נעים להכיר- פיטר דדמן

זה היה רק עניין של זמן עד הראיון האינטרנטי שלנו עם פיטר דדמן.
בכל זאת, פיטר דדמן, הספר הכחול, ה- JCM…
אין ספק, אחד השמות הראשונים שאנחנו יודעים לשנן ולתהות על קנקנם הוא פיטר דדמן (שאגב, האיות הנכון הוא דידמן, וכך נפתרת לה תעלומה נוספת), שם שממשיך ללוות אותנו לאורך הקריירה שלנו, לא רק במסגרת הלימודים.

פיטר דדמן הקים רשת מזון גדולה באנגליה- Infinity Foods. הוא למד רפואה סינית עם ד"ר ואן ביורן ב- International College of Oriental Medicine ומטפל בקליניקה בברייטון. הוא ייסד את ה- JCM לפני 29 שנים ומאז הפך העיתון לאחד העיתונים החשובים ביותר לרפואה סינית במערב, והפך למוציא לאור של ספרים שונים.
לאורך השנים, דדמן לימד ברחבי אירופה וארה"ב, וכמובן גם אצלנו בארץ.
דדמן חתום על אחד הספרים שהפכו לספרי חובה במכללות רפואה סינית ברחבי העולם- A Manual of Acupuncture, שלאחרונה זכה למהדורה חדשה.
בנוסף, עד לאחרונה היה חבר בלהקת Matzos, במסגרתה ניגן כינור.

על הכל התכתבנו.
בהתקרבו לשנתו ה- 60, מצאנו את פיטר דדמן במצב רוח פיוטי וקיבלנו תשובות נפלאות ומעניינות לשאלות לכאורה פשוטות.

יעל ארנסט (י.א): קראתי בקורות החיים שלך שזמן רב התעניינת בצד הבריא יותר של החיים, וייסדת את Infinity Foods. מהיכן הגיעה הגישה הבריאה?
פיטר דדמן (פ.ד): הגעתי לדרך חיים בריאה בעיקר מלהיות חולה. ניהלתי חיים דיי פרועים בשנות העשרה המאוחרות לחיי- טיילתי הרבה, השתמשתי בחומרים שלא היו טובים עבורי, אכלתי לא טוב או שבקושי אכלתי משהו. בסופו של דבר, כששכבתי בכפר נידח במרוקו עם מקרה קשה מאוד של צהבת (והרגשתי קרוב למוות), קראתי ספר בנושא הפילוסופיה המקרוביטוית ותזונה, וזה בעצם היווה את נקודת המפנה עבורי.

י.א: כיצד מצאת עצמך לומד רפואה סינית, מכל התחומים הבריאים הקיימים?
פ.ד: מגיל צעיר התעניינתי מאוד בחשיבה המזרחית, עניין שקיבל חיזוק מכל מה שלמדתי אודות מקרוביוטיקה. במשך 10 שנים ייסדתי וניהלתי עסק בשם Infinity לתזונה טבעית, עסק שכלל מסעדה, חנות, מחסן ומאפייה. כשהגיע הזמן להמשיך הלאה- גם מעסקי המזון אך גם מהאידיאולוגיה המקרוביוטית הצרה, הבנתי שפיתחתי התלהבות בכל הקשור לרפואת המזרח.

י.א: מדוע בחרת ללמוד ב- ICOM?
פ.ד: ה- ICOM היה פחות או יותר ביה"ס היחיד באותה תקופה, וגם הוא היה קרוב למקום מגוריי.

י.א: מה תוכל לספר לנו על תקופת הלימודים עם ד"ר ואן ביורן?
פ.ד: לצערי מעולם לא הייתי מעריץ נלהב של ד"ר ואן ביורן וסגנון הדיקור שלו. הייתי מעריץ כזה בתחילת הדרך (כשלא ידעתי כלום), אבל אחר כך הקסם פג מבחינתי.

י.א: נדמה שלמרות שלמדת עם ד"ר ואן ביורן, נקטת בגישת ה- TCM. מדוע?
פ.ד: מעולם לא בחרתי בדרך של ד"ר ואן ביורן. לא ראיתי תוצאות טובות בקליניקה כאשר הייתי סטודנט והרגשתי שזה היה יותר מדי מטאפיזי וסובייקטיבי. הייתה לי התגלות יום אחד, מיד לאחר שסיימתי את לימודיי, כאשר עבדתי בקליניקה של בהי"ס. קיבלתי את אחת מהמטופלות של ד"ר ואן ביורן, אישה עם דלקת פרקים כרונית וקשה שהייתה מטופלת אצל ד"ר ואן ביורן במשך שנים רבות באותה דרך, כלומר טיפול אחת לשישה שבועות תוך שימוש בתיאוריות הגזעים והענפים, מחטים קטנות שבקושי נכנסו פנימה וכיו"ב. היא הייתה מאוד מדוכאת והרגישה שהיא קיבלה "הרעה בתנאים"- מהמאסטר הגדול לטירון המתחיל, ושקלה להפסיק את הטיפול. דיי מתוח וחסר ניסיון, הרגשתי שאין לי מה להפסיד. שאלתי אותה איפה הכי כואב לה וכתגובה דקרתי נקודות מקומיות סביב הכתפיים והצוואר ובנוסף נקודה סיסטמית אחת או שתיים כגון Yanglingquan GB34, וביקשתי ממנה לחזור לאחר שבוע. המטופלת אמרה שמעולם לא שאלו אותה היכן כואב לה, שלא לדבר על דיקור באזור הכואב. כשראיתי אותה שוב, היא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שהיא הרגישה איזו שהיא הקלה בכאב הודות לדיקור והתייפחה בעודה מודה לי. זה לא היה משהו שהיה קשור ליכולת שלי, בקושי ידעתי איך לדקור. זה היה קשור לגישה הנטועה עמוק באדמה. לאחר מקרה זה בחנתי את הדברים והבנתי שהשיטה של ד"ר ואן ביורן היא בהחלט לא בשבילי. הגושפנקא שקיבלתי לעניין זה היה הביקור הראשון שלי בסין, כאשר ראיתי, בכל יום, תוצאות דרמטיות מדיקור חזק של נקודות המבוסס על מה שאנשים קוראים היום TCM.

י.א: אתה אחד מהמחברים של אחד הספרים הפופלארים ביותר בעולם ללימוד נקודות הדיקור- A Manual of Acupuncture. איך נולד הספר?
פ.ד: מוציא לאור גדול של TCM הציע לי לכתוב ספר על נקודות הדיקור. תחילה דחיתי את ההצעה, אבל מהר מאוד החלטתי לקבל את ההצעה, למרות שהיו הרבה ספרי נקודות בשוק, אף אחד מהם לא כיסה את המידע בצורה שאני חשבתי שיש לעשות. לכן החלטתי לקחת על עצמי את הפרויקט אך להוציא אותו לאור בעצמי. לשם הפרויקט ידעתי שאני צריך שותפים שיספקו כישורים שלי לא היו. החיבור עם מאזין אל- חאפאג'י (Mazin Al-Khafaji) היה מזל גדול. הוא סיפק את הידע של השפה הסינית ומאחר והיינו עוד לפני כן חברים קרובים, בנינו לעצמנו יחסי עבודה מהנים ופוריים. שמעון פרס אמר פעם, שכאשר שני אנשים עובדים יחד הם יכולים ליצור משהו גדול בהרבה מהמאמצים הנפרדים של שני אנשים. מזל נוסף היה לי בשיתוף הפעולה עם קווין בייקר (Kevin Baker), שהיה אחד מהאנשים הראשונים בבריטניה שהתקבל כחבר ל- Royal College of Surgeons, כמו גם ל- Royal College of Physicians. בייקר הינו בעל ידע רב בכל הקשור לאנטומיה וכירורגיה, וכמובן שהוא גם עוסק בדיקור. עבדנו יחד על מיקום הנקודות והאיורים. לבסוף הקדשתי שנה לפרקי המבוא, האינדקסים השונים, העיצוב והרכבת החלקים לספר אחד.

י.א: כמה זמן לוקח לכתוב ספר כזה?
פ.ד: 8 שנים.

י.א: אתה המוציא לאור של ה- JCM החשוב. פה בארץ אנחנו מעריצים גדולים של העיתון, ואני זוכרת את מרבית המורים שלי מעודדים אותנו לרכוש מנוי כבר מהשנה הראשונה. איך נולד ה- JCM?
פ.ד: לפני שהוסמכתי לטפל בדיקור, עבדתי כאמור ב- Infinity, והייתי רגיל להיות מאוד עסוק. התרגלנו שיש לנו רעיונות גדולים שהיינו צריכים ליישם בעצמנו עם מעט מאוד כסף- כתבנו בעצמנו את הפליירים, בנינו את המדפים בעצמנו, למדנו בכוחות עצמנו איך לנהל מאפיה וכו'. לאחר ההסמכה, עזבתי את עסקי המזון אך עם מעט מאוד מטופלים, לא היה לי הרבה מה לעשות. לא היה ג'ורנל אחר בתחום הרפואה הסינית, והייתה לי תשוקה להפיץ הבנה טובה יותר של רפואה סינית. בשילוב עם הפתיחות שהייתה באותה תקופה כלפי סין והיכולת שהייתה אז לכבד מסורת זרה, הרגשתי שאפשר ללמוד יותר על רפואה סינית, כנראה בפעם הראשונה בהיסטוריה. וכך התחלתי את הג'ורנל- במקור זה היה מודפס ידנית ובסירקולציה למאה אנשים.

י.א: מה זה אומר, להדפיס גיליון חדש של ה- JCM? האם תוכל לספר לנו קצת על התהליך?
פ.ד: אנחנו מקבלים הרבה מאמרים שצריך לשקול אם הם מתאימים או לא. לצערי מרביתם נדחים עקב איכות ירודה. הקהילה שלנו אינה קהילה אקדמית מספיק. רוב האנשים יודעים שבעולם האקדמיה, כתיבה קבועה ופרסום בכתבי עת היא חובה, ובעוד זה יכול להיות נטל, זה אומר שיש יצירתיות גדולה. מציאת מאמרים טובים מספיק ממטפלים ברפואה סינית היא עבודה נטולת תודה. אנחנו גם, מדי פעם, מבקשים מאמרים מאנשים ספציפים- למשל מישהו שלאחרונה כתב ספר. כאשר אנו מאשרים מאמר אנחנו עוברים לשלב של עריכה קפדית מאוד. במקרים מסוימים מדובר על עבודה קלה ומהירה. במקרים אחרים אנחנו בעצם משכתבים את המאמר כולו, מה שיכול לגבות זמן רב, כמו גם איסוף החדשות, בחירתן ועריכתן. בעבר הייתי עושה את העריכה בעצמי, אבל לאחרונה, גם בהשפעת יום הולדתי ה- 60 המתקרב, מצאתי אנשים שעושים חלק מהעבודה יחד איתי.

י.א: אתה לא עייף מהתהליך אחרי 29 שנים?
פ.ד: כן, קצת, ולכן אני מעביר חלק מהעבודה לאחרים. מה שמעייף זה בעיקר באחריות של יצירת 3 גיליונות בשנה בזמן הקבוע מראש.

י.א: למה אנחנו יכולים לצפות לכבוד חגיגות 30 שנים ל- JCM?
פ.ד: מממממ. אני לא בטוח. נחגוג קצת בקונגרס ברוטנבורג שנה הבאה. אולי גיליון מיוחד.

י.א: כיצד אתה מעריך את המצב של הרפואה הסינית בעולם כיום? מה אתה חושב שיקרה בתחום בעתיד?
פ.ד: באופן כללי אני חושב שרפואה סינית מאוד חזקה. תסתכלי על כמות המחקרים שנערכים בדיקור שאנחנו מפרסמים בכל גיליון… זה גדל מהר וקשה לנו לעקוב. בו זמנית הידע שלנו במערב כל הזמן גדל- אנשים מגיעים לרמה גבוה מאוד כקלינאים, בהתמחויות- ממש כמו באקדמיה. אני לא יודע מה קורה כיום בסין, אך אני שומע קולות המקוננים על הירידה של הרפואה המסורתית שם. אני בעד רמה מסוימת של הקפדה על ממצאים, על עובדות. כפי שוינסטון צ'רצ'יל אמר (הוא היה באופן מפתיע אדם מאוד חכם ושנון, לא משנה מה חושבים על דיעותיו הפוליטיות): "However beautiful the strategy, you should occasionally look at the results". הדבר שאני חושש ממנו הוא ששורשים רוחניים-פילוסופיים של הרפואה הסינית נזנחו לא מעט במהלך הלימוד של ה- TCM המודרני. אני לא מתכוון ל"רוחניות" קלושה שאנשים מקשרים לרפואה הסינית. אני מתכוון לעובדה שהרפואה הסינית נטועה בעיקרון של הרמוניה המגיעה מההבנה של החיים כפי שבאה לידי ביטוי בדאואיזם וקונפוציוניזם. לרפואה הסינית חוכמה פשוטה ומעמיקה ובנה עמוקה של מה המשמעות של חיים, להיות בחיים ולהיות אדם המתקיים בין שמיים לארץ. אני מתרגל מסור של צ'י גונג, וגיליתי שהערונות המאוד פשוטים של זרימה, הרמוניה ומעל הכל יין ויאנג מציעים באופן יומיומי משמעות והעשרה. זה יכול להיות קשה להבנה איך התרגול הפשוט של הרמה והורדה, שילוב בין פנים וחוץ, מעלה ומטה- איך בתרגול של הדברים הללו יש כל כך הרבה משמעות. ברמה רחבה יותר, אני מרגיש שהעולם זועק לחוכמה. שתי אידיאולוגיות שולטות בעולם נכון להיום- צרכנות ודת, בעיקר קיצונית. הפילוסופיה הסינית ובעיקר הדאואיזם- עם השורשים שלו בטבע- מהווה דרך שלישית. בימים בהם אני נאיבי חסר תקנה ואופטימי, אני מקווה שהעליה של סין יעזרו להפוך את הרעיונות הללו לנחלת כלל העולם. אני יודע שכרגע סין כפייתית בכל הקשור לחומרנות ומזהמת את המשאבים הטבעיים שלה, אך אני הייתי רוצה להאמין שמתחת למודרניזציה הזו, ייתכן ועדיין יש מעיין של חוכמה שיכול להציל את המין האנושי.

י.א: אתה מורה מזה שנים רבות ומלמד סביב העולם. כיצד התחלת ללמד? מה אתה אוהב בהוראה?
פ.ד: בתחילת הדרך לא האמנתי- לא רק שהורשתי לעמוד מול אנשים וללמד אותם את הדברים בהם אני מאמין, אלא גם משלמים לי בעבור זה! אני אוהב לתקשר ואני אוהב לנסות להפוך נושאים לברורים וקלים להבנה.

י.א: היית אורח מאוד מכובד כאן בישראל בקונגרס ה- ICCM בשנת 2007. מה אתה חושב על קהילת הרפואה הסינית שלנו? אתה רואה שינוי גדול מהפעם האחרונה שהיית פה?
פ.ד: כמו במדינות רבות, רפואה סינית בישראל התקדמה במהירות. התחושה שלי היא שהשילוב בין מדינה קטנה (אני גם נוסע לנורבגיה הרבה ורואה דבר דומה- במדינה קטנה אנשים נוטים יותר לתמוך זה במאמציו של זה), לבין מספר רב של יהודים אנליטים, וכחנים ואוהבי ספרים- השילוב הזה עובד טוב. אך אני גם יודע שאני לא יודע מספיק לעומק מהנעשה בקהילת הרפואה הסינית הישראלית על מנת לומר דברים אינטילגנטים. מה שחוויתי מעל לכל הוא חברות והכנסת אורחים נעימה.

י.א: רבים מאיתנו לא יודעים שאתה מנגן בכינור. כמה זמן אתה מנגן?
פ.ד: כמו הרבה אנשים ניגנתי כשהייתי ילד, ברמה ממוצעת. לא התאמנתי מספיק וזנחתי את העניין בגיל 15, כשחשבתי שזה לא מספיק cool. התחלתי לנגן שוב בתקופת ה- traveling hippy שלי, כשהיו לי חלומות להיות כנר רוק. הייתי חכם מספיק לדעת שאני לא מספיק טוב לקריירה מזהירה כמוסיקאי והפסקתי שוב. ואז- בשנות ה- 50 המוקדמות לחיי- הבנתי שאני רוצה לתת לזה ניסיון אחד אחרון…. שאני עדיין רוצה לנגן כינור אלקטרוני במסגרת של להקה ולטעום מעט מעולם הרוק אנד רול- הופעות וסגנון חיים. וכך התאמנתי מאוד קשה ולאט לאט הגעתי לרמה שיכולתי לנגן בלהקה שעבדה למחייתה. היינו לא רעים בכלל (The Matzos). ניגנו בהרבה מועדונים ובפסטיבלים, כמו גם יותר מדי חתונות, ימי הולדת ובר מצוות (ניגנו כלייזמרים בשילוב עם הרבה מאוד סגנונות אחרים). בתחילת השנה עזבתי את הלהקה וויתרתי על ההרפתקאה. זה היה כיף גדול. להיות על במה עם להקה שמנגנת טוב והקהל משולהב- זו אחת התחושות הכי טובות בעולם. אך להיות בלהקה כולל שעות נוראיות, יותר מדי נסיעות, אוכל רע והרגלים רעים, שעות של המתנה, הרבה מריבות ואי הסכמות, ובסופו של דבר- הספיק לי.

י.א: מה צופן העתיד ל- JCM ולהוצאה לאור?
פ.ד: מי יודע. סביר להניח שזה פשוט ימשיך, כמו מרבית הדברים בחיים. באופן אישי אני עובד (לאט לאט) על ספר חדש המלמד את עקרונות הרפואה הסינית המונעת.

י.א: מה הם, לדעתך, שלושת הדברים החשובים שעל מטפלים חדשים לעשות, עם תחילת הדרך המקצועית שלהם?
פ.ד: א. אני עדיין חושב שאנשים צריכים לנסוע לסין להתמחות- אם אפשר.
ב. ללמוד, ללמוד, ללמוד- לצפות, לצפות, לצפות- ובסופו של דבר לשקול התמחות, גם אם ההתמחות היא להיות מטפל כללי טוב.
ג. לנסות ולהוות דוגמא למטופלים, כלומר לפתח את ההרגלים הטובים- פעילות גופנית, תזונה, רגשות וכיו"ב.

לאתר של פיטר דדמן לחצו כאן.

המחברת:
יעל ארנסט
רפואה סינית
yael@sinit.co.il