אמנויות הלחימה הסיניות ידועות גם בשם הסיני "גוּאוֹ-שוּ", כלומר – האמנות של האומה (הסינית). והנה, ברחובות טייוואן נראה שלט בשם זה, הנושא סמל של עיגול שחור בתוך ריבוע אדום. כשנכנסים לשער בית העסק הנושא שם זה, רואים לרוב שילוב של תמונות וציורים מהרפואה הסינית עם כלי נשק ותמונות של אמני לחימה. זוהי מרפאתם של רופאים המתמחים בגִ'יֶה-גוּ – רפואת הפצעים, השברים והחבלות הסינית, הידועה גם בשם טִיֶה-דַא.
תלמידי אמנויות לחימה מודעים היטב לעקרונות ותרגול של "התבנית", סדרת תנועות מסוגננות המתקשרות לסגנון אותו לומדים, דוגמת תבנית הטאי-צ'י וכדומה. למעשה, עקרון זה של "תבנית" מיושם בלימוד ותרגול כלל אמנויות המזרח – החל מציור, דרך סידור פרחים, וכלה בטקס התה. אכן, הבנה נרחבת יותר של תרבות המזרח חושפת רבדים מעודנים עליהם פועל עקרון "התבנית". הדרך בה אנו מתבוננים, מתנהגים, ואפילו חושבים, מושפעת עמוקות מהמחשבה כיצד אנו נתפסים בידי האחר.
לפיכך, נטייה לדבוק בדרך המקובלת מבלי לאבד את ה"אני" יכולה להפוך למעלה התורמת ל"תבנית" הקולקטיבית של החברה, ובסופו של דבר להביא לשקט ושלווה. ברפואה הסינית, איום על הרמוניה זו, שבמקרה זה מייצגת את חוקי הטבע, פירושה סכנה לאיזון הבריאות.
באופן דומה, לנהוג רק מתוך אינטרס אישי אינו נחשב לדבר מעלה ומראה על חוסר אכפתיות כלפי הקבוצה – מה שאינו תורם כמובן לטובת הכלל. לפיכך, דאגה ל"תבנית" הדברים עוקפת ומבטלת כל דאגה וטרדה דרך קיומה הממשי.
אין הדבר אומר ש"תבנית" זו ריקה ממשמעות, שהיא אינה אלא דאגה שדברים יראו טוב. יש לה מטרה שהיא גם מעודנת במילים וגם בעלת עוצמה עקב יכולתה לשחרר את המחשבה ולאפשר לגוף לחוות דברים בצורה ישירה. לדוגמא, במדיטציית זן (צַ'אן בסינית) קיימת תבנית של ישיבה, נשימה והליכה, המפוזרים על פני היום עם מטלות שונות של המנזר.
ארוחות, שינה ולימוד, כולן מפוזרות במרווחים שווים. "מדוע כל הטקסיות הזו?", תוהה המתחיל שמחשבתו ממוקדת במטרה להשגת הארה. ובכל זאת, ככל שהוא יושב יותר ומודט, כך המחשבה מוסחת פחות ופחות מה"תבנית" – ההתנסות והחוויה הפשוטה של פשוט לשבת, לנשום, ללכת. לבסוף המחשבה מוותרת על הניסיון להבין מהי מדיטציה והגוף נכנע להתנסות של הפעילויות הללו. רק בשעה שהמחשבה שקטה, המתרגל יכול להיפתח באופן מלא לחוויה (לא לעיקרון) של המדיטציה ולהוראתו של המורה. למעשה, מה שנראה תחילה כטקס ריקני מספק את המיקוד הדרוש להתפתחות הכוונה והמודעות המובילים לשקט ושלווה.
בטווי-נא, ה"תבנית" מכילה רצף של תנועות המתבצעות בידי המטפל, דבר המאפשר ויסות מלא של הטכניקות. עקרונות הטיפול מבוססים על טכניקות בעלות איכויות משתנות. עוצמת המגע, עומק החדירה ומשך הטיפול יקבעו את אופי הטיפול, כך שניתן יהיה להתאים את הטכניקה האופטימאלית למצב המטופל וליכולת המטפל. דרך לימוד ה"תבנית" התלמיד נדרש להגיע לדרגת דיוק ומיומנות שנראית לעיתים כמעט מכאנית, אך בדומה לדוגמת הזן, מאפשרת חוויה ישירה החושפת את היתרונות החבויים מאחורי הטכניקה. דרך ה"תבנית" מושגת מודעות גופנית ורגשית העולה על היכולת להבינה בשכל.
באופן מסקרן, המתרגל משיג דרך יישום טכני מובהק תחושה פנימית והתפתחות רגשית. נתיבי ה"תבנית" מנתצים את השלשלאות והופכים אותה לחוויה משחררת.
המחבר:
אבי מוריה
אמן, תלמיד ומורה לאמנויות לחימה וריפוי סיניות
abimoriya@gmail.com
