נעים להכיר- ריצ'רד גודמן

הכרתי את ריצ'רד גודמן דרך הבלוג שלי באנגלית.
מישהו הגיב שם והסב את תשומת לבי לספר שלו,Classical Chinese Medical Texts Vol. I, ואני התחלתי לברר על הספר.
מהר מאוד יצרתי איתו קשר דרך Twitter, ומאז אנחנו בקשר אינטרנטי, בעיקר כי הוא כותב בבלוג שלו ובטוויטר על נושאים מעניינים בתחום רפואה הסינית.

ריצ'רד בן 34, למד עריכת דין ועשה את המעבר לרפואה סינית- אותה הוא מגדיר כהיעוד האמיתי שלו.
המסע שלו מעניין מאוד, מסע שהתחיל בארה"ב, עבר דרך ארצות נוספות ונמצא כעת בטייוואן, שם הוא עומד בראש חברת ההוצאה לאור Windstone Press. לאורך הדרך, משהתחיל במסעותיו, התרכז בתרגומים לסינית ומסינית לשפות אחרות.

ביקשתי מריצ'רד להתראיין, ובהיותו איש נחמד וידידותי- הוא הסכים, וגם ענה על כל השאלות ששלחתי לו.
אני מקווה שתהנו מהראיון.

****

יעל ארנסט (י.א): הסבר לנו את הדרך שמובילה מעריכה דין לרפואה סינית.
ריצ'רד גודמן (ר.ג): התעניינתי מאוד במשפט בצעירותי כיוון וראיתי זאת כקריירה שבה אוכל לתפור בעיות מורכבות. במהרה כיליתי שהרעיונות שלי שונים מאוד מהרעיונות של המערכת המשפטית. תמיד התעניינתי ברפואה סינית, אני זוכר שכבר בגיל 17 קיבלתי את עלון המידע של PCOM (אחת המכללות הגדולות בארה"ב- Pacific College of Oriental Medicine). ההורים שלי אמרו "לא" לרעיון, אבל לגורל היו תוכניות אחרות- בגיל 21 עברתי תאונת דרכים שהובילה אותי לקליניקה בדיקור. תוך 6 חודשים נרשמתי ללימודים והרגשתי שמצאתי בדיוק את ייעודי בחיים.

י.א: איך הגעת ללמוד את השפה הסינית? האם הייתה כוונה ידועה מראש לתרגם את הכתבים הקלאסים?
ר.ג: במהלך השנה הראשונה ללימודיי, התחלתי לקרוא תרגומים של הכתבים הקלאסים. פשוט לא הבנתי כלום. לא ידעתי למה לא הבנתי, ואמרתי לעצמי שבסופו של דבר אלמד סינית מספיק טוב בשביל לקרוא את הכתבים בעצמי- כך גם אוכל לדעת אם יש שם באמת משהו ששווה ללמוד אותו… בשלב הזה, הייתי מושכנע שהכתבים הקלאסים עמוסים באמונות תפלות שכבר מזמן אינן רלבנטיות לנו, אבל כנראה שהיה בי גם חלק שחשב אחרת. בתחילת הדרל נשבעתי שלאחר 5 שנות פרקטיקה אסע לסין כדי ללמוד לקרוא את הכתבים. הגעתי ל- 3 שנים, והבנתי שיש יותר מדי דברים שאני רוצה ללמוד. שמעתי שללמוד סינית קלאסית בסין זה כמעט בלתי אפשרי, וכך הגעתי לטייוואן.
נכון לעכשיו, אין לי שום עניין בתרגום. העניין שלי הוא בלעזור לאנשים לקרוא את הכתבים עצמם. תרגום הוא רק אחד הכלים, ולדעתי אחד הזניחים יותר שאני משתמש בהם, כדי להגיע למטרה. אני מאוד מאמין שעם מספיק התמדה ונחישות, כל סטודנט או מטפל ברפואה סינית יכול ללמוד לקרוא את הכתבים הקלאסיים בכוחות עצמם.

י.א: האם למדת TCM? Stems and Branches? חמשת האלמטים? הכל ביחד?
ר.ג: בתחילת הדרך, כשנה וחצי, למדתי TCM. הבנתי מהר מאוד שאני מגיע רק לחלק ממה שיש לרפואה הסינית להציע. אני לא יודע איך הבנתי את זה, אבל זה פשוט היה נראה כל כך ברור במזנו. לאחר שנה וחצי עברתי לביה"ס אחר, והתחלתי לקרוא כל מה שמצאתי, ולמדתי כל אסכולה שהוצעה לי. רציתי להיות מטפל גמיש, נראה שלכולם הייתה אסכולה אחת שאיתה הם הזדהו, ואני לא הייתי מעוניין בזה, כי ראיתי את הרעיון הזה כמגביל. רציתי ללמוד הכל- ואני עדיין רוצה.

י.א: מי הם המורים שהשפיעו עליך?
ר.ג: לינדסי טאנל (Lyndsay Tunnel) היה מורה שלי, שאמר לי משהו שחלוטין שינה את הדרך שלי ברפואה סינית. סיפרתי לו על התוכניות שלי ללמוד את השפה ושאני מעוניין להעלות את רמת העיסוק ברפואה סינית, שזה מצחיק כי באותו זמן לא היו לי הכישורים להעלות את הרמה בתחום, היום גם לא הייתי מגדיר זאת כך. בכל אופן, הוא הסתכל בעיניי ואמר "אתה יכול. יש לך את היכולת ואתה האדם לעבודה. לך על זה". מעולם לא היה מישהו שעודד אותי כך, ואפילו היום זה מעביר בי צמרמורת כשאני חושב על זה.
לינדסי נפטר כשנה לאחר שסיימתי את לימודיי, אך מה שאמר והאופן בו אמר את הדברים ממשיכים לדרבן אותי מאז וגם היום.

י.א: מדוע הפסקת את העבודה שלך בקליניקה?
ר.ג: אהבתי את העבודה בקליניקה, אבל לאחר שנה וחצי הרגשתי תקיעות. רציתי להמשיך ללמוד והייתי משוגנע שהדרך היחידה כדי באמת להמשיך ללמוד עוד היא ללמוד סינית.
היה לי כמעט כל ספר אפשרי על רפואה סינית באנגלית, וכל דבר חדש שיצא באותה תקופה היה בגדר חזרה על דברים שכבר הופיעו בעבר. לימוד הכתבים הקלאסים פתח עולם חדש בפניי. הגישה שלי השתנתה כליל, וזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי. חסרה לי העבודה הקבועה עם אנשים כפי שמתאפשר בקליניקה, אך לעת עתה, איני יכול להרשות לעצמי להיות כבול לקליניקה. אני מתעניין יותר בסיום העבודה שכל כך התקדמתי איתה, ואני חושב שקליניקה, בשלב זה, תסיח את דעתי מהמטרה.

י.א: אז איפה אנחנו, העולם המערבי, נמצאים בכל הקשור לידע והבנה של הטקסטים הקלאסים? כמה אנחנו באמת יודעים?
ר.ג: אנחנו יודעים אך חלקיק קטן ממה שזמין, ואני כולל גם את העולם הסיינ בהצהרה הזו, כיוון וגם הם לא יודעים לקרוא את הכתבים. אני אומר זאת כיוון ואני מבקר בספרייה כמה פעמים בשבוע, שם יש ערימות של כתבים קלאסים שאף אחד אינו קורא אותם. נדירות הן הפעמים שאני פוגש שם עוד מישהו, ואם אני פוגש מדובר בדרך כלל בסטודנט מחו"ל שעוסק במחקר על חשבון מלגה.
אני לא חושב שיש מספיק זמן לקרוא הכל. הדברים שאנו מקבלים דרך ספרי הלימוד- מדובר על חתיכה קטנה שנבחרה על ידי קבוצה קטנה של אנשים. יש לנו דרך ארוכה לפנינו אבל אני לא חושב שאלו הן חדשות רעות בהכרח, אני חושב שזה מרגש- תראו מה עברנו וכמה עוד יש לנו ללמוד!

י.א: אתה יכול לספר לנו קצת על Windstone Press?
ר.ג: Windstone Press היא ענף של חברה להוצאה לאור בטייוואן שאיתה אני עובד זה מספר שנים. שימשתי כעורך ומתרגם עבור חלק מספרי הלימוד שהחברה מוציאה, הנמכרים בטייוואן. בימים אלו אני מנהל את המחלקה לרפואה סינית, שהיא Windstone Press.

י.א: ספר לנו על הספר Classical Chinese Medical Texts Vol. I
ר.ג: במידה מסוימת, זה הספר שתמיד רציתי לכתוב.
מצאתי כמה ספרי לימוד טובים אודות סינית קלאסית, אך מרביתם השתמשו באותם ציטוטים של מנציוס וקונפוציוס. חשבתי שהתוכן די משעמם, ומצאתי את עצמי משנן סימניות של ממש הכרתי. יום אחד, כשלמדתי בהונג קונג, התיישבתי מול המחשב שלי (בעיקר כדי להתחמק מהעבודה שהייתה לי באותו יום), וכתבתי איפיון של ספר שמלמד אנשים לקרוא את הטקסטים הקלאסים. באותו זמן צברתי ניסיון בעריכה ובתרגום של ספרי לימוד סיניים, כך שידעתי בלבי מה צריך להיות בספר שכזה. עברתי על כמה טקסטים קלאסים שהיו על שולחני ובחרתי טקסטים למתחילים.
השתמשתי כמעט בכל הטקסטים הראשוניים האלו בספר. זה היה כשנתיים לפני הוצאת הספר, ולא ייחסתי לזה כל חשיבות. לאחר שהחלטתי שדוקטורט זה לא בשבילי, חזרתי לטייוואן ובזמני הפנוי עבדתי על הספר. באיזה שהוא שלב הבנתי שמה שכתבתי יכול להיות ספר יעיל והתמקדתי בזה בלבד לתקופה בת 3 חודשים, עד שהספר, בסופו של דבר, יצא לאור.
אני חושב שהספר הזה אינו מיועד לכולם.
כתבתי אותו עבור אלו שרוצים מעבר למה שקיים, וכאלו שנהנים מהעבודה של קלוד לאר, אבל רוצים להתמקד ולהתעמק יותר בטקסטים הקלאסים עצמם. כמו כן, הספר מיועד לאלו המעוניינים לדעת עוד על השורשים של הרפואה הסינית, ושמעוניינים להגיע לטקסטים שאינם באנגלית. בקיצור, זהו ספר המיועד לאנשים מתחום הרפואה הסינית ש"מכורים" ללימודי התחום ולגלות את הדברים הקיימים בנושא.

י.א: ומה קורה עם הכרך השני?
ר.ג: במקור, זה היה אמור להיות ספר אחד גדול. לאחר מחשבות על העניין, החלטתי לחלק את הספר האחד הגדול ל- 3 כרכים. לימוד השפה הסינית מספיק מרתיע, וספר אחד גדול עלול להרתיע עוד יותר. אני רציתי שאנשים יסתכלו על הכרך הראשון ויחשבו שהם יוכלו להצליח במשימה. הכרך השני הוא בבחינת שלוחה של התכנון המקורי.
הטקסטים בכרך השני הם לא יותר קשים מבחיתנ השפה, אך מבחינת התיאוריה הם שונים מאוד ממה שלומדים בבתי הספר המודרנים, מה שגורם לטקסטים הללו להיות קצת יותר קשים להבנה.
הכרך הראשון הוא דיי ברור ברמת התיאוריה המוצגת בו, והכרך השני יתן לאנשים את ההזדמנות לבחון את היכולת שלהם לתרגם משפטים שיש להם כמה אפשרויות תרגום.

י.א: מדוע התמקמת בטייפי, טייוואן?
ר.ג: הרעיון היה להגיע לטייפי לשנה כדי ללמוד את הסינית הקלאסית. מהר מאוד הבנתי ששנה אחת אינה מספיקה, בעיקר לאור העבודה שלא יכולתי ללמוד קורסים מסוימים עד שלא למדתי את השפה לפחות שנה אחת. כל הקורסים מועברים בטייפי בסינית, ולכן הייתי צריך להוסיף עוד שנה לתכנון המקורי.
ניסיתי לעזוב את טייוואן פעמיים, אבל חזרתי. אני אוהב את החיים פה, הם נוחים וקלים. נכון לעכשיו, אני נשאר כי זו הדרך הנוחה והקלה ביותר עבורי לשמור על זמינות לטקסטים שאני זקוק להם כדי להמשיך בעבודה שלי. אם אני מוצא משהו חדש, אני ניגש לחנות הקרובה אליי או לספרייה ומשיג העתק. זה לא פשוט כל כך בארה"ב או כל מקום אחר בעולם. אני לא יודע לכמה זמן עוד אשאר, אבל לעת עתה אני מתכנן להישאר בטייוואן לשנים הקרובות.

י.א: בעבודתך, האם אתה מתייחס לעבודותיהם של אחרים דוגמאת היינר פרוהאוף, קלוד לאר ואליזבת רושה דה לה וואלה?
ר.ג: אני מתייחס לעבודות של אלו שעבודתם בתחום הכתבים הקלאסים היא רצינית. לרשימה שציינת הייתי מוסיף את פול אנשולד ואת נייג'ל וייסמן. הייתי מוסיף גם אנשים שמרבית המטפלים ברפואה סינית אינם עוקבים אחריהם כגון נייתן סיוין (Nathan Sivin), בן אלמן (Ben Elman), שארלוט פורת' (Charlotte Furth), ויויאן לו (Vivienne Lo), דון הארפר (Don Harper), שיגהייסה קוריאמה (Shigheisa Kuriyama), וולקר שייד (Volker Scheid), מרתה הנסון (Marta Hanson), ועוד אנשי אקדמיה אחרים שעושים עבודת מחקר בכתבים ובהיסטוריה של הרפואה הסינית. אם נשים את הכתבים רגע בצד, ישנם את אלו שעושים עבודה חשובה מאוד בכל הקשור להיסטוריה של הרפואה הסינית, ואת אלו שעושים את העבודה בתחומים קשורים שלא הזכרתי. אני חושב שכמקצוע, ובעיקר אם אנחנו רוצים לפתח מקצוע שהוא מטפל- איש אקדמיה במערב, עלינו לשאוף ללימוד רב יותר מהקיים כיום.
כל הדברים שהזכרתי לעיל מופיעים באנגלית, חבל שאין יותר אנשים שקוראים את העבודות שנכתבות על ידי אקדמאים סיניים.

י.א: תן לנו דוגמא ליום עבודה טיפוסי אצלך, שנוכל להבין את התהליך קצת יותר…
ר.ג: אני אוהב את השאלה הזו כי אני אוהב את יום העבודה הטיפוסי שלי.
בשנה האחרונה, המנהג הקבוע שלי בכל בוקר הוא להגיע לתחנת האוטובוס ולנסוע לאן שהאוטובוס הראשון שהגיע לוקח אותי. אני מתחיל כל בוקר ללא תוכנית. אני לא יודע מה אני אעשה עד שאני פותח את המחשב שלי ומתחיל לעשות. קיימת האפשרות לתכנון הלו"ז בשלב מאוחר יותר של היום, אבל אני אוהב להתחיל את היום ללא תכנון. אני כמעט תמיד מוצא את עצמי בבית קפה למשך 5 שעות בכל יום, כדי שבכל זאת אוכל לעבוד.
מרבית מהימים שלי מוקדשים לקריאת הכתבים הקלאסים או כתיבה אודותיהם. אני לא כותב הרבה בבלוג עד שעות הערב, כיוון וההתמקדות שלי היא לסיים לכתוב את הספרים שאני רוצה לכתוב. אני מבלה לפחות יום אחד בשבוע בספרייה לשם עבודה. היום שלי מלא יותר בקריאה ומחשבה אודות הדברים שקראתי, מאשר כתיבה. כאשר אני כבר כותב- זה בדרך כלל רץ מהר כיוון ואני התכוננתי לכך מספיק זמן לפני כן.

י.א: מה זה אומר מבחינתך לכתוב ספר?
ר.ג: עבורי, כל ספר הוא התחלה של ידע חדש. מעולם לא קראתי משהו שהוא שלם וגמור, גם אם זו הייתה הכוונה של המחבר, ואני ודאי ובוודאי לא מנסה לכתוב משהו שלם.
כתבתי את הספר בתקווה לפתוח אנשים לאפשרויות חדשות.
קריאה של הכתבים הקלאסים פתחה בפניי עולמות חדשים, ולדעתי, עוד לא התחלנו להבין את עומקה של הרפואה הסינית.

י.א: איך זה לכתוב בבלוג? מדוע החלטת לכתוב בלוג בנוסף לכתיבת הספר?
ר.ג: החלטתי לכתוב בצורה מסודרת בבלוג לאחר הוצאתו של הכרך הראשון. כבר התחלתי בלוג אחד בעבר, אבל לא הייתי רציני לגביו. הייתה תקופה של כ- 3 שבועות בין סיום כתיבת הספר לבין ההדפסה שלו, ובאותה תקופה אמרו לי אנשים רבים שכדאי לי להתחיל לכתוב בבלוג, אז התחלתי. בהתחלה הייתי לחלוטין נגד העניין כי רציתי להתמקד בספרים, אבל גיליתי שאני יכול לכתוב דברים בבלוג שפשוט לא התאימו לספרים עצמם.
אני חושב שאחד הדברים הטובים ביותר בכתיבת בלוג, עבורי, היא שאני חושב על הרבה רעיונות ויכול לשכוח אותם תוך שעות ספורות בלבד. בלוג מאפשר לי לרשום את הרעיונות האלו ולעלות אותם לרשת באופן מיידי. בעבר הייתי מסתובב עם מחברות מלאות ברעיונות שרציתי לכתוב עליהם, וכעת אני מיד כותב עליהם בבלוג. הסיבה שאני ממשיך לכתוב בבלוג היא שזה מאפשר לי ליצור קשר עם אנשים מרחבי העולם שמתעניינים באותם נושאים שאני מתעניין בהם. זו גם הדרך שלי לדעת מה קורה עם הרפואה הסינית במקומות אחרים, שכן החיים בטייפי מנתקים אותי קצת מעולם הרפואה הסינית במערב. הבלוג מאפשר לי להרגיש את הדופק של הרפואה הסינית במערב.

י.א: לאלו מאיתנו המתעניינים יותר בפילוסופיה ופחות בקליניקה, איך היית ממליץ לנו להרחיב את אופקינו?
ר.ג: ראשית, אני ממליץ לשמור על ראיה ביקורתית, שהיא בעיניי עדיפה על הליכה עיוורת אחר מורה אחד. הליכה אחר מורה היא דבר טוב, אך בעיניי חשוב לבדוק את כל הצדדים של הדבר אותו מציג אותו מורה, ולא לחשוש לשאול שאלות או לחשוב אחרת ממנו. אני חושב שהתחום כולו לוקה בחסר בעניין הראיה הביקורתית, וכאשר אני נתקל בראיה ביקורתית, מדובר בדרך כלל בביקורת אישית או ביקורת שאינה נאחזת במידע מקצועי בצורה מספקת.
אני מעודד את היכולת הזו כיוון וכל אחד מוגבל ביכולתו להציג דבר שלם, וקריאה של מקורות מידע רבים עוזרת לקבל את המידע שתורם לקבלת התמונה השלמה.
שנית, אני ממליץ לאנשים לקרוא חומרים מחוץ לתחום הרפואה הסינית.
אם אנחנו רוצים להיות אנשי אקדמיה, דבר שאנחנו מאוד רחוקים ממנו כרגע כקהילה, עלינו להתחיל לקרוא חומרים אקדמים. ספרים בנושאי היסטוריה של רעיונות מדעיים ופילוסופית המדע יכולים להיות התחלה מצוינת לעניין. זוהי דרך נהדרת בעיניי להרחיב את הפרספקטיבה שלנו.

י.א: מה הם, לדעתך, ספרי החובה בתחום הפילוסופיה הסינית והרפואה הסינית?
ר.ג: לדעתי כולם צריכים להתחיל עם הספר של אנשולד Medicine in China: A History of Ideas זהו ספר מאוד בסיסי על רפואה סינית, וללא הידע שמסביר מהיכן מגיעים הרעיונות הללו, קשה מאוד להבין את הפילוסופיה והקשר שלהם לרפואה.
שנית, אני ממליץ לקרוא כל דבר שנכתב על ידי ניית'ן סיוין באתר שלו, בלחיצה כאן.
הוא כותב מצוין והוא כתב כמה מדריכים למחקר טובים. זאת ועוד, יש באתר רשימה ביביליוגרפית מצוינת. סיוין יצא לגימלאות, אך הודות לאינטרנט אנשים עדיין יכולים ללמוד ממנו. אני חושב שחלק מהעבודות שנכתבו על רפואה סינית והפילוסופיות הקשורות אליה נמצאות באתר שלו.
בנוסף, אני מאוד אוהב את הספר של בן אלמן On Their Own Terms: Science in China, 1550-1900 אני חושב שאנחנו נוטים להעריך יתר על המידה את ההשפעה של המערב על מדע ורפואה בסין, ואלמן מחקר מעמיק שמציע, בין היתר שהסינים התעניינו במדע של המערב אבל אימצו אותו אליהם "בתנאים שלהם". אני חושב שמדובר על אחד הספרים עם המידע הקונקרטי ביותר אודות מדע וסין.
במידה ואנשים רוצים לדעת עוד, אני ממליץ על הספר של ג'ון הנדרסון The Development and Decline of Chinese Cosmology הספר מציע סקירה של איך הקוסמולוגיה השתנתה במהלך השנים בסין.
אני מאוד ממליץ לקרוא ולהרחיב את האופקים שלכם, זה חשוב ברמה אישית וברמה מקצועית כאחד.

*תמונה: Yali Shi