SHEN – רוח
בחשיבה הסינית, כוח החיים, 'הניצוץ מלמעלה', היוצר והתוצר של המפגש בין האדם לעצמו ולעולם שסביבו. ה- SHEN שוכן בלב ויוצר את החיוניות, את הרצון לחיים לשמחה ליצירתיות ודמיון.
בכתבה אסביר כיצד אפשר לטפל מה – SHEN.
הסימניה SHEN 神 מורכבת משני חלקים:
החלק השמאלי מורכב משלושה קווים המסמלים את שלושת המאורות: שמש, ירח וכוכבים. גרמי השמיים הנגלים מסמלים את חוקי השמיים שניתנים להגשמה על פני האדמה.
החלק הימני מורכב משני קוים חיצונים וקו אמצעי מאוזן בניהם, המסמלים את ידי השמאן אשר מושכות, חבל או צעיף ומביעות מתח, תנועה. הקו אנכי המרכזי מסמל את האדם כציר מקשר בין השמיים לארץ, כלומר את יחסי הגומלין בין השניים – הסימניה מבטאת את כוח החיים שנוצר מהמפגש.
האדם מורכב משני כוחות חיים מנוגדים, שמקיימים תקשורת הדוקה ובאים לידי ביטוי בכל רבדי החיים: ין ויאנג, שמים וארץ, דם וצ'י, ימין ושמאל, פנים וחוץ, Zang – Fu, רכות ועוצמה. ברגע שהדואליות והמורכבות באדם מאוזנת ומווסתת, ניתנת האפשרות ל – SHEN, לאיכות שבאה מהשמיים לשכון באדם. במקביל, כיוון שה – SHEN נוכח, כל חלקי האדם השונים מתחברים יחדיו לשלם עם תנועה הרמונית.
בתפיסת העולם הסינית האדם אינו אלא תנועה – צ'י, פרי הקשר בין השמיים לארץ. כשהצ'י זורם בהרמוניה האדם מגשים את יעודו – איחוד בין שמיים וארץ. זרימת הצ'י במערכת המרדיאנים מבטאת את הקשר בין השמיים לארץ: מהשמיים, מהראש ומקצוות הידיים הצ'י זורם, באמצעות מרדיאני היאנג לגוף. מהאדמה, מכפות הרגליים, מרדיאני היין מעלים ומפיצים צ'י עד לקצוות היאנגים וחוזר חלילה. האדם הוא מארג של מרדיאני יין ויאנג, בהם זורם צ'י יאנגי טהור מהשמיים לארץ, וצ'י ייני עכור מהארץ לשמיים. כך נארג הקשר בין החלקים השונים של האדם ובין האדם לכל מה שמקיף אותו – היקום, ונוצר מפגש -אחדות.
ה- SHEN הוא היוצר והתוצר של המפגש.
למפגש, לאחדות יש ביטוי בתפקוד הפיזיולוגי, הרגשי והרוחני:
ההיבט הפיזיולוגי – כאשר הגוף פועל כיחידה אחת בגמישות, בתיאום בין האברים, מקשר כל תא בודד לחיי הגוף כולו, בהתאמה לשינוים פנימיים וחיצונים. בריאות פיזית ותנועת צ'י מאוזנת והרמונית הם ביטויים לנוכחות ה – SHEN, לתקשורת ואחדות.
ההיבט הרגשי – קשר בלתי פוסק בין האדם לרגשותיו ולרגשות הזולת. יכולת לתת ביטוי למנעד רגשי רחב, בתקשורת עם עצמו ועם הסביבה.
ההיבט הרוחני – החיים מתחילים במפגש בין שתי תמציות – יין ויאנג, זכר ונקבה. בעיבור, בחיבור בין הזכרי לנקבי ליצירת חיים חדשים, נוצר גוף פיזי, ונוצרת נקודת ראות חדשה לעולם. זוית ראיה חדשה, אישית ויחודית על העולם, שהיא תוצר המפגש הבלתי פוסק בין החלקים השונים של האדם. אפשר לראות בנקודת הראות האישית את הדבר העדין והעמוק ביותר התומך באדם. נקודת הראות האישית והמפגש הבלתי פוסק בין יין ליאנג מאפשרים ובונים את המודעות. מאפשרים לאדם לפתח הקשבה, התבוננות, אינטואיציה, סינכרוזניזציה, אינטגרציה, בהירות והבנה. בונים את היכולת להתנהל בעולם בידיעה ש'אני' חלק משלם, ובו בעת בעל זווית ראייה אישית וייחודית. היכולת לחיות בכל רגע בחיבור ל'עצמי' וליקום, והפתיחות לקשר הבלתי פוסק, שמתקיים בין האדם לעצמו ולמרחב שסביבו ,יוצרים חיים הרמונים מלאים בשמחה ושלווה, יוצרים אחדות.
ה – SHEN זמין לכל
האפשרות לפעול בעולם מנקודת המוצא של האחדות אפשרית לכולם, אך מחייבת מפגש אמיתי עם ה- SHEN. כיצד אפשר להתפנות למפגש אמיתי עם ה SHEN?
איך אפשר לפעול מתוך האחדות שיוצר ה- SHEN?
צ'וונג צה אמר: "בחדר הריק ניתן לאור הלבן של החיים להכנס".
הלב משול לחלל, 'החדר הריק',
ה- SHEN משול ל'אור הלבן' שבא לשכון בתוכו.
כלומר כשהלב ריק, ה – SHEN נוכח.
לרוקן את הלב משמעו להרפות. להרפות מכל האחיזות, התשוקות, הצרכים והרצונות. לרוקן את הלב משמעו להקשיב לתנועה הספונטנית, ל'דאו', להתבונן בפתיחות ובהרפיה בחיים ובמה שהם מזמנים לנו. התרוקנות הלב מאפשרת הקשבה לרגע, ללא אחיזות, דעות, רעיונות או צורות מוקדמות. מתוך המרחב שנוצר, מתוך ה'חדר הריק', אפשר להתבונן, להמתין בסבלנות, לפעמים לא לדעת, לתת לריק להתקיים בלי פחד. המרחב מאפשר לצ'י לנוע בחופשיות, בפתיחות ובגמישות. מרחב ריק ללא אחיזות, מקיים חופש חסר גבולות.
הקשבה מבלי לדעת – הקשבה אמיתית – יוצרת את המרחב היחידי שמאפשר חירות מלאה. במרחב הזה ה- SHEN נוכח. בנוכחותו יש פשטות, טבעיות, שקט, שלווה ושמחה. תחושת השמחה היא אחד הסימנים לנוכחות ה- SHEN.
שמחה – הרגש שמבטא את תנועת אלמנט האש והלב. תנועת הלב מתאפיינת בזרימה חופשית של צ'י בחזה ובגוף כולו. החזה – המחמם העליון, המקום בו יושב הקיסר – הלב. הלב מחבר את נתיניו זה לזה ולממלכות אחרות. כשהתקשורת זורמת והלב ריק, ה- SHEN נוכח.
טיפול בדיקור הינו בראש וראשונה מפגש בין אדם לאדם. מפגש של נוכחות למול נוכחות, אומנות וויסות אנרגיה למול אנרגיה. כדי להניע אנרגיה יש לפתוח את המרחב למפגש. מרחב למפגש הוא קודם כל שאלה. כדי להפתח לשאלה צריך להרפות את האחיזות – התשוקה להצליח, הרצון והצורך להבין, לדעת ולזכור. לקבל את הריק, את אי הידיעה. להפתח ,לגלות, לתת מקום למרחב, למפגש, לכאן ועכשיו.
החיבור של המטפל ל- SHEN, לנוכחות ברגע, מפנה מקום להקשבה ולהתבוננות במטופל, בתנועות הצ'י שלו. נוצרת תנועה, נוצר קשר, בין הרמות האנרגטיות השונות של המטפל והמטופל. ניתנת הזדמנות למטופל להתחבר ל'דאו', ל- SHEN.
המטופל מביא סבל, כאב וצפיות לטיפול. כשהמטפל נוכח במפגש, מפנה מקום, מרוקן את ליבו, בכך הוא מאפשר גם למטופל להרפות, לרוקן את ליבו ולהתחבר אל ה- SHEN האישי שלו, לחבר את חלקיו השונים, ולהתחיל בתהליך של ריפוי.
ההקשבה לדופק היא הזדמנות להרפות, להקשיב מבלי לדעת, מבלי לצפות. לתת למפגש ולצ'י של המטופל את המרחב והזמן. מתוך אי הידיעה תעלה תמונת הדופק. מטפל שקשוב לכאן ועכשיו יכול להבחין בדקויות הצ'י השונות של המטופל. מתוך הריקות שמכילה את הכל, מתוך ה"דאו" של הרגע עולה ההבנה.
לסיכום, ה- SHEN הוא הכלי באמצעותו האדם רואה ומתקשר עם עצמו ועם העולם. יותר מכך, זו הדרך בה האדם "יוצר" או "בורא" את עצמו ואת העולם, מאחד את כל חלקיו לשלם והופך לאחד עם היקום. נוכחותו של ה-SHEN גדלה ככל שהלב מתרוקן מרצונות ותשוקות, ככול שהאדם נמצא בכאן ועכשיו, בהוויה. בעבודה הטיפולית, ככל שהמטפל מרוקן את ליבו, הביטחון שלו במקצועיותו גדל, נוצר מקום לאיכויות האישיות והייחודיות שלו, לאינטואיציה ולהבנה האישית. כך גם נוצר המרחב הנחוץ למטופל לתהליך של זרימה, שינוי וריפוי אמיתי.
בכתיבת כתבה זו נעזרתי בחומרים מסדנאות של ד"ר זאן מארק איסלה ואליזבט רושאט דה לה וואלה.
הגהה ועריכה: תמי ברקאי
המחברת:
ענבל רז
מטפלת ומורה לרפואה סינית עתיקה וצ'י גונג רפואי
אתר הבית של ענבל
היי ענבל , רק עכשיו מצאתי זמן לקרוא , אחלא מאמר. ממליץ !
ענבל, כתבה מעוררת השראה, תודה על התזכורת החשובה לכלולנו כמטפלים, לשוב לבדוק ולכוון את עצמנו לדרך. ובכך לאפשר לעצמנו ולאנשים הפושים בנו מפגש עם הדרך.
תודה,
שנה טובה ודרך שמחה בכל עת.
יובל סמסון.
תיקון כתיב בתגובתי הקודמת – לאנשים הפוגשים בנו כוונתי.
יובל ס.
הערה על משמעות הסימניה. החלק הימני של הסימניה הוא בעצם ברק ולא שאמן. משמעות הסימנייה 申 "התפשטות", "התרחבות", "התארכות". יש פרשנים המסבירים כי סימניה זו מורכבת משילוב של הסימנייה 臼 שהינה ציור של שתי ידיים הפונות אחת אל השניה כאשר בין שתי הידיים עובר קו ישר (丨) המסמל גוף של חפץ. תנועת קרצוף או מתיחה של הגוף מלמעלה למטה נועד להביע את המשמעות "הארכה". פרשנות נוספת לסימניה זו היא שהינה ציור של ברק. הקדמונים ראו בברק אות אימתני הנשלח על ידי ישויות רמות השוכנות בשמיים. לטענה זו תימוכין בסימניה נוספת בעלת משמעות "ברק". בסימניה דיאן 电 (ברק/חשמל) מופיעים ציורים של ענן וגשם מעל וברק היורד מהענן אל הקרקע תחתם. למרות שבסימניה העתיקה לפני איחוד הכתב ניתן לראות את אותו הרישום אשר מתורגם על ידי אחדים כ"אדם כורע בתפילה" לא יכול להיות ש"חשמל" קשור באדם הכורע בתפילה תחת הגשם ולכן הפרשנויות של שאמן (אדם כורע בתפילה) או ידיים המאריכות חפץ אינן נכונות ואין להן תמיכה בסימניות מקבילות.
למעשה, סימניה זו הינה אחת הסימניות הקדומות והראשוניות ביותר בשפה הסינית. כבר בתקופה הקדומה משמעותה הייתה "אלים" בהסתמך על היותה ברק החוצה את שכבות העננים.
יש הטוענים שמדובר בתופעה החוצה את כל תופעות הטבע של היקום. אדם המבין לחלוטין את תופעות הטבע הינו אדם מיוחד ומכונה "שן".
שילוב של שתי הסימניות 示申 לכדי סימניה אחת 神 משמעו "לא ניתן לראות אותו אך ניתן לראות את פעולתו" ומשמש בהקשרים שונים להביע את המשמעויות הבאות: ישויות רוחניות , על טבעי, נפלא ,מופלא, נס, מסתורי, מיסטית, חכם, חכמה.