סיפור מסע
בביקור הקודם שלי בסין ,למדתי בבית חולים של אוניברסיטת צ'נגדו שבחבל סיצ'ואן. עברתי בין המחלקות השונות, הרגשתי וצפיתי במאות דפקים ולשונות כל שבוע, כתבתי במרץ את הפורמולות שהרופאים רשמו למטופלים שלהם (באותה הזדמנות שמעתי איך הוגים נכון את שמות הצמחים), דקרתי מטופלים עם מחטים עבות ורב פעמיות, נסעתי באופניים, טעמתי אוכל סיצ'ואני חריף, טיילתי במקדשים וחוויתי לראשונה איך זה להיות עם תלתלים בלונדינים במדינה מלאה מלוכסנים עם שיער שחור חלק.
חזרתי לארץ להשלים את שנת הלימודים הרביעית ואחריה התחלתי לטפל.
ידעתי שהביקור הבא שלי בסין יהיה לטובת לימודים יותר ספציפיים בתחום שאבחר להתמחות בו. מורים שונים שהיו לי התפארו בהתמחויות שונות כגון גינקולוגיה, ילדים, קרדיולוגיה, דרמטולוגיה…
כמו כולם גם אני התחלתי לחשוב במה ארצה להתמחות כשאהיה גדולה, ונתקלתי בשאלה האם בכלל יש דבר כזה "התמחות" ברפואה סינית, שהרי אנחנו מטפלים באדם כולו ולא בבעיית העור שלו או בעיות הפריון שלה. תפקידינו לאזן את הלא מאוזן, למלא את החסר ולפזר את העודף.
המטופלים שהגיעו אלי לקליניקה סבלו מבעיות מגוונות מכאבי גב, בעיות עיכול ובעיות פריון עד לחרדות, בעיות שינה והלם קרב.
התחלתי לשים לב שעולה כמות המקרים שקשורים בבעיות נפשיות וחשבתי שאולי המטופלים שלי מנסים להגיד לי משהו.
בינתיים התחילו לצוץ בארץ סמינרים והרצאות בנושאים שונים ברפואה סינית ואפילו התחילו שמועות על קורס התמחות בגינקולוגיה. גם בסמינר בנושא פריון בו השתתפתי גיליתי שהחלק שהכי עניין אותי היה כשדיברו על דיכאון אחרי לידה.
החלטתי להתעלם ממה שזה אומר עלי, מבחינה פסיכולוגית, והתחלתי לנסות לברר מה יש לסינים להגיד על הנפש.
עברו שנתיים מאז שהתחלתי לטפל והחלטתי שזה הזמן להמשיך וללמוד, נכנסתי לכל אתר אפשרי באינטרנט, ביררתי על לימודי תואר שני בחו"ל, כתבתי אי-מיילים לכל מי שאני מכירה והמסקנות העיקריות שאליהן הגעתי היו:
א. לא פשוט להתקבל לתואר שני בלי שיש לך תואר ראשון…
ב. מעטים המטפלים בתחום שמתעסקים עם פסיכיאטריה ולא פשוט יהיה למצוא מורה טוב, בטח לא בסין, שהרי זהו נושא מאד תלוי תרבות.
ג. כדאי להתחיל במדינה מערבית.
ד. נורא בא לי לנסוע לאוסטרליה.
מפה לשם, דרך חברה שלמדה איתי בצ'נגדו והייתה תלמידתו של לא אחר מאשר דן בנסקי, הגעתי אל Steven Clavey (ההוא שכתב עם בנסקי את המהדורה החדשה והמפוארת של המטריה מדיקה). סטיבן לא מתמחה בפסיכיאטריה, אבל זאת הייתה התחלה.
וכך העברתי כתובת מתל אביב למלבורן, אוסטרליה למספר חודשים. עבדתי ולמדתי בקליניקה של סטיבן בעיקר בתחום הגינקולוגיה.
סטיבן נורא ניסה לעזור, אבל לא הכיר אף אחד שמתעסק בנושאים האלו, באחד הסמינרים במלבורן פגשתי מישהי שסיפרה לי על סמינר שצריך להיות בקרוב בנושא טיפול בבעיות נפשיות ברפואה סינית שניתן ע"י Daniel Weber פסיכולוג ומטפל סיני.
הסמינר היה באדלייד, 3 ימי נהיגה (בצד שמאל!!!) בדרך יפיפייה. יום שלם במלון מפואר, כולל ארוחת צהרים הרבה אינפורמציה על המח, מבחינה מערבית, סינית ועל בעיות שונות (ובין היתר על המוצרים שהוא מוכר..). שאלתי אותו האם אפשר יהיה ללמוד אצלו והוא אמר שהוא משלב פסיכותרפיה ורפואה סינים ושזה לא כ"כ מתאים שישב בחדר סטודנט. צודק.
ואמר שהוא לא מכיר מישהו אחר בתחום.
בינתיים סטיבן נזכר שיש לו חבר שמנהל את הפקולטה לרפואה סינית ב-University of Western Sydney שיודע כל מה שקורה ומכיר הרבה אנשים, הוא גם ציין ששמו Alen Bensusan והוא יהודי שנולד במרוקו (אלי בן שושן, נו מה?), הוא אמר שהוא אדם מאד עסוק אבל אולי הוא ימצא זמן.
הוא היה מאד נחמד המרוקאי, ומאד התרגש מזה שאני מישראל ושגם אבא שלי גדל בקזבלנקה (אולי הם היו בצופים ביחד..), והוא סיפר שיש להם תוכנית לתואר שני ולראשונה השנה הם מכניסים יחידה בתחום הנפש, ושאני אוכל להצטרף אם אני רוצה. מגיע מורה מסין אבל בשני תאריכים שמאד רחוקים אחד מהשני, הוא גם נתן לי עוד כמה טלפונים של אנשים שבעיקר אמרו לי שקשה למצוא מורה בנושא הזה ושאני אצטרך ללמוד בעצמי מספרים.
בסוף החלטתי פשוט לנסוע לאותו מורה בסין וללמוד ממנו ישירות.
וכך אחרי סיבוב בחופי אוסטרליה, נחתתי בננג'ינג.
ד"ר יאנג חיכה לי בשדה התעופה, וכך העברנו חודש אינטנסיבי של 10 שעות לימוד ביום, 6 ימים בשבוע אצלו בקליניקה הפרטית.
ד"ר יאנג היה הרופא הראשי שלNanjing Brain Hospital ועכשיו משפרש הוא נהנה מפנסיה רגועה של 7 ימי טיפולים בשבוע…
הד"ר הסביר לי שאני צמודה אליו מעכשיו בכל מה שהוא עושה חוץ משהוא ישן או בשירותים. וכך העברנו ימים שלמים בקליניקה, הסתובבנו בעיר, אכלנו במסעדות וכל זה כשיש לי מתורגמנית רק שעה ביום, לשאלות. ניסיתי להתווכח אבל הוא אמר שהוא יודע מה הוא עושה ושזו הדרך שלו ללמד אותי את החשיבות שבהסתכלות במטופל. הוא נתן לי לאבחן את המטופלים ע"י הסתכלות, דופק ולשון (שהרי את השפה לא הבנתי), וכשהמתורגמנית הגיעה נתן לי ציון על האבחנה.
הוא נתן לי לטפל במטופלים שלו, שכבר ממש נהיו חברים טובים.. ואמר לי לצלם את המטופלים עם המחטים במצלמה דיגיטלית ולהוסיף את זה לרשימות שלי. אמרתי שאין לי מצלמה והוא אמר שסטודנט לרפואה סינית בלי מצלמה דיגיטלית זה כמו חייל בלי נשק.. הזכרתי לו שלפני 2000 שנה לא היו מצלמות והם הסתדרו לא רע. הוא ביטל את דברי והלווה לי את המצלמה שלו. סין 2005.
הוא נתן לי הרצאות פרטיות על בעיות שונות שקשורות במח ובמחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, בחן אותי וצעק עלי בסינית.
אכלנו ארוחות ערב אצלו בבית והכרתי את המשפחה שלו, עזרתי לו לתרגם ולהכין את החומר להרצאות שלו באוסטרליה ושוב, למדתי שאין צורך בשפה בכדי לתקשר.
שאפשר ללמוד הרבה על דיקור, על סוגי מטופלים ועל יחסי מטפל מטופל מהסתכלות.
בתום החודש הזה ד"ר יאנג טס לאוסטרליה ואני המשכתי לתחנה הבאה, ביג'ינג, חמושה במחשב נייד ומזוודה מלאה ספרים, שם ישבתי לעכל את החומר ולהמשיך ללמוד, הכרתי את העולם המופלא של אומנויות הלחימה ניסיתי להיכנס לבית חולים פסיכיאטרי (אבל הסינים, מסתבר, לא רוצים שהעולם המערבי ידע שיש סינים משוגעים), ביקרתי מדי פעם בבית החולים בטיאן ג'ין במחלקות נוירולוגיה ופסיכולוגיה (מחלקה חדשה בבי"ח הזה ובסין בכלל), ו… קניתי מצלמה דיגיטלית.
אני מאמינה גדולה בדרך, והמסע שלי עבר בין ארצות, תרבויות וגישות שונות.
בחרתי בדרך לא פשוטה, אבל מעניינת.
יש נושאים שיותר קל למצוא אינפורמציה עליהם אבל מה שהכי חשוב בעיני, זה ללכת אחרי הבטן (והלב).
תמצאו מה מעניין אתכם ותחקרו.
לא חייבים לקרוא לזה התמחות, ולא חייבים לטוס עד סין, אבל אין גבול לידע ואם כל אחד מאיתנו יחקור משהו אחר נוכל ללמוד אחד מהשני.
שנת התרנגול הירוק השנה (שנת התרנגול, אלמנט העץ), שנה של התחלות וצמיחה.
שנה טובה לכולם.
המחברת:
קרן אסולין
מטפלת ברפואה סינית
Keren234@yahoo.com
אפילוג של טל בלו:
את קרן פגשתי בשנה השניה ללימודיה ברפואה סינית, סקרנית, חדה ומלאת שאלות על השמיים, הארץ והאדם. רבי שלמה אבן גבירול כתב ש"הטובה במידות האדם-שיהיה שואל".
קרן בסיפור המסע שלה מוכיחה עד כמה היא אדם שמידתו טובה.
הרב קוק כתב על הנפש- "ובאשר למבנה הנפש? לנפש אין מבנה כלל וכלל, בנפש ישנם רק תהליכים".
גם הסינים חושבים כך על הנפש- כאשר הם מתארים מצב רגשי, להבדיל מהמערב התכליתי, את הסינים לא מעניין הגורם למצב הרגשי-מעניין אותם שהמצב הרגשי לא ישתלט על הנשמה. זה פוגע בתהליך…
הסימנייה של הלב- XIN- מתארת אור קורן מצלוחית ריקה. כך הוא הלב- האכסניה של הנפש, צלוחית המכילה ריק, אין, אל חומר.
הריק הזה הנוצץ בשמי האדם (בפניו), הוא זה המבטא יותר מכל את אפסיותו של האדם כאשר הוא בא לטפל בנפש, לחקור את הכלי הריק.
הרב שלמה קרליבך אמר פעם ש" יש אור שמאיר ויש אור ששורף. אדם שמשתמש באור שלו בשביל לשרוף אז האש שלו צריכה תיקון.", קרן הלכה לחפש את האור שמאיר, ומצאה מצלמה דיגיטלית, סינים משוגעים והרבה בירות אוסטרליות. תודו שזה לא מעט, אבל זה לא מה שהיא חיפשה.
בסוף מאמרה החמוץ מתוק היא כותבת " לא חייבים לקרוא לזה התמחות, ולא חייבים לטוס עד סין, אבל אין גבול לידע ואם כל אחד מאיתנו יחקור משהו אחר נוכל ללמוד אחד מהשני". על זה אמר רבי מנחם מנדל מקוצק "אין אנו מחדשים דבר. דרכנו רק להאיר את כל שיש בחובו של כל אחד ואחד מאיתנו".
זו מהות הטיפול בנפש- חקר חובותיו של האדם, תפקידיו, חסדיו, רצונו וחזונו- תפקידינו לשחרר את האור של הצלחת הריקה..
כשמבקשים להכיר מישהו- אנו שואלים "מה הסיפור שלו?"
אהבתי את סיפור המסע של קרן ולכן ביקשתי להגיב עליו.
