מוחמד יונוס הוא אדם שכדאי למטפלים סיניים להכיר.
יונוס עזב את המשרה הבכירה שלו כמרצה לכלכלה בארצות הברית כדי לחזור לארץ מולדתו, בנגלדש, ולהקים שם את "בנק גראמין", שנועד לתת הלוואות קטנות לאנשים עניים כדי שיוכלו להקים עסקים קטנים שיחלצו אותם ממעגל העוני. 30 שנה מאוחר יותר, זכה מוחמד יונוס, המכונה "הבנקאי של העניים" לפרס נובל לשלום, לאחר שהצליח להציל מחרפת רעב מיליוני אנשים.
יונוס מאמין שניתן למגר את העוני בעולם על-ידי ההכרה בעובדה שכל אדם – כל אדם – הוא יזם בפוטנציה, ושהזכות לקבלת אשראי היא זכות אנושית. במונחים כלכליים מדובר בקונספט מהפכני. לכל אדם – עשיר או עני, משכיל או לא משכיל, בעל חשבון בנק או לא בעל חשבון בנק – צריכה להינתן האפשרות ללוות כסף מהבנק כדי להקים עסק (אגב שיעור החזרי ההלוואות עומד על כ- 98%, יותר מכל בנק "רגיל"). מעבר לכך, לכל אדם ישנה, לפחות בפוטנציה, יכולת פנימית מולדת להתפרנס מתוך העסקה-עצמית.
שימו לב למילותיו של יונוס בהרצאה משנת 2003 בלונדון:
"התפקיד שיועד לבני אדם בתיאוריות הכלכליות הוא בהחלט לא משהו שאדם בעל כבוד עצמי יכול להתגאות בו… שבני אדם, כמספקים את כוח העבודה… נולדו כדי למלא פקודות של קבוצה קטנה של אנשים מאד מיוחדים המוכרים כ"יזמים"… היחידים שיכולים לחשוב, לארגן ולפעול. כל האחרים רק ממלאים את משבצות העבודה, ורמת האושר של האנשים העובדים תלויה ברמת השכר שלהם…"
בנק גראמין ורעיונותיו של מוחמד יונוס מגדירים מחדש את המושג של "עסק מצליח". הצלחתו של עסק אינה נמדדת רק ע"פ מיקומו בבורסה. הצלחתו נמדדת ע"פ תיפקודו. האם הוא מספק פרנסה לבעליו? האם הוא מוסיף ערך לקהילה שלו?
ישנם כמה דברים שמרתקים אותי במפעל של מוחמד יונוס. הנה כלכלן שבא והופך את המשוואה על פיה: העניים אינם מקוטלגים יותר כ"בעיה", אלא יכולים להוות המקור לפיתרון. ההשקעה העצומה של ממשלות באילי הון למיניהם, בתקווה שהם יקימו תשתיות שיגרמו לצמיחה במשק ולחילוץ אנשים מהעוני (מי אמר ביבי?) נכשלת שנים על גבי שנים (ראו המשבר הכלכלי האחרון). מה יקרה אם ניתן את הקרדיט, תרתי משמע, לאנשים עצמם? או במילותיו של יונוס: "…ניצור צורת חשיבה כלכלית חדשה וניפטר מכל האפליות שבמושגים שלנו, במוסדות ובמדיניות שלנו, ומעל לכל בגישתנו."
אנחנו, המטפלים ברפואה סינית, יכולים להפנים כמה לקחים מהסיפור של מוחמד יונוס. מסתבר שתפיסות עולם שפיתחנו, ושהונחלו לנו, שוות בדיקה מחדש. קודם כל, העולם העסקי – שהורגלנו לחשוב ששייך רק לאנשים בחליפות אפורות – שייך גם לנו. אם הוא יכול להיות שייך לאמא מבנגלדש שמקימה עסק למכירת חלב עיזים כדי לממן לילדיה את הלימודים, אז הוא יכול להיות שייך גם לנו.
שנית וחשוב אף יותר: מי שחושב שהעולם העסקי והעולם של צדק חברתי הם שני עולמות שונים, אז שיחשוב שוב. אם אנחנו רוצים לגבות פחות עבור שירותינו כדי לאפשר לאוכלוסיות רחבות את הזכות האנושית הבסיסית לבריאות-נטולת-תופעות-לוואי, אנו לא חייבים להתנדב במרפאות בחינם או להצטרף לפרויקט למען "נזקקים". במושגים של יזמות חברתית, מדובר בהעצמה. העצמה לנו, כמטפלים שרוצים ומסוגלים לפרנס את עצמנו, בלי להתפשר על כבודנו כעובדים עבור עשירי קופות החולים, ובלי לגבות מחירים גבוהים ולקוות להרבה מטופלים שיוכלו לעמוד בהם. והעצמה לחברי הקהילה שלנו, לא כנדבה או תרומה אלא במתן אופציה ריאלית לממש את זכותם הטבעית לבריאות, תמורת תשלום ובאופן מכובד.
התלות, שכל ממשלות ישראל ממשיכות להנציח, של העניים "הבעייתיים" ב"מובילי הכלכלה" שלנו, מזכירה לי גם את הטענה של רבים מאיתנו המטפלים, שהפופולריות של הרפואה הסינית תלויה באות ההסכמה של גופים חזקים כמו מועצות להשכלה גבוהה למיניהן ומשרדי בריאות. בלי להיכנס לעומק הדיון בנושא זה כאן, בואו רק נאמר שקיימת אופציה נוספת – שבשורת הרפואה הסינית תצמח מלמטה – מההמונים שיוכלו להרשות לעצמם טיפולים ומהמטפלים שיוכלו לפרנס את עצמם.
הרבה נידון באתר זה ובאתרים אחרים על נושא השיווק. כיצד להיחלץ מהסטיגמה השלילית כדי שנוכל להפיץ את הרפואה הסינית ביעילות ובאהבה?. המודל של מוחמד יונוס יכול להוות מקור השראה לכולנו, שכן אם רק נגדיר מחדש את המושגים שלנו על עסק, על יזמות ועל הצלחה, הכל יוכל להיראות אחרת.
לאתר הבית של רפואה סינית קהילתית בירושלים
*תמונה: Fardouse Lomat Jahan Rumpa
מילים כדורבנות !
שתי הערות –
1. דווקא הכלכלה הישראלית עמדה יפה מאוד במשברים האחרונים , לא מעט בזכות ביבי (וגם סילבן שהיה לפניו).
2. אנשים כמו אותו מוחמד יונוס הם מיוחדים בגלל דבר אחד : יש להם חזון , והם מוכנים לסבול בגללו כמה שנים קשות עד שיגשימו אותו. הם לא תמיד רואים תוצאות מיידיות אבל הם עקשנים ודבקים במטרה. רוב האנשים הללו גם חוו אי הצלחות ו"כשלונות" יותר מפעם אחת ובכל זאת המשיכו הלאה מתוך ביטחון בדרך.
לחיים!
המרחב העצום לפעולה, פרוס בפני כולנו.
היי יוסף,
לביבי יש זכויות שלא אקח ממנו. בכל מה שקשור במלחמה בעוני, לעומת זאת, המהפכנות שמוצגת במאמר באה כתגובה לכשלון המתמשך של הכלכלות המערביות לנצח בה, בגלל קונספט שלא הוכיח את עצמו – "הטפטוף מלמעלה", קרי – מספר מצומצם של עשירים יחזקו את הכלכלה והרווחה שלהם תקרין על העניים בסופו של דבר.
הייחוד של מוחמד יונוס אינו בעקשנות ובחזון שלו (דבר מבורך כשלעצמו אבל מצוי בשפע גם באנשים שדעותיהם הפוכות משלו), אלא ביכולת שלו להציע פתרון שהופך את המשוואה על פיה, מחזירה את הכבוד לעניים וסוללת את הפתרון דרכם ולא דרך העשירים, ובעיקר הוכיחה את עצמה לאורך שנים.
אני חושב שה"טפטוף מלמעלה" , די הוכיח את עצמו , כל עוד דואגים שההשקעות והרווחים של העשירים לא יצאו לחו"ל אלא ישקיעו אותם כאן (באמצעות תמריצים וכדומה).
כאשר יש מישהו עשיר , הוא מעסיק ספר ונגר וגם מדקר סיני. ככל שיהיו בארץ יותר אנשים שיכולים להרשות לעצמם , כולנו נרוויח.
אני מסכים במאה אחוז שהרעיון של אותו מוחמד להפוך את כולם ל"יזמים" הוא רעיון מצויין , אבל כדי להיות יזם הדבר הכי חשוב הוא חזון , דבקות במטרה , ויכולת לקום אחרי כשלון.
הסיבה שאין הרבה אנשים עשירים \ יזמים היא הסיבה הזו – לא לכל האנשים יש חזון , גם אלו שיש להם חזון לא מוכנים תמיד "לסבול" בשבילו ולעבוד קשה ולהסתכן בזה שלא יהיה כסף , וגם אלו שעובדים קשה לא תמיד יכולים לקום אחרי כשלון לבדוק מה לא עשינו בסדר ולתקן.
רוב האנשים יעדיפו את הביטחון הכלכלי שנותנת עבודה כשכיר , על פני לנסות להיות יזם ולסבול כמה שנים טובות עד שרואים פירות. זו הסיבה שלא כולם עשירים.
יוסף ידידי,
"הטפטוף מלמעלה די הוכיח את עצמו"?
האם קראת לאחרונה כמה אנשים עניים יש בעולם????
האם שמעת על פערים חברתיים? על גורדי שחקים בצל פחוני מגורים??
לגבי יזמות –
אתה מזהה יזמות עם להפוך עשיר. נכון שהרבה יעדיפו להיות שכירים, אבל להזכירך רב העניים בעולם לא יהיו שכירים אא"כ זה באיזה מפעל של אפל או נייק או עבדות מזעזעת אחרת.
תקרא את הדוגמה הבאה ואולי זה יעזור לך להבין על מה מדובר:
מתוך כתבה של יובל אלבשן מעיתון הארץ:
"במפעל לייצור לבנים מטיט ליד קטמנדו, פגשתי משפחות שהן דור חמישי ושישי לעבודה קשה זו, שרק בעקבות פעילות בנק שהוקם על בסיס המודל של יונוס קיבלו הלוואה, רכשו את אמצעי הייצור שדרושים להם – תבניות מפלסטיק שאליהן שופכים את הטיט (התבניות הללו עולות פרוטות ובעבר הן הושכרו להם בעד סכום גדול בכל קיץ). מאז שאותן משפחות, יצרניות של לבנים, רכשו לעצמן את התבניות, הן החלו להרוויח פי 40 מכפי שהרוויחו קודם לכן. אחד מהיצרנים אף סיפר לי שעתה הם מתארגנים לרכוש משאית כדי להוביל לבדם את הלבנים לאתרי הבנייה, ובכך להשיא את רווחיהם. מעבר לכך: באמצעות הרווחים שלהם הם הקימו בית ספר קטן לילדיהם, שפועל בשעות שאחרי העבודה. בדיוק כפי שיונוס חלם".
לא מדובר על עשירים, או אנשים עם חזון גרנדיוזי, רק במתן אשראי קטן לאנשים כדי שיוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם.
זה נכון שיש בעולם עניים ועשירים ויש פערים חברתיים , אבל זה שיש אנשים עשירים ואפילו עשירים מאוד , זו לא הבעיה. זה שיש עניים זו הבעיה.
העניים נהיים כאלו כתוצאה מניצול – מסכים במאה אחוז. לדוגמה המפעל ללבנים הזה שהבאת כדוגמה. אבל אני לא מאשים בזה את העשירים , העשירים דואגים לאינטרסים שלהם ויעסיקו כמה שיותר עובדים תמורת כמה שפחות כסף. והם עושים בזה טובה גם לעניים בכך שהם נותנים להם לפחות תעסוקה.
אם מישהו בארצות כאלו עם ללא זכויות עובדים רוצה לצאת מהמעגל הזה , הוא חייב להיהפך ליזם. הדוגמה שהבאת היא בדיוק דוגמה של אנשים שעזבו את ה"ביטחון" היחסי של להיות שכירים והפכו ליזמים. הם גם היו יכולים להתמוטט כתוצאה מהמעבר הזה , אבל כנראה שהם עשו זאת בחוכמה.
אני חושב שגדולתו של אותו אחד שהבאת איננה רק במתן האשראי (שזה דבר חשוב כשלעצמו) , אלא גדולתו היא בחינוך – האמירה לאנשים שעובדים חמישה דורות בתנאי עבדות שהם יכולים להיות בעלי עסק משלהם. כשאני מדבר על חזון אני מתכווין לזה. חזון לא חייב להיות גרנדיוזי , אבל הוא חייב להיות מותאם לבעל החזון. החזון שלי הוא להיות מטפל נודע ולפתח את שיטת הטיפול שלי. החזון שלך הוא רפואה סינית קהילתית , החזון של מישהו אחר זה ליצור סטארט אפ מצליח. אני מאמין שברגע שיש למישהו חזון שמלהיב אותו , והוא מוכן לעבוד קשה בשבילו ולסבול קצת (כולל להיכשל פה ושם) התנאים הפיזיים כולל האשראי וכו' וכו' יסתדרו.
לרואי ויוסף היקרים
הסבל בעולם נגרם אך ורק מתחושת הפיצול שהתחילה בחטא הראשון כשאדם וחווה אכלו מהפרי האסור והתודעה התפצלה לטוב ורע.
רק כשנבין שכולנו אחד ועשירים ועניים נוצרו כתוצאה מאותו פיצול ראשוני אז נוכל להיות גם משפיעים בלי הפחד מכישלון. כי כשנהיה כולנו במודעות של אחד אז ברגע שאני נותן למישהו אחר זה כאילו שנתתי לעצמי וכשאני מרמה את חברי אז זה כאילו שרימיתי את עצמי וזה בעצם מה שקורה בפועל רק בלי שאנשים מודעים לזה.
כשניישם בפועל את ואהבת לרעך כמוך לא נזדקק ליזמים ולשכירים כי כולנו נהיה במחשבה אחת ואני חושב שמה שעשה יונוס בחייו מקרב אותנו לאותה הגשמה.
היי דרור , תודה 🙂
ובכל זאת , בעולם שלנו אנחנו צריכים לחיות את הדואליות. למשל , אני לוקח כסף מהמטופל עבור עבודתי ואני לא אומר "ממילא אני והוא אחד , אז שהכסף ישאר אצלו וזה כאילו הוא אצלי. . .".
בעבר היתה שיטה שנקראה קומוניזם , אמרו כולנו שווים , כולנו אחד – וזה פשוט לא הצליח. אני מסכים איתך באידאל , אבל אני רואה בעיתיות בלהוריד את התיאוריה הזאת לרמה המעשית.
אני מפרש את "ואהבת לרעך כמוך" באופן הרבה יותר פשוט : "מה ששנוי עליך , לא תעשה לחברך" בזה שאני מקיים זאת ולא עושה לחברי מה ששנוי עלי , אני אוהב את חברי כמו שאני אוהב את עצמי.