פרנקפורט, שדה התעופה, שבת 21:30 שעון מקומי.
אני יושב עם טוביה סקוט ליד השער, אנחנו מחכים לעלייה למטוס, הקונגרס עדיין לא הסתיים, יש עוד הופעה הערב של להקת רוטנבורג (מיטב המרצים מנגנים , שרים ובעיקר משתטים ביחד) ומחר עוד יום סדנאות POST CONGRESS, אבל עבורנו הקונגרס הסתיים אתמול בלילה אחרי המסיבה הגדולה – פרטים בהמשך.כמה הבהרות ותובנות לגבי הקונגרס:
השנה היא השנה 41 של הקונגרס הגרמני- כבר לפני 41 שנה התיישבו כמה מטפלים יחד והבינו שהדרך הטובה ביותר להתחזק במקצוע היא להתאגד, ולהתאחד והכי חשוב ללמוד ביחד. מעבר לאווירה החברתית המדהימה בקונגרס, החוויה הכי משמעותית היא חווית שיתוף הידע והלמידה המשותפת. כל הזמן מדברים רפואה סינית, כל הזמן לומדים רפואה סינית ולומדים דברים חדשים על התחום.
לכל מי שמחפש פרטים על הקונגרס בגוגל – צריך לחפש KONGRESS TCM ולא CONGRESS – אני מזכיר לכם שמדובר בגרמנים. כל שנה הוא מתקיים בסוף שבוע ארוך שהוא חג מקומי ולמעשה אפשר לדעת כבר כמה שנים קדימה מתי – אז כל מי שהוא לא ישראלי טיפוסי ורוצה לתכנן קדימה- אפשר למצוא באתר את התאריכים. רצוי גם להזמין חדרים מראש. על אף שרוטנבורג היא עיר תיירות- 1200 מטפלים ברפואה סינית שבאים בכל שנה – תופסים כמעט את כל החדרים.
נכון- 1200 מטפלים… וזה לא כולל את הצוות, המרצים (65 אנשים), אורחים ומוזמנים, בקיצור – לא מעט אנשים. נשמע חלומי? לא יקרה אצלנו? ובכן – רק בשביל לסבר את האוזן – בגרמניה אין הרבה יותר מטפלים מאצלנו בארץ הקודש. מדברים היום על סביבות 1500-2000 מטפלים פעילים בארץ – זה הרבה. כמה חברים באגודה? 350 איש בלחץ. כמה הגיעו לקונגרס בארץ? 500 איש. כמה היו בכנס האחרון של האגודה שבו בחרו את הוועד החדש? 300 איש. אנחנו יכולים ללמוד משהו על אחריות מקצועית, מעורבות ושותפות קהילתית, פרטים שוב בהמשך.
מה אני למדתי השנה? הרבה. הכי משמעותי עבורי היה המפגש היום בבוקר עם מטפל מקוויבק בקנדה. הקנדים האלו מסודרים… יש להם עמותה מסודרת ותהליך רישוי מדהים, יש חקיקה ותוכנית לימודים שמאושרת ונתמכת על ידי משרד החינוך של המדינה… כן, כן – משרד החינוך שותף לתהליך ההכשרה של מטפלים ברפואה סינית והוא זה שדוחף להכרה אקדמית, משרד המשפטים הוא שותף מלא לוועדה האתית של האגודה ושולח שופט מטעמו במקרים של בירורים משפטיים. בקיצור, לא יאמן. אבל זה רק מקרה אחד, כל הזמן יושבים עם מטפלים ממדינות אחרות, שומעים חוויות, משתתפים בלבטים מקצועיים, שומעים אחד מהשני על העבודה, למדתי, למשל שכמעט בכל המדינות מחיר הטיפולים די זהה לממוצע אצלנו בשוק וזה מאוד מעניין כשחושבים על זה. מסתבר שיש גם דברים חיובים שאנחנו יכולים ללמד – בכל פעם שאני מספר שאני עובד בבית חולים, האירופאים נגנבים מזה לחלוטין. מטפלים מאירופה המומים כל פעם מחדש כשאנחנו מספרים על זה שלמרות שבצורה רשמית יש התעלמות מוחלטת מאיתנו כגילדה של מטפלים, הלכה למעשה אנחנו עמוק בתוך המערכת הרפואית – אין אף מדינה שבה בכל בתי החולים יש מחלקות לרפואה משלימה ושכל הביטוחים הרפואיים מכבדים טיפולים של מטפלים או מחזיקים במרפאות משלהם. אין לזה אח ורע בשום מקום באירופה. מסתבר שמגיע לנו גם קצת כבוד, פרטים בהמשך.
בחזרה לקונגרס: הקונגרס בנוי למעשה מיומיים של PRE CONGRESS – בהם יש סדנאות פרקטיות ומפגשים מקצועיים בנושאים ספציפיים: השנה הם היו בנושא הריון ופריון (בהנחיית ענת מנדלר שפר), מפגש נוסף בנושא ילדים, ומפגש צמחים. לאחר מכן מגיע הקונגרס – 3 ימים של סדנאות שמתחילים בכינוס מרכזי גדול ואח"כ מתפצלים לסדנאות השונות ובסוף עוד יום של סדנאות POST CONGRESS. בסך הכל 5-6 ימים.
חצי מההרצאות הן בגרמנית כך שהן לא רלוונטיות לקהל הבינלאומי (זה בכל זאת כינוס של האגודה הגרמנית) וחצי באנגלית, לפעמים עם תירגום סימולטני. סה"כ – 65 מרצים, עשרות שיעורים, המון ידע.
מעבר לתוכנית ולמרצים – כל יום יש אירוע חברתי אחר. בכל ערב יש מדורה גדולה ומפגשים של שיחות בנושאים שונים בבית הקפה או בלובי של המלון. בערב הראשון מתקיים מפגש בינלאומי שמטרתו- יצירת קשרים. בהתחלה זה נראה מוזר, כל קבוצה ממדינה מתכנסת סביב עצמה אבל עם האוכל והאלכוהול (וברוטנבורג יש הרבה אלכוהול) הרסנים משתחררים והשיחה מתחילה לקלוח. המארגנים אפילו תופסים אנשים בידיים ומחברים אותם לשיחה שהתחילה במקום אחר. בסוף הערב כולם חברים של כולם. זו הכנה מעולה למסיבת ה TCM של הערב השני שהיא האירוע האמיתי של רוטנבורג. מדובר באירוע שקשה לתאר במילים, ארוחת ערב מכובדת של 5 מנות שבהינף ידו של נילס (נילס וון בלו- יו"ר האגודה הגרמנית, מופיע באחד הסרטים) הופכת למסיבת ריקודים פרועה. לכאורה מסיבה שלא הייתה מביישת את הימים הטובים של האומן 17, אבל צריך לזכור שלא מדובר בחבורה של צעירים ירושלמים או תל אביביים אלא ב-500 מטפלים ברפואה סינית שרוקדים למוזיקה של די ג'יי עם מוהיקן וורוד. כולם, בלי יוצא מן הכלל היו נעצרים מייד ע"י משטרת הריקודים (מארץ נהדרת) ונזרקים חזרה לשיעורי ריקוד. אמנם זאת לא השנה הראשונה שלי בכנס אבל זה תמיד מצחיק אותי למצוא את עצמי רוקד טכנו ולצידי פיטר דדמן או ד"ר טאן, שאגב רוקד בכלל לא רע.
השנה לשם שינוי החלטתי אפילו לא לנסות לקום בבוקר אחרי המסיבה וללכת לשיעורים. במילא אני לא אקלוט שום דבר, לכן ישנתי עד מאוחר, לקחנו את היום ברגוע ויצאנו לדרך חזרה לפרנקפורט בלי לחץ.
3 מסקנות מהקונגרס:
1. לארוז פחות.
אישתי היקרה תמיד צוחקת עלי שאני לוקח את כל הבגדים שלי איתי והיא צודקת אבל הבעיה העיקרית עם זה שלא נשאר מקום לספרים. הכנס ברוטנבורג הוא סכנה למי שאוהב לקנות ספרים ברפואה סינית, חצי מחיר ופי 5 כמות.
2. להביא נעלי הליכה.
אומנם סותר את המסקנה הקודמת אבל איך אומרים הייקים: "הנאצ… האלו, טפו, יש להם מדינה יפה."
3. לשתות יותר מים.
בגלל שהבירה יותר זולה ממים כמעט התייבשתי.
4. להעביר את המסר.
אני אפתח את ההסבר בזה שהשנה היה לי קשה למצוא שיעורים מעניינים להיכנס אליהם, לא בגלל שלא היו כאלו, אלא בגלל שהיה לי קשה למצוא משהו מיוחד שאין לנו בארץ. חברים יקרים, מסתבר שהמוח הישראלי מצטיין לא רק בהיי-טק אלא גם ברפואה סינית .יש לנו בארץ מרצים מדהימים, באמת. קיים אצלנו ידע ברמה הגבוהה ביותר בעולם. יש בקהילה שלנו מטפלים שאנשים מכל העולם באים לשמוע ואנחנו לא מעריכים את זה מספיק. אמנם זה בטבע הישראלי להתפצל למחנות, להוקיע את השני ולנסות להתבדל מהכלל אבל אין ספק שאנחנו מפסידים מזה בענק. תחרות זה טוב, אסכולות זה חשוב, זרמים זה מצוין אבל הרפואה הסינית היא אחת.
זה פשוט תענוג להגיע לגרמניה ולראות קהילה שלמה שלמרות כל הבעיות שלה מוצאת רגע אחד להתחבר, ללמוד ולשמוח ביחד.
הקונגרס הישראלי הבא כבר נמצא על האש אבל בינתיים אנחנו צריכים לעשות שני דברים: הראשון לחזק את האגודה שלנו והוועד החדש שלה ושנית – להתחיל ללמוד, ללמד ולשתף בידע, שני דברים שיש להם משמעות אחת: רפואה סינית חזקה ורצינית בארץ הקודש.
אנחנו צריכים ללמוד לשים את המשותף שלנו לפני האגו הפרטי והקיבוצי שלנו, אנחנו חייבים ללמוד אחד מהשני אבל הכי חשוב – אנחנו כנראה חייבים איזו מסיבת TCM רצינית בשביל קצת לשמוח.
לשנה הבאה ברוטנבורג הבנויה.
המחבר:
אסף מור
מטפל ברפואה סינית
assaf@assafmor.com
