בשנים האחרונות נרשמות מאות תלונות על פגיעות מיניות מצד מטפלים, רובם מתחום הרפואה המשלימה ובכל שנה מספר התלונות עולה, אלא שרבים מאותם מקרים נעוצים באי הבנה של המטופל את שיטת הטיפול, בתפיסה מעוותת של המטופל את הסיטואציה או בחוסר תקשורת בין הצדדים ולא במעשה מגונה של ממש.
על מנת להימנע מאי נעימות הכרוכה בחוסר הבנה כזו מצד מטופל, בין שתתבטא בעצם הגשת התלונה ובין שזה פשוט לא יחזור לקבלת טיפול נוסף, חשוב לשמור על תקשורת מתמדת עם המטופל, להסביר לו את מטרת הטיפול, לוודא שהוא אינו מקבל טיפול שגורם לו לאי נוחות ולקבל את הסכמתו לטיפול בטרם ביצוע הטיפול ואף במהלכו.
כלל פשוט זה, ישמור עליכם מפני אי הבנות, וימנע מכם הסתבכויות מיותרות, מה גם שבאופן אישי אני חושב שהוא מקרין מקצועיות של מטפל, היודע מה הוא עושה, בטוח בעצמו ולא מתבייש לדבר על עבודתו ולהסביר את מעשיו.
בנוסף, כדאי לכם להכיר את הוראות החקיקה העשויות להיות רלוונטיות במקרה של תלונה, כך שיהיה לכם קל יותר להימנע מלהגיע לסיטואציה בה עשויים לעשות בהן שימוש בשל טיפול שהענקתם.
מאחר והמחוקק לא מצא לנכון להסדיר את מקצוע העיסוי או תחום הרפואה האלטרנטיבית בכלל, ואת תחום השיאצו בפרט, באמצעות חקיקה או פיקוח כלשהו (בניגוד לחקיקה בעניין מקצוע הרפואה, הפסיכולוגיה, ראיית החשבון ועריכת הדין), על מנת להבין את המרחב בו אנו פועלים, יש להיעזר במספר הוראות חקיקה.
אין בכוונתי לעסוק במקרים קיצוניים בהם המטפל קיים מגע עם המטופל בכוונה תחילה (בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה), אלא שברצוני לשפוך קצת אור לגבי אותם מקרי גבול שנופלים לתוך התחום האפור שבגינו המטפלים עצמם חוששים לערוך טיפול שעשוי להתפרש כ-"הטרדה מינית". בהמשך אתייחס להוראות המשפט הפלילי ולדרך בה ניתן למזער את הסיכון שבחשיפה אליהן.
המסגרת החוקית הרלוונטית:
סעיף 348 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (בקצרה: חוק העונשין), שכותרתו מעשה מגונה, מגדיר את המעשה המגונה כ- "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".
הסעיף קובע שאדם המבצע מעשה מגונה ללא הסכמה, או בהסכמה שהושגה במרמה בקשר למיהות העושה או למהות המעשה (ככל שהעניין רלוונטי לגבינו), דינו מאסר שבע שנים. הסעיף מוסיף שבמידה ולא מתקיימים רכיבים של "ללא הסכמה" או "הסכמה במרמה", העונש על מעשה מגונה יהיה שלוש שנים. כמו כן, העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שנתיים.
בסיטואציה במסגרתה מתקיימות הוראות אלה של חוק העונשין, מתקיימות גם הוראות סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח 1988 המקימות אף הן אחריות פלילית וקובעות גם פיצוי אזרחי סטוטורי.
ראשית, על מנת שמעשה ייחשב כמעשה מגונה, עליו להיעשות לשם גירוי או סיפוק או ביזוי מיניים.
בפסיקה נקבע שמעשה מגונה הוא מעשה שיש על פניו אלמנט של מיניות גלויה ושלמתבונן מהצד יחשב כלא הגון, מוסרי או צנוע, גם אם המעשה כשלעצמו נראה תמים.
שנית, על המעשה להתבצע בחוסר הסכמה של המטופל או בהסכמה שהוצאה במרמה.
בפסיקה נקבע שחוסר ההסכמה לא צריך להתבטא בהתנגדות של ממש אלא יכול אפילו להתבטא בהתנהגות פסיבית לגמרי של המטופל (בהתחשב במכלול הנסיבות).
הפסיקה גם קבעה שבמידה והמטפל היה מודע או אפילו עצם עיניו לאי ההסכמה של המטופל לאותו מעשה, גם אז יורשע המטפל.
הפסיקה קבעה כי אף אם מטפל לא עשה את המעשה המגונה בכוונה להגיע לגירוי/סיפוק מיני אישי שלו, כל עוד המטפל צפה אפשרות קרובה לוודאי שאפילו המעשה שלו רק יבזה או ישפיל את המטופל, הרי שהמעשה נופל לגדר העבירה והמעשה נחשב כמגונה.
במרבית מהמקרים בהם נתבררו תלונות כנגד מטפלים, ניסו הנאשמים להצדיק את המעשה אותו עשו בטענה כי זו חלק מהפרקטיקה הנוהגת ואף הביאו עדי הגנה מתחום ההתמחות שלהם שטענו כי בישראל שיטות טיפול רבות ומגוונות וכל מטפל בוחר את שיטת הטיפול המתאימה לו כך שגם טיפולים שנראים כחריגים לאדם אחד יהיו מקובלים על השני ומשכך המעשה שנעשה היה בגדר טיפול רפואי מקובל (לדוגמא עיסוי הישבן בטיפול שוודי).
לרוב דחה בית המשפט את הטענות הללו אולם במקרים בהם בית המשפט אכן מתרשם כי המעשה שעשה המטפל במטופל לא חרג מגבולות הסביר ומדובר בפעולה מקצועית המתבססת על שיטת הטיפול מקובלת ושמגובה בהסכמת המטופל לא יחשב מעשה זה כמעשה מגונה והנאשם יזוכה.
למרבה הצער, גם מטפל שזוכה, כבר סבל עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב באופן שהנזק כבר נגרם לו.
לכן, כמו שפירטתי בתחילת הדברים, על מנת להימנע מהסיטואציה כולה, עליכם לעשות כל שביכולתם על מנת למזער את הסיכון להיחשף למקרה מביך שכזה, במספר כללים פשוטים:
קבעו גבולות ברורים: קיבעו גבולות ברורים עם המטופל מרגע שפנה אליכם לטיפול ועד לסיום הטיפול.
הכינו טופס הסכמה לקבלת שירותי טיפול מסוג X, המפרט באופן מפורש וברור את אופן הטיפול ואת מיקומי המגע וטיבן של פעולות המגע המבוצעות במסגרת הטיפול. כל מטופל חדש המגיע אליכם, עיברו איתו על הטופס, הסבירו לו את המפורט והחתימו אותו על הטופס שמציין מפורשות כי המטופל קרא הבין והסכים לאמור.
הסבירו למטופל מהי מידת החשיפה הפיזית שהטיפול דורש, קבעו עימו גבולות ברורים לגבי מידת החשיפה ו/או לגבי אזורים בגוף בהם המטופל לא מוכן שיגעו בו.
בנוסף, במהלך הטיפול הימנעו מחשיפה של האיברים המוצנעים ככל שניתן, ובמידה והדבר מקשה על הטיפול בקשו מהמטופל לבוא עם בגדים המאפשרים את ביצוע הטיפול גם פרטים אלו פרטו באותו טופס הסכמה שהמטופל יחתום עליו.
התאימו את שיטת הטיפול למציאות ולחברה הישראלית, שיטות טיפול שמקובלות ברחבי העולם יכול ולא יתאימו לתרבות הישראלית ומשכך- מצאו חלופות או פתרונות על מנת להתאים את השיטה לתרבות הישראלית.
הפרידו בין רגש לשכל- אתם המטפלים וככאלה אתם צריכים להיות סמכותיים מקצועיים וברורים.
אל תחצו לעולם(!) את הקו המפריד ביניכם לבין המטופלים, אל תהפכו לחברים של המטופלים שלכם ואל תתנו לגבולות המטפל-מטופל להיטשטש, היו קשובים למטופלים- הפסיקו מיד עם המטופל הביע אי נוחות מסוימת בשל אזור המגע ערכו תרשומת על כך ביומן הטיפולים ועל כל אירוע חריג אחר.
במקרים רבים המגיעים לפתחו של בית המשפט מתברר כי מטפלים רבים מדלגים על שלב ההסברים ומבצעים פעולות שהתפרשו על ידי המטופלת כהטרדה ושהיו יכולות להימנע באם היה המטפל פועל באופן זהיר כפי שהוצע לעיל.
תמונה: freeimages.com/Jason Morrison
המחבר:
עורך דין ברק רון
מתמחה בתחום המשפט המסחרי, בניהול משא ומתן בין גופים עסקיים
בפתרון סכסוכים ובייצוג לקוחות בבתי משפט
משמש כיועץ המשפטי של איגוד מטפלי השיאצו בישראל
