיצג כמטפל שמציג עצמו כמטפל ברפואה סינית.
היי אודי, בוקר טוב. כדי שיהיה תור ארוך מחוץ לקליניקה לא צריך רק שיטה טובה. צריך גם יכולת שיווקית טובה , צריך את האומנות כיצד להתנהג עם סוגי מטופלים שונים ועוד כמה דברים שיש לי בהם מה ללמוד. ריפוי זה לא משהו שתלוי רק בשיטה מוצלחת ככל שתהיה.
אני מניח שתוך כמה זמן יהיה לי תור ארוך מחוץ לקליניקה שלי , אבל זה נכון שכרגע אני מטפל צעיר שנלחם על פרוסת הלחם שלו.
הדרך שלי היא לא המצאה חסרת ערך , מהסיבה הפשוטה שאין לי כאן שום סודות , שום טכניקות מסתוריות , ומעל הכל היא פשוטה והגיונית – כל אחד עם "ראש פתוח" יכול לבדוק ולתרגל את זה. אין עוד הרבה תיאוריה מעבר למה שכתבתי במאמר הקצר הזה , יש עוד הרבה תרגול.
אגב , יותר ויותר מחקרים מראים שהדיקור ה"מסורתי" שווה ערך בהרבה מקרים לדיקור פלצבו , וחבל שזה לא מדיר שינה מעיניך.
לגבי האם אני מציג את עצמי כמטפל ברפואה סינית – כן. מהסיבה הפשוטה שלמדתי והוסמכתי. כמו שגם אם הייתי בעל תואר בביולוגיה הייתי מציג את עצמי כביולוג בלי קשר לשאלה האם אני עוסק בפועל בביולוגיה. למרות זאת אני בעיקר מציג את עצמי שאני עוסק ב"דיקור אנרגטי".
לגבי המטופלים שלי – כמובן שאני מסביר להם את כל מה שאני עושה ואת ההבדל בין הגישה שלי לגישה המסורתית. הם גם רואים את העפעופים בעצמם ומתרשמים מהיכולת שלי להגיע אל הנקודות. רובם הגדול מרוצים מאוד , לרובם זו פגישה ראשונה עם דיקור , ובהחלט אני עושה בכך שם טוב גם לרפואה הסינית – כי הם רואים שדיקור עובד מהר וטוב.
כשהלכתי ללמוד רפואה סינית חשבתי לתומי שאלמד להרגיש מרידיאנים. לכן גם הלכתי ללמוד במקום הכי טוב שמצאתי בארץ. בפועל למדתי המון , אבל בתחום הדיקור למדתי בעיקר תיאוריות שאין לי שום יכולת לבדוק את נכונותן. כאשר מצאתי את אלו שהם כן מרגישים מרידיאנים ושניסו ברצינות לעשות את זה – הסתבר לי שהמסקנות שלי תואמות לשלהם. כך שאין לי שום סיבה לפקפק במה שמצאתי. אני רואה את עצמי כחוקר , כאדם שלא מקבל מראש כל מה שאומרים לו אלא בודק את הדברים. נכון שהדרך הזו איננה "מדעית" , אבל אין לי ספק שהסינים הקדומים הגיעו אל המרידיאנים אך ורק דרך פיתוח התחושה שלהם – כפי שאני עושה היום.
אני כותב כאן את המאמר הזה כדי שכל מי שרוצה יוכל להתנסות בדברים ולשפוט גם כן בעצמו.
היי אודי,
(קודם כל disclaimer – אני לא מטפל ולא למדתי רפואה סינית. לפעמים שווה להקשיב למה שאני אומר, ולפעמים לא).
אני לא סגור על המיתוס, אבל הרפואה הסינית התפתחה גם כתוצאה מניסויים ברגישות בדומה לאלו שיוסף מבצע. באיזשהו שלב היא התמסדה לגוף של -ידע תיאורטי- בנוסף לעוד כמה שיטות אבחון שיחסית לאלו של תחום ההילינג הן פשוטות ולא מצריכות רגישות גבוהה. כשאתה אומר שאתה לא מבין רפואה סינית עדיין, למה אתה מתכוון? שעוד לא הצלחת להטמיע את כל הידע התיאורטי ולהבין את כל ההקשרים שלו? הבנה כזו מתחילה באינטלקט. אמנם ידע תיאורטי יכול להביא להבנה של האנרגטיקה של המטופל, אבל כך גם פיתוח הרגישות לצ'י.
בקיצור, אני לא מבין למה אתה ממהר לפסול את אפיק הלמידה הזה. אמנם שינון של ידע הוא דבר מאוד סיני, אבל יש גם מורים סינים שונים שהגישה שלהם מאוד מיסטית לכל העניין, ולדעתי זה גם לגיטימי (וזה אם אנחנו מתעקשים להדבק למסורת הסינית.. שאמאניזם זו גם רפואה שקיימת בעולה כבר לפחות כמה שנים 🙂 ).
ניצן.
תודה ניצן 🙂
הי יוסף ושבת שלום
נראה לי ששוב אתה מפספס את הנקודה העקרית. אין לי מושג האם השיטה שלך עובדת או לא. הנקודה היא שגם לך אין מושג אמיתי כזה. על כמה אנשים כבר בדקת אותה??? כמה שנים אתה מנסה ו"חוקר" (בין מה שאתה עושה לבין מחקר אין קשר – זה נקרא נסיון קליני ולא מחקר) את השיטה שלך??, הרי סימת ללמוד רק לפני כשנתיים אם הבנתי נמכון מהכתבה. האם יכול להיות שבמהלך אלפיים מאתיים שנים של נסיון קליני מתועד היו כמה רופאים שהיו רגישים לפחות כמוך וראו קצת יותר מטופלים ממך ובכל זאת החליטו בסוף למקם את הנקודות והמרדיאנים היכן שהחליטו?? האם נסיון קליני מצטבר של אלפיים מאתיים שנה הוא משהו שיש להתעלם ממנו לבטלו לטובת התחושות שלך?? גם אני כמטפל מרגיש דברים, בוודאי שיש לזה איזה מקום, אבל זו לא שיטת טיפול!!
בהחלט יכול להיות שעלית על משהו. אבל קח לך עוד כמה שנים. תמשיך לנסות, לבדוק. אתה מוזמן גם לקרוא את ספרו של פרוספור וואנג שעסוק מזה עשרות שנים במישוש מרדיאנים, אולי זה יאיר לך עוד כמה דברים…ואז רק אז תחזור לדווח לנו מה העלית. קצת צניעות וענווה בדרך, זה כל מה שאני מבקש.
בתקווה שתמשיך להתפתח וללמוד ורק לעשות טוב למטופלים.
אודי.
אין לי שום ספק שזה עובד יותר טוב מהשיטות שעבדתי בהן לפני זה ומהשיטות שראיתי אחרים מטפלים באמצעותן.
גם אין לי ספק שמטפלים מנוסים עם נסיון רב יהיו בעלי רגש כמוני או יותר ממני , מעצם העובדה שהם מטפלים מנוסים.
זה שהגעתי למה שהגעתי אחרי שנתיים שלוש מסיום הלימודים זה דווקא לא חיסרון אלא יתרון. כי אם הייתי ממשיך ללמוד עוד ועוד תיאוריות על המרידיאנים והנקודות ולא שם את המוקד ביכולת להרגיש אותם , לעולם לא הייתי מגיע לזה – אולי אחרי 10 שנים. דווקא זה שהרשיתי לעצמי להרגיש ולהגיד "אני דוקר בנקודות עליהן לחצתי והרגשתי את החסר הכי גדול" – זה מה שהביא אותי לשם.
כל מה שכתבתי זה דברים הברורים לי מעל לכל ספק. אלו ממש לא השערות , אלו דברים שאני חש בדיוק כמו שאני יודע שכעת נמצא מולי מחשב. וככל שאני ממשיך וממשיך לטפל זה רק מתחזק ומתחזק. אף אחד לא חייב להאמין לי. אבל אם יש מישהו כמוני שמעוניין להרגיש את המרידיאנים ולא מקבל את הדברים כמובנים מאליהם – אני מעריך שהוא ישמח שאני משתף אותו בנסיוני הדל. ביננו – אתה לא חושב שזה מצחיק שאנשים לומדים רפואה סינית 4 שנים , מדברים על מרידיאנים ונקודות יום יום ואפילו לא יכולים לאמת את זה ? אם זו היתה דת , אז מילא. אני אדם דתי ויודע שיש דברים נסתרים לא נבין לא נדע – אבל זו לא דת אלא רפואה ! בינתיים מי שכן ניסו להרגיש מרידיאנים ברצינות – אם נתחיל עם מצונגה אבי הזן שיאצו , אז הוא הרחיב את מפות המרידיאנים בהרבה. תלמידו ריוקו אנדו הרחיב עוד יותר. שניהם (בניגוד אלי) מטפלים מנוסים עם נסיון של אלפי אנשים. אני הגעתי למסקנות דומות רק בדרך קצת שונה שגרמה לי להגיע לזה בשנתיים ! אז למה שלא אשתף בזה את כל מי שרוצה ?
עדיין יש לי הרבה מה לחקור – למשל , אני יודע במדויק למצוא את הנקודות עם החסר או העודף על בן אדם שנמצא מולי , אבל אני עדיין לא מסוגל "לפרש" את זה. אני לא מבין עדיין למה דווקא הנקודה הזו נמצאת בחסר או בעודף ומה זה אומר על הפתולוגיה של המטופל. אני רוצה להבין יותר את מהות הצ'י ואת הקשר שלו לתודעה – ברור לי שצ'י ותודעה הולכים ביחד. אני רוצה להבין למה בכלל קיימות נקודות הדיקור הללו ? איזה פונקציה הן משרתות בגוף ? כך שיש לי מספיק עבודה ל10 השנים הבאות.
הבעיה היא שגם כאשר אמצא את זה , אני חושב שלא אכתוב ספר – כי שוב אנשים יהפכו את מה שכתוב בספר לאמת , ויתעלמו מתחושותיהם.
הרפואה הסינית מלאה זרמים, גישות וכיוונים שנראים לעיתים מנוגדים אחת לשניה. זו יופיה של התורה וזה הקושי הגדול בלהכיל אותה.אני מבין את הגישה שעליה אתה מדבר יוסף, אני משתמש בטכניקות דומות בעצמי בקליניקה, וגם אצלי הם צמחו מתוך הנסיון הטיפולי בשיאצו. הגישה הזו מאפשרת לי להעמיק את הטיפול ולהפוך את הבנת המטופל ואת הטיפול למלא יותר.
אני לא מקבל את תחושת הזלזול שעולה מבין השורות לגבי גישת הרפואה הסינית המסורתית, זלזול בדרך המקובלת. אני לא מקבל אותה כיוון שהגישה המקובלת היא אוסף של מחקרים סובייקטיביים ותחושתיים של הרבה דורות של מטפלים שהקדישו את כל חייהם למחקר זה ולטיפול בבני אדם, ולכן ראוי לכבוד רב.
טיפול טוב בנוי מהשילוב של הידע הטיאורתי לבין הידע התחושתי. המטפל הכי טוב נוצר משילוב בין ידע עמוק ומלא לבין הקשבה לתחושות ולחוויה הטיפולים, שילוב בין חוויה הרגש וההבנה-H-M-E.כל מי שפוסל חלק משלושת אלה, במומו פוסל. כיוון שהדרך של הר"ס היא דרך האדמה (המרכז) ראוי שכולנו נתרכז בחיזוק החלקים היותר חלשים כדי להפוך למטפלים טובים עוד יותר.
לגביך יוסף, שלוש שנים זה מעט מאוד זמן במונחי טיפול, אני מציע לך לקחת את הזמן ולצבור נסיון רב כדי לבסס טיאוריה זו ולחבר אותה לנהר הגדול של הרפואה הסינית-כי יש לה מקום וכבר חקרו זאת לפניך.
דני ביהרי, מנהל ממגמת שיאצו במדיסיןקולג', מטפל ומורה בר"ס
היי דני , שבוע טוב.
אני לא מזלזל ברפואה הסינית המסורתית , וכתבתי במפורש במאמר כמה פעמים על דברים שראיתי ושלמדתי ממטפלים טובים ברפואה הסינית.
מבחינתי העיקר זה "פיתוח חוש" ולא אכפת לי איזה חוש – דופק , לשון או כל חוש אחר. כנ"ל אני מעריך ומכבד מטפלים מנוסים ,וכמובן את המורים שלי – שגם הם עבדו לפי חוש – גם אם חוש שונה משלי. יש לי כבוד לכל מטפל מנוסה בין אם ברפואה סינית ובין אם בדרך אחרת כי כל מטפל מנוסה גם פיתח חושים.
(עם זאת אני חושב שיש יתרון מסוים לדרך אותה אני מציע כאן לעומת הדרך המסורתית כי אני מדבר על "חוש לנקודות" שמביא אותך ישירות אל הנקודות ללא צורך בתיווך של המנטלי).
לגבי השאר – אני שמח לשמוע שיש אנשים נוספים שחוקרים את זה ועובדים עם זה , ואני שמח על כך שזכיתי להעלות את הדרך הזו למודעות של מטפלים.
אופס , כתבתי "שבוע טוב" כי התבלבלתי בגלל מוצאי החג.
חוץ מזה אהבתי את ההסבר של "חוויה רגש הבנה = H,E,M". 🙂 תודה וחג שמח.
תגובה שקיבלתי במייל שמאוד ריגשה אותי :
"נושא: שלום רב
שלום יוסף ( או יוסי ?)
אני כותבת אליך לאחר שקראתי את המאמר שפרסמת באתר " סינית " .
אני מטפלת מזה 3 שנים , סיימתי את לימודי לפני יותר מ- 9 שנים אך לקח לי כמה שנים לאזור אומץ ולצלול אל העולם הזה של הטיפולים .
הייתי תלמידה מצויינת – כזאת שיודעת לשלוף את כל הסינדרומים בע"פ וכזו שזוכרת תפקודי כל הנקודות מבלי להתאמץ , כשהגעתי לשנה הרביעית והייתי צריכה לחבר את החומר האנליטי לכדי מעשה נתקלתי בקושי רב .
זו הייתה למעשה הסיבה שעזבתי את הדיקור וחזרתי לזה רק שנים אח"כ.
למה אני כותבת אליך ?
כי הזדהיתי עם כל מילה שכתבת – בתחילת הדרך עבדתי לפי הספר – הייתי יושבת עם סיפור המקרה של המטופל , רושמת את האברים המעורבים , סינדרומים , אבחנה ורשימת נקודות מסודרת – עבדתי כך זמן מה ולא נחלתי שום הצלחה , כמובן שהייתי מתוסכלת מאוד .
אישהוא קול בתוכי ביקש ממני לאורך כל הדרך הזאת לשכוח את כל מה שלמדתי – והיה לי קשה מאוד להקשיב לו – הרי למדתי 4 שנים – איך אני אמורה לשים את הכל בצד….
כמו שכתבת – דרושה לכך אמונה וכנראה שגם קצת נסיון בדרך הקונבנציונאלית .
היום – אני מניחה את המחטים גם בנקודות דיקור אמיתיות אך הרבה מאוד דוקרת במקומות שפשוט קופצים לי לעין כפי שתיארת .
הרבה זמן הרגשתי שבגלל השיטה הזו שלי – אני לא באמת מטפלת אמיתית כי הספק קינן בי והרגשתי סוג של "רמאית " , האם זו באמת תחושה או שאני פשוט בוחרת בדרך הזו כי נכשלתי בדרך הרגילה ???
מה שמחזק אותי זו ההצלחה בטיפולים – הבנתי שכשאני מניחה בצד את הרציונל ואת הניתוח האנליטי של הדברים ונותנת לעצמי להגיע באופן אינטואיבי לנקודות – הטיפול מוצלח יותר . ( ועדיין יש כשלונות , לא תמיד מצליחה לעזור למי שמגיע ולא תמיד מבינה למה הטיפול עוזר לחלק מהאנשים ולחלק אחר לא..)
אני עדיין מטילה בזה ספק פה ושם ומידי פעם חוזרת להיות" אנליטית" כי קשה לי להבין את מה שאני עושה – עצם זה שאני לא מבינה מה קורה – מפריע לי מאוד .
שמחתי לקרוא את מה שפרסמת כי זה חיזק אותי מאוד ונתן לי כח להמשיך בדרך שלי ."
שלום יוסף,
קראתי בעניין רב את מה שכתבת וגם את התגובות הנלהבות מחד והמתנגדות מאידך.
מה שאתה מתאר כאן הוא בעצם עבודה שלא במודל, וברפואה הסינית הם רבים.
הריפוי על פי הרפואה הסינית קורה ב"שן"(神), וה"שן" אינו מוסבר במודלים (יין ויאנג וכו').
עבודה שלא לפי המודל מחייבת שבעתיים מעבודה על פי המודל.
להיות קשוב ומדויק, לדעת מתי נכון לך לטפל ומתי לא, במי, ובאילו כלים להתשתמש בכל פעם.
אם אתה בוחר להשתמש בדרך עבודה אינטואיטיבית – חישתית, אני מציע לך לאמת את תחושותיך על ידי הצלבה עם הכלים הסוביקטיבים השונים שהרפואה הסינית מציעה ועם הכלי הטיפה יותר אוביקטיבי – תשאול.
לשאול את המטופלים מהם מרגישים בזמן העבודה שלך ולראות אם תחושותיהם תואמות את שלך ואת עבודתך איתם.
להצלבה בין שיטות האבחון השונות חשיבות רבה, זו בעצם הצלבה של תמונת המציאות של המטופל בזמן נתון שאתה קולט תוך שימוש בחושים שונים.
לכן כדאי לנסות להצליב בין האינפורמציה שאתה מקבל מתחושותיך לאינפורמציה שעולה מהתשאול, מהראיה, מהההקשבה, מההרחה ומהמגע.
חשוב מאד:
– לא לעבוד במאמץ – מה שמרגישים מרגישים ומה שלא לא
– אין עבודה "סתם" בטיפול
– מציע לך מניסיוני המועט לשלב ולהצליב מידע
– תנועת הגוף שלך בזמן הטיפול
– הקרקוע שלך
– לנסות לראות מהיכן אתה מגיע למטופל – מה קורה אצלך ברגש, בגוף ובמחשבה על מנת שתוכל להבין מה מהאינפורמציה שאתה מקבל הוא המטופל ומה הוא אתה, ומנסיוני לפעמים הכי קל לדעת אם פשוט שואלים את המטופל.
לי עבודת הגוף הסינית מאד עוזרת בעניין ואני ממליץ בחום.
לסיכום, המודלים של הרפואה הסינית הם עוגנים מצוינים, אך הם אינם המציאות אלא רק מפה שלה.
למה לא לנסות את הדרך הסינית?
גם מזה וגם מזה, לשלב עבודה יאנגית עם חוקיות ברורה על פי המודלים עם עבודה יינית אינטואיטיבית-חישתית?
הכי חשוב, שנדע כולנו לפעול מתוך היושרה שלנו, בענווה ובטוהר כוונות לרווחתינו ורווחת המטופלים.
עדי גרליץ M.B TCM
מטפל ברפואה סינית הילינג
היי עדי , תודה על תגובתך.
בנוגע לטיפים , אני מסכים לכל מילה !!! כל הטיפים שאמרת חשובים מאוד ואני מיישם אותם בעבודתי. במיוחד לגבי החשיבות של עבודת גוף , קרקוע ושמירה על המרכז. אלו כלים החשובים לכל אדם ולמטפל העובד לפי תחושותיו על אחת כמה וכמה. אין בכלל שום יכולת "להכיל" את צורת העבודה הזו ללא מרכז חזק. הסיבה היא שבעבודה כזאת ראית העולם כל כך משתנה , עד כדי כך שללא מרכז חזק אפשר להגיע בקלות לחוסר איזון.
כל המטפלים הטובים שאני מכיר עושים סוג כלשהו של עבודה כזאת , כנ"ל גם מטפלים בהילינג שגם עבורם זה חשוב. אני גם נפגש עם מטפלים באופן קבוע ומשתף מטפלים , המאמר הזה הוא דוגמה לשיתוף.
לגבי הסיפא של דבריך – כמובן ניסיתי את הדרך הסינית. כל הזמן הייתי (ועד היום אני עושה זאת) מנסה למצוא התאמה בין תחושותי לבין דברים הידועים לי על תפקודי נקודות מלימודי הרפואה הסינית. אני לא יכול להגיד שמצאתי התאמה יוצאת מהכלל. למרות זאת אני חושב שהדרך הסינית כן עובדת וזה בזכות הכוונה של המטפל – כאשר מטפל טוב ברפואה סינית מכניס מחט , הוא מכניס לנקודה את הכוונה שלו ואת הצ'י שלו שעושה מה שצריך – הסיבה היא שצ'י ותודעה (=כוונה) הם מאוד קרובים זה לזה ומשפיעים זה על זה.
דבר אחרון – אני יודע שמטפלים רבים (במיוחד מטפלים מנוסים) כבר עובדים כך. מה שאני מביא במאמר הזה זו לא רק האמירה השחצנית משהו "אני עובד ככה" אלא אני מביא את הדרך כיצד כל אחד יכול להגיע לזה.
היי יוסף,
הרבה רעש עשית פה וזה טוב, לפעמים חסרה רעננות של סטארט אפ בתחום. אני מגיע מכיוון הפוך משלך, עוסק יותר מ-20 שנה בטאי צ'י צ'י גונג http://www.taijichen.com
התמחות נופת שלי היא בתחום אקדמי/עסקי/טכנולוגי הקשור לצורה בה אנשים מקבלים החלטות. היופי בתחום הזה, שאין אמת אחת, אין שיטה אחת המסבירה את הכל אבל תמשיך לחקור יוסף, תמשיך, גם אם הגעת "לשיטה" שלך, תמשיך לחקור תלמד עוד נקודות השקפה עוד תאוריות, תאמת את השיטה שלך מול המציאות. אני מכיר היטב את אחד מתלמידיו היפנים של ריוקו אנדו, גם הוא ממשיך תמיד לחקור ולבדוק. דר שן, שהוא אולי הרופא הסיני הכי מדהים בדורנו השווה את אומנות הדיאגנסטיקה עם "בלשות" והוא היה בקי בתיאוריה לפרטי פרטים ועדיין ידע להפעיל גם מנגנונים אחרים (כדוגמאת אלו שאתה מדבר עליהם) בצורה מדהימה….
אני חושב שזה ראוי להערצה שעם כל הידע שרכשת אתה אדם פתוח גם כלפי אנשים ורעיונות עם הרבה פחות "וותק" משלך , ושאינך רואה דברים חדשים כסוג של "איום" על הקיים. אני חושב שזה מה שנקרא מרכז חזק ויציב. תודה על דבריך 🙂