אמרתי שאני לא אוכלת בשר. הילד דג עם הצ'ופסטיק אפון ושם לי בתוך הצלחת. איך לא להתאהב בו? הוא ישב כל הזמן הזה על הברכיים של סבא שלו, הרופא, רואה איך הוא מסתכל על המטופלים, איך הוא לוקח דופק, סופג את השאלות, את התשובות, מסתכל על הרוקחת איך היא מכינה מקופסאות ריקות של סירופים, כפיות למדידת כדורים.
עד שהוא יהיה בן 12 הוא כבר ידע מספיק על רפואה על מנת לקבל חולים.
זאת לא הייתה הנחה מופרכת. היום פגשתי בדוד של צ'וואי ג'ינג. בן 65, רופא. הוא התחיל ללמוד בגיל 13 מרופא מבוגר אחר ויש לו מרקחות סודיות לריפוי עצמות.
היא הזמינה אותנו לארוחת ערב ראש השנה הסיני (נקרא גם פסטיבל האביב) בחברת משפחתה.
היום בפעם הראשונה החג בסין הרגיש קצת כמו בארץ, החנויות נסגרו מוקדם, הרחובות היו ריקים מאדם. בסין! לא האמנתי שיכול להיות כל כך שקט. לא הייתה בעיה לתפוס מקום ישיבה באוטובוס.
נכנסנו לבית המשפחה המארחת עם זר של צבעונים אדומים למזל ומיד התקבלנו בצווחות ובברכות, והכרנו את הסבתא הגדולה. היא לא שומעת טוב אבל מאחורי העיניים שלה מסתתרים סיפורים שיכולים למלא ספרים שלמים, כמו מאחורי כל זוג עיניים בנות תשעים ושתיים שנים.
היא לחצה לנו את היד ושלפה מעטפות אדומות בתוך המעטפות יש מעות חג, כמו דמי חנוכה שכל איש מבוגר נותן לכל איש צעיר ממנו, למזל ולעושר.
כשאחד הדודים העניק לנו כסף חג כזה, לא האמנתי שזה כסף אמיתי (לילדים הקטנים נותנים מין כסף מונופול). כשהתברר שזה כסף אמיתי כמובן סירבתי, אבל הנימוס הסיני לא מאפשר לך לסרב, הוא דוחק ודוחק עד שיתברר מי יותר מנומס וינצח במאבק הזה. "לא,לא באמת תודה רבה…. לא לא את חייבת, קחי…" בעיניים קרועות הסתכלתי על צ'וואי ג'ינג, מתחננת לעזרה, מה לעשות?
היא הרגיעה אותי שזה בסדר ועליי לקבל את הכסף. זה כסף ברכה ויביא לי מזל בחיים.
נאי נאי (סבתא) נולדה בשנגחאי וב- 1938, בזמן המלחמה עם היפנים היא ברחה לצ'ונג צ'ינג ומשם לסיצואן.
היא אימא לאחד עשר. כיום נשארו שמונה. אימא של צ'וואי ג'ינג היא העשירית. האחות הקטנה נהרגה בתאונת דרכים בגיל 25, האח הגדול נפטר ממחלת לב בגיל חמישים וכך גם האח השישי.
האח הקטן היה חולה בגיל צעיר, צ'וואי ג'ינג לא יודעת להגיד לי באיזו מחלה, אבל הוא לא לקח תרופות ומאז הוא כמו שהם אומרים "sick in his head". כרוך אחרי אימא שלו כמו ילד, למרות חמישים ומשהו שנותיו. הוא נוגע לי בכתף ובורח בביישנות.
דודים, בני דודים, אחיינים, את הילדים הקטנים מביאים לידינו לדבר איתנו באנגלית אבל הם מתביישים.
השולחן מתמלא בעשרות מנות. של בשר. הם המומים שאני לא אוכלת ודואגים נורא לבריאותי. עכשיו את נראית בריאה אבל מה יהיה איתך בעתיד? צ'וואי ג'ינג מתרגמת לי. אני צוחקת, גם הסינים הם קצת פולנים.
ממלאים לנו את הכוסות ב"באי ג'יו" (סוג של יין לבן), משקה מר עד דמעות, ועשיר בחמישים ושניים אחוזי אלכוהול. אם שותים קצת זה בריא מסביר לי הדוד הרופא אבל הוא לא מסביר למה הם שותים הרבה. לא יעבור זמן רב עד שדודי המשפחה שתויים לגמרי, והשעה עדיין שבע וחצי בערב. בכל פעם שהם מבינים אותנו ואנחנו אותם, הם שמחים וצוחקים ומרימים את הכוסות לגמביי ("לחיים" וגם "להריק את הכוס"). אני מודה לאלוהים שעשני אישה ואני לא חייבת לעמוד בעינוי הזה שמשאיר אותותיו בטעם מר שעולה גם 24 שעות אחרי. רונן לידי לא יכול לברוח, הוא מנסה מזלו בלהרים לחיים כוסות של ספרייט. הם עושים את עצמם כמאמינים כדי לא לגרום לו "לאבד את פניו".
בארוחה שלנו יש כמעט 30 סועדים והם מחולקים לשלושה שולחנות בשלושה חדרים ללא קירות המפרידים ביניהם.
אנחנו יושבים עם הסבתא הדודים השיכורים וצ'וואי ג'ינג. בשולחן אחר יושבים מכורי המה-ג'נג, משחק לוח לארבעה שחקנים. כל סין מכורה אליו, זה כמו השש בש שלהם, כולם יודעים לשחק ומי שהתחיל לא מפסיק אף פעם. בדרך כלל מעורבים גם הימורים ולפעמים הרבה כסף. על המה ג'נג נאמר שהוא גם אחד מהגורמים המרכזיים לגירושים בסין. גברים הולכים לשחק ישר מהעבודה ולא מגיעים לפעמים עד שתיים שלוש בלילה בחזרה הביתה. הנשים נשארות בודדות, ועצבניות. זה מחמיר כשהם חוזרים גם בלי כסף. אולי הם מכרו את העסק המשפחתי כשכבר לא נשאר על מה להמר.
בת דודה של צ'וואי ג'ינג התחתנה עם בחור חכם ויפה תואר עם עבודה טובה שמרוויח הרבה כסף. בשביל העבודה הטובה שלו הוא היה צריך לעבוד מאד קשה ולחזור כל לילה בעשר או אחת עשרה הביתה. אשתו נשארה לבד ומשועממת כך התחילה לשחק מה ג'נג ולאט לאט גם להמר ולהפסיד את הכסף שלו ולהביא על עצמה בסופו של דבר גירושים. היא עדיין משחקת.
ובחזרה לארוחה שלנו, לפני שהמנות מגיעות, שולחן המה ג'נג הירוק מתכסה בעיתונים עליהם מיד מונחות צלחות וכוסות באי ג'יו. כשיסיימו לאכול יקפלו את העיתונים וימשיכו לשחק.
אנחנו נשארים קצת אחרי האוכל, לפצח גרעינים, לאכול תפוזים ולהמתין מול הטלוויזיה לתוכנית הלאומית לקראת השנה החדשה. סבתא מדליקה סיגריה.
אחרי שהצטלמנו לרוב וצחקנו ולמדנו משפטים חדשים בניב המקומי אנחנו נפרדים לשלום.
סבתא כבר ליד שולחן המה-ג'נג, בדרך החוצה מתחילים הזיקוקים, הם ימשיכו כל הלילה, בכל פינת רחוב יש דוכן למכירתם וכולם בחוץ רבים מי עושה יותר רעש. בשתיים עשרה בלילה יתחילו מופעי הזיקוקים הממשלתיים. ואחר כך ימשיכו כולם באופן עצמאי ואף אחד כנראה לא יישן הלילה.
כך מתחילה שנת העכברוש, מביאה עמה הרבה מזל בעסקים ותינוקות חכמים ומתחילה מעגל חדש של 12 החיות. ואם הסינים אומרים שבחמישי בפברואר מתחיל האביב, העולם עומד דום ומציית ואחרי חודשים קרים סביב האפס, מחזיר את השמש לשמיים, ואת ריח הפרחים לאוויר. בדיוק היום.
סבתא אחת גילתה לי: תרופת סבתא סינית לנשים יפות, לפנים חלקות, עור רך ונעים, ולחיים אדומות. לשתות בחורף, באביב ובסתיו. לא בקיץ:
ZHE BU TANG
DANG GUI
SHA SHEN
HUANG QI
GOU QI ZI
LIAN MI
HONG ZAO
YI YI REN
שמים קצת מכל דבר, מבשלים 4 שעות ושמים במרק עם בשר עוף או אורז. היא אומרת ש- Huang Qi עוזר להעלים שחורים מהפנים ומהאף, ולשתות את Gou Qi בתה ובתבשילים מדי פעם, נותן לחיים אדומות. עשיתי מחקר קטן והרבה נשים מכירות את הפורמולה הזאת. תנסו בעצמכן.
שנה טובה!
* התמונה: בסופרמרקט. Ronen Mendzini
עריכה והגהה: מערכת סינית
המחברת:
דנה חייקין
צ'נגדו, סין
danana.c@gmail.com
