את הכתבה הזו המערכת ראתה בעיתון חותם סין, וביקשנו מאורי רשות לפרסם אותה פה, בשל החשיבות של הנושא.
לעתים נדמה שאנו עסוקים כל כך במטופל ובתחושות וניתוח מקרים, עד כי אנו שוכחים את עצמנו ואת מידת החשיפה שלנו לנזקים ומחלות במהלך העבודה שלנו בקליניקה.
הכתבה ארוכה, וכולה חשובה, אך ראינו לנכון להעלות את החלק הזה מהכתבה, כי היא נראתה לנו הישימה יותר, שאפשר כבר מיד לנהוג באופן זה בקליניקה.
אך אנו ממליצים לקרוא את הכתבה כולה, כי יש דברים שבאמת כדאי לדעת.
קריאה מהנה ומעשירה.
סכנה- פתוגנים פיזיולוגים בקליניקה שלך!
לנו, המטפלים ברפואה סינית, נוח לחשוב במונחים של מהויות בלתי נתפסות. הרפואה הסינית כולה מתבססת על אמונה בקיומה של אנרגיית חיים- צ'י- הבנויה על מהות בלתי נתפסת. אך בכך שאנו מכירים בנוכחותה של אנרגיה בנו, במטופלינו ואף בקליניקה שלנו, נוטים רבים מאתנו להתעלם מסכנה סמויה, מנוכחות מתמדת של חיים זעירים הרוחשים סביבנו.
אנו מוקפים ישויות חיות, אורגניזמים עצמאיים, נפרדים, בעלי חיים מיקרוסקופיים, הנמצאים בתוך גופינו, על פני עורנו, בכפות ידינו. גם המטופלים המגיעים אלינו נושאים בגופם מערך עשיר של חיידקים, בקטריות, נגיפים, טפילים, פטריות ועוד. גם באבק החדר, בסדינים, ועל פני המשטחים הטיפוליים (מזרון, מיטה וכו') מצויים אותם חיים סמויים מן העין שמטרתם זהה לשלנו: לשרוד, לרבות, להתפשט.
הרפואה הסינית הקדומה אינה מכירה בפתוגנים פיזיולוגים אלה, אלא בפתוגנים אקלימיים (6 האקלימים) או רגשיים (7 הרגשות). כשביקרתי בסין נתקלתי בתנאי סניטריה ירודים למדי, ובמודעות נמוכה למה שבעולם המערבי מגדירים כהיגיינה. בהמשך מובאים מספר ציטוטים מיומן שניהלתי בעת השתלמותי בביה"ח גואן-אן-מן בבייג'ינג, לפני מספר שנים, המתארים חוסר היגיינה מזעזע במונחים מערביים, שהיה בהתנהלות הקלינית במרפאות בית החולים. יתכן שנקודה עיוורת זו בתפיסת הבריאות הסינית העשירה, גרמה לאותן מגפות-חום היסטוריות שכילו מיליונים בסין, ודחפו את רופאי התקופה לפתח כל כך את רפואת הצמחים. קיבלתי בסין טיפול אנמה (ריפוי ידני סיני) ממטפלת שלא חדלה לירוק על הרצפה בקולי קולות, ובסדרתיות; מצאתי את עצמי בבית שימוש ציבורי שניחן באיכויות מטמטמות חושים כאלה שלא אעלה אותן על הכתב. ובבית החולים עצמו, לצד אווירה נעימה, עבודה מקצועית וניסים רפואיים, נתקלתי בסטנדרט נמוך עד כדי סכנה בכל הקשור להישמרות מפני זיהום. דוגמא מעניינת אחת היא טכניקת טיפול של פרופסור מקסימה שלימדה אותי רבות. היא נהגה לנקב את לשונותיהם של מטופליה, ניקוב בכל אזור אסוציאציה, על מנת 'לעורר את ה- zang – fu', כטיפול מקדים, ואז, את אותן מחטים ממש, שביקרו לפני רגע באחד הפיות המזוהמים ביותר בטבע (הפה האנושי), נעצה בנקודות האקופונקטורה הרגילות. היא ביצעה טכניקה זו גם במטופלים קשישים מאוד, חולים מאוד וחלשים מאוד, כלומר בעלי מערכת חיסונית חלשה בעליל. הקורא שלא השתכנע בחומרת המעשה (בעיניים מערביות) ייקח נא בחשבון שאותן מחטים אינן חד פעמיות כלל וכלל, ולא תמיד הן עוברות חיטוי ועיקור כהלכתו בטרם הן ננעצות בגופו של המטופל הבא…
"המחטים כאן. פחד. משומשות. כשאנחנו מוציאים את המחטים (שחלקן מדממות)
יש להחזיר אותן לאגן איסוף מאמייל. צריך להיזהר כאן מאוד, לכי תדעי מה הסינים
האלה יכולים להעניק לך מהבחינה הויראלית…"
"המחטים ישנות. כוסות הרוח עוברות מגוף לגוף, מזוהמות במונחים מערביים,
מגואלות לפעמים בדם. חלוקי הרופאים מקומטים ודהויים, אבל הכול יפה.
זוהר. אמיתי."
למרות שהדבקה במחלה זיהומית, של המטופל ברפואה סינית או של המטפל, אינה מאורע נפוץ, ובוודאי לא במחוזותינו, ישנם אירועים מתועדים של מקרי הרעלת דם (אלח), דלקת עצם מוגלתית (חרחור), דלקת בקטריאלית של פנים הלב, Pyarthrosis ודלקת קרום המוח, כתוצאה מטיפולי אקופונקטורה. במאמר זה אסקור את גורמי הסכנה הסמויים מן העין, הרלוונטיים לקליניקת רפואה סינית ממוצעת, וכן כיצד להתגונן מפניהם על מנת להבטיח את בריאותינו ואת בריאות מטופלינו.
בקרת זיהום – כללי התנהגות בקליניקה
ישנם כללים ודרכי התנהגות החיוניים לביטחונו של המטפל ושל מטופליו. עלינו לזכור כי גם אנו, המטפלים, עשויים להיות נשאים של פתוגנים שונים, ואנו מחויבים לדאוג לביטחונם של אלו בהם אנו מטפלים.
לפני תחילת יום הטיפולים, יש להקפיד על ניקיון גופני כולל.
יש לשטוף את הידיים לפני ואחרי כל טיפול (הנושא יורחב בהמשך).
יש ללבוש בגדי מטפל נקיים, המיועדים לקליניקה בלבד (בגדי יומיום עשויים להכיל כמות גדולה של סטרפטוקוקים וסטפילוקוקים).
יש לאסוף שיער ארוך במהודק (עשוי להכיל סטפילוקוקים).
יש לעשות כל מאמץ להימנע מלטפל בזמן שאנו סובלים מזיהום אקוטי של דרכי הנשימה העליונות (על מנת שלא להדביק).
יש לכסות כראוי אזורי עור לא שלם כגון חתכים, פצעים וגירויים על פני גופנו ובעיקר אם מדובר בכפות הידיים (אזורים אלה עשויים להזדהם כתוצאה מאורגניזמים המצויים על גופו של המטופל; מצד שני, ביכולתם גם להפיץ זיהום שמקורו במטפל).
על הציפורניים להישאר קצרות ונקיות.
שטיפת ידיים:
שטיפת ידיים היא אולי האמצעי הבודד החשוב ביותר בבקרת זיהום בקליניקה, למרות הסתמיות לכאורה שבפעולה זו. הליך זה לא יחטא את העור, אך יסיר חיידקים מפני השטח, בשכבות האפידרמיס של העור. חיכוך הידיים תחת מים זורמים הוא חיוני. יש לשטוף את הידיים למשך 10 שניות לפחות. לאחר הבדיקה הפיזיקאלית, נטילת הדופק, מישוש הבטן ובדיקת רגישות הנקודות, רצוי לשטוף את הידיים שנית. איתור מינימאלי של הנקודות, בידיים נקיות, לפני הדיקור עצמו, אפשרי בשלב זה. רצוי לשטוף את הידיים שוב לפני הוצאת המחטים מגופו של המטופל. יש לחזור על התהליך בסיום הטיפול.
יש לשטוף ידיים לפני ואחרי כל טיפול.
די בסבון ידיים רגיל, אך רצוי להשתמש במתקן סבון נוזלי עם משאבה.
ישנם מטפלים המעדיפים סבון בעל מרכיבים קוטלי חיידקים.
יש מדינות הכוללות קרצוף הציפורניים והידיים כחלק משטיפת ידיים יעילה.
יש לייבש את הידיים במטליות נייר נקיות, ולהימנע מייבושן במגבות, הנוטות להיות לחות, ולאכלס בתוכן פתוגנים רבים.
שמירה על סטריליות המחטים והציוד הרפואי:
כל משטח סטרילי הבא במגע עם משטח לא סטרילי – לא נחשב סטרילי יותר. על גוף המחט להישמר בתנאים סטריליים למטרות החדרתו לגוף המטופל. ניתן לייצב את גופן של מחטים ארוכות בעזרת צמר גפן סטרילי או פיסת גזה סטרילית. מחט הנוגעת בבגדיו של המטופל, בידיו של המטפל, או הנופלת על הרצפה, נחשבת כמזוהמת ואין להשתמש בה. מאחר וחיידקים אינם ישויות נייחות, לכל משטח או חפץ סטרילי יש שוליים של כ-2.5 ס"מ הנחשבים לבלתי סטריליים.
הלכה למעשה, נחלקים המטפלים לשניים: אלה הדוקרים באמצעות מוליך, ואלה הדוקרים בלעדיו. מטפלים רבים המשתמשים במחטים ללא מוליך מחזיקים את גוף המחט עצמה כחלק מטכניקת הדיקור שלהם. ישנם כאלה האוחזים את החוד עצמו בכריות אצבעותיהם. במובן הצר של שמירה על סטריליות, עדיף כמובן להשתמש במחטי דיקור הנתונות במוליך ולהימנע עד כמה שניתן ממגע כלשהו בגוף המחט, לא כל שכן בקצה המחט.
יש להוציא מחטים מאריזותיהן מבלי לגעת בגוף שלהן או בפנים האריזה.
השלכת ציוד טיפולי או חיטוי מחדש
ספוגיות אלכוהול משומשות ואריזות מחטים משומשות מושלכים מהאזור הנקי. מחטי אוזן וכדוריות אוזן יש להשליך לאחר השימוש. מוליכים, מלקחיים ושאר חפצי-עזר צריכים להיות סטריליים לפני כל שימוש. גלגלוני-עיסוי (Skin rollers), כוסות רוח וכפות-גוואשה הבאים במגע עם עור חשוף, זקוקים לחיטוי או עיקור לפני כל שימוש בהם. ציוד מחוטא מפחית את הסיכון בהעברת מחלות ממטופל למטופל. יש להשקיע את הציוד, למשל, בתמיסת כלור או יוד למשך 20 דקות. לאחר החיטוי יש לנקות את הציוד בעזרת פד או מברשת קרצוף על מנת להסיר תאי דם ו/או עור. לאחר מכן יש להדיח את הציוד במי ברז זורמים.
מחטי 7 Star וכל אמצעי אחר לדימום, זקוקים לעיקור לפני כל שימוש, אך במחוזותינו נהוג ומומלץ להשתמש בהם באופן חד פעמי בלבד, ואז להשליך אותם.
יש להיפטר ממחטים בצורה בטוחה, במיכלים מיוחדים ומאובטחים הניתנים לרכישה בחנויות לממכר ציוד רפואי. אפילו ממחטים חדשות ונקיות שיצאו מאריזתן יש להיפטר באמצעות המיכלים המיוחדים לפסולת חדה ו/או מזוהמת. מצמר גפן ופדים יש להיפטר באשפה הרגילה אלא אם כן הם ספוגי דם.
המלצות לחיטוי עור המטופל
מחטא הוא גורם בו משתמשים על העור כדי להרוס או לבלום את צמיחתם של פתוגנים וכדי להסיר לכלוך מהעור. החומר הנפוץ בקרב מטפלים הוא אלכוהול.
אלכוהול איזופרופילי (Isopropyl) בתרכיז של 70 אחוזים עדיף על אטיל-אלכוהול כמחטא. לאלכוהול טהור (100 אחוזים) יש פעילות אנטי-חיידקית מועטה, למרבה ההפתעה. אלכוהול הנתון בבקבוקים לחיצים עשוי להתאדות מתחת ל-70 אחוזים אם לא דואגים לפקוק אותם כראוי. בקליניקה, יעילותו של האלכוהול כתרחיץ עורי משולבת בפעולת חיכוך מכאנית ע"י ניגוב נמרץ באזור החיטוי. אין להשתמש בספוגית/צמר גפן הטבולים באלכוהול בתנועה לפנים ולאחור, בתנועה מעגלית או בליטופים חוזרים (משום שאז "מורחים" את הלכלוך שוב על האזור הנקי). יש לבצע ניגוב מקומי, בודד ונמרץ. יש להימנע ממגע האלכוהול עם רקמות ריריות או פצעים פתוחים.
סוגיית השימוש בכפפות
לא נהוג לעטות כפפות חד פעמיות במהלך הטיפול ברפואה סינית, שיאצו וכו'. יש בכפפות משהו מנוכר, נעדר חמימות ומגע אנושי. הן סטריליות במובן המוקצן של המילה. מצד שני- הן מגינות על המטפל בכך שהן מונעות ממנו לבוא במגע ישיר עם נוזלי גופו של המטופל (דם, סרום ואפילו זיעה, עשויים להכיל בתוכם חיידקים מסוכנים). המודעות בקרב אוכלוסיית המטפלים אינה גבוהה בנושא זה, אך יש להבין: אזור עור חשוף שגורה ע"י קרצוף גוואשה, כוסות רוח ושיטות אחרות, הוא אזור מפריש, שלא רצוי לגעת בו בידיים חשופות. ישקול המטפל את שיקוליו, אך השימוש בכפפות לטקס מומלץ אם המטפל מצפה לבוא במגע עם נוזלי גוף כגון זיעה שופעת, פצעים פתוחים, פצעים מפרישים, או דם, או אם למטפל עצמו יש פציעה כלשהי בידיו, אותה לא ניתן לכסות בתחבושת.
מטופלים בסיכון גבוה
עוד אמצעי יעיל לבקרת זיהום בקליניקה הוא שיוך מטופלים מסוימים לקבוצת סיכון המחייבת טיפול ערני במיוחד. הכוונה היא לאנשים שמערכת החיסון שלהם נפגעה והם מועדים במיוחד ללקות בזיהום:
מטופלים הלוקים במצבים המאיימים על חיסוניותם (כגון חולי איידס).
מטופלים העוברים טיפולי הקרנה או כימותרפיה.
חולי סכרת, בעיקר תלויי-אינסולין או הלוקים במחלות של השלב המאוחר: סיבוכים בכליות או בעיניים, התכייבות או כריתה של הגפיים התחתונות.
נשים הרות.
חולים במחלות מערכתיות כגון זאבת אדמנתית.
חולים הנוטלים כמויות גבוהות של סטרואידים (קורטיזון, פרדניזון).
מטופלים שעברו ניתוח להסרת בלוטות לימפה (אזורי גוף בעלי ניקוז לימפתי מוגבר נמצאים בסיכון גבוה לזיהום).
הכתבה במלואה הופיעה לראשונה בעיתון "חותם סין".
להורדת המאמר בשלמותו לחצו כאן.
תמונה: freeimages.com/Andrew Beeston
המחבר:
אורי אלישר
מטפל ברפואה סינית ושיאצו
ראש המגמה לשיאצו בבית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית בוינגייט
orielishar@gmail.com
