"שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפטרים וכולהון מתו בפרק אחד, למה? שהיתה עיניהם צרה אלו באלו… " (בראשית רבה)
ב-24.4.2009 דווח בכלי התקשורת על שפעת מזן חדש שאין לה חיסון והיא תוצאה של שילוב בין מרכיבים גנטיים מחזירים, עופות ובני אדם.
מגיפה עולמית שהפכה במהרה להיסטריה בין יבשתית ונקראה בשם "שפעת החזירים". קדמו לה בהלת ה- SARS העולמית (כאשר במרץ 2003 דווח על נפטרים ראשונים בסין ובמאי כבר דווח על 8,422 נדבקים עם 916 הרוגים רובם בסין, הונג קונג וטיוואן), ובערך באותה תקופה פרצה לה "שפעת העופות" במזרח אסיה אך במספרים קטנים בבני אדם.
במהלך 400 השנים האחרונות מתועדות בעולם 41 מגפות שפעת. הקטלנית שבהם היא השפעת הספרדית שפרצה בשנת 1918; בתום מלחמת העולם הראשונה, והובילה למותם של 50 עד מאה מיליון בני אדם, לפי ההערכות.
גם בהיסטוריה היהודית ישנן כל מיני מגפות, המפורסמת שבהן היא המגיפה בה מתו 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא בערך בשנת 132 לספירה.
הנתון המעניין הוא שרוב המגיפות (אשר מאפיינן דומה יותר למחלת השפעת) התפרצו והתגלו בעיקר בימים אלו, חודשי האביב. לתקופה זו קראו חכמינו: "תקופת העומר".
השנה היא אימון, תרגול, הטבעה בתודעה באופן מסוים של תחושה ותפיסת זמן. הזמן הוא משהו שיש לו מגמה, כיוון- לא תנועה מעגלית ולא הצטברות של אירועים נקודתיים אלא הליכה, התקדמות דינאמית- מגלות לגאולה.
אלא שההליכה שלאחר הפסח אינה מצעד מאורגן על כביש סלול, כי אם הליכה במדבר. הסיכוי לתעייה ולאיבוד הדרך גדול וממשי.
וכך, במדבר, היתה דרך חמישים הימים מיציאת מצרים עד להר- סיני (זמן קבלת התורה בשבועות), תקופה של משברי אמון וזעזועים עמוקים: ההליכה עד לים-סוף, רדיפת פרעה, הפחד והרצון לשוב למצרים; קריעת ים סוף, ההליכה במדבר, צמא, בהלה, ושוב – רצון לשוב למצרים.
לכן נחשבת תקופת ספירת העומר לתקופה הרת סכנות ופורענויות. "כל הדרכים בחזקת סכנה" הליכה למקום חדש מסתכנת בזעזועים.
גם בהיסטוריה שלאחר מכן היו ימי ספירת העומר ימי פורענות:
בימי הביניים – מסעי הצלב, פרעות חמילניצקי אך הפורענות המפורסמת שבהן היא 'המגיפה הגדולה'.
התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים וכולם מתו בזמן אחד, בין פסח לעצרת (=חג שבועות), מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. כתוצאה ממות תלמידיו במהלך ימי העומר ממגפה, החלו מנהגי אבלות בימים אלו הכוללים איסור תספורת, גילוח ואיסור להתחתן. על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין ואלו ימים של חשבון נפש שהם למעשה הכנת הנשמה לקראת מתן תורה ואותם אנו סופרים ומונים מיום אחד עד ה- 49 כשכל יום אנו עולים מתקדמים עוד צעד לקראת המעמד.
"בין שמים לארץ"
המטפלים הסינים בינינו מכירים את ששת הפתוגנים, אל"י קר"ח, (אש, לחות, יובש, קור, רוח, חום), המוזכרים עוד בספר SU WEN. כאשר האדם לא שומר על הצ'י הטוב שלו (ZHEN QI) ונחשף לאחד מששת הפתוגנים הנ"ל, יש סיכוי גדול שיחלה ומחלתו תתבטא בהתאם לאיכות הפתוגן. כלומר, האחריות בחולי תלויה באדם עצמו ו/או עוצמת הפתוגן.
הרופא הסיני ZHANG ZHONGJING חיבר את הספר SHANG HAN LUN (הדיון על מחלות הנגרמות מקור), בו הוא עוקב אחר מחלה החודרת מהחיצון, לרוב כרוח-קור, ואיך היא מעמיקה וחודרת מבעד לששת השכבות. בחיבור זה אין אזכור אם המחלה מידבקת או לא ככל הנראה מכיון שבשעת כתיבת הספר עוד לא היה ידוע על סוג של מחלה נגיפית כלשהיא.
אך לא עבר זמן רב ומחלות שונות קשות ומדבקות (כמו דיפתריה, שחפת וטיפוס) עברו בדרך המשי יחד עם הסוחרים ש"סחרו" בהן עם הסינים.
אשר על כן, במאה ה- 12 פותחה תיאוריית המשך לששת השכבות וחובר הספר WEN BING LUN, 'הדיון על מחלות חמות'.
בספר מדובר על מחלות חום הנגרמות כתוצאה מגורמי אקלים שונים כמו חום, אש, לחות חמה ויובש אך הפעם מעורב גורם חדש, פתוגן מדבק שנקרא YI QI. וכך נכתב בהקדמה לספר WEN YI LUN (הטיפול במגיפות קטלניות) שכתב הרופא WU YOUXING:
"מחלת חום מגפתית היא אינה מחלה הנגרמת מרוח, קור, חום קיץ או לחות אלא מושפעת מגורם מוזר (YI QI), הנמצא בין שמים לארץ הנקרא גם LI QI, פתוגן מגפתי. אף שפתוגן זה בלתי נראה, שקט וחסר ריח- הוא חומרי ויש לו קיום ממשי".
תיאוריה זו "שוברת" את תיאוריית ששת הפתוגנים שלהם ייחסו את מחלות החיצון בתלוי עם מערכת החיסון שלנו.
הוא ממשיך ומסביר שהפתוגן המוזר חודר דרך הפה והאף (בנשימה), יכול לשהות בגוף מספר ימים ולהתפרץ לאחר מכן. לפעמים הרעילות תהיה קטנה ולפעמים גדולה. תיאוריה זו מנוגדת לתיאוריה שמחלה חודרת דרך העור. אך גם הרופא WU מזהיר:
" אם הצ'י האמיתי (VITAL QI) חזק- הגוף לא יידבק במהרה. אם הצ'י חלש כתוצאה מרעב, שובע עודף, התשה מעבודה ו- 7 הרגשות- הגוף ידבק ויחלה בקלות ". בהמשך, הרופא מדבר על כך שלכל פתוגן שכזה יש איבר מטרה שונה ומתריע על כך שניתן להידבק גם מבעלי חיים כמו עופות וכן, גם חזירים.
חזיר- אדם
בגמרא מובא מקרה שחכמים גזרו תענית על הציבור בגלל מגיפה שפגעה בחזירים.
כן! קראתם נכון. כדי להבין איך זה יכול להיות עלינו להבין את המושג " קסנוטרנספלנטציה (Xenotransplantation) או בעברית, "השתלה שלא מבן מינו".
זו השתלה של תאים, רקמות או איברים, ממין אחד- לאחר.
סוג אחד של השתלות כאלה, למשל, הוא השתלת איברים של חזירים בבני-אדם.
בעבר, וכך גם היום היה נהוג להשתמש במסתמים מלב של חזיר כדי להחליף מסתמים פגועים בלבותיהם של בני אדם. יתרונם הוא דמיונם הרב למסתמים בלב האנושי, והזמינות הרבה שלהם.
נכון להיום, בוצעו מספר ניסיונות השתלה שעלו בהצלחה. כמה מטופלים שהיו זקוקים להשתלת כבד, טופלו באמצעות השתלת כבד חזיר זמנית, עד שיימצא תורם מתאים. כמה חולי פרקינסון שטופלו באמצעות תאי-עצב של חזיר, חוו שיפור ניכר. מפתיע?
כבר בגמרא חכמינו אמרו שהחזיר דומה פיזיולוגית לאדם. אמנם באופן כללי הגישה היא לא ללמוד מהגמרא ביולוגיה אלא ללמוד מוסר ויושר- גם על חשבון דיוק ביולוגי- אבל במקרה הזה באמת נהוג להשתמש בהשתלת איברים דווקא בחזיר ולא בבהמות אחרות.
לכן, כשחכמינו ראו שיש מגיפה בחזירים, הם קבעו תענית בשל הדמיון הפיזיולוגי ומחשש שישנן מחלות משותפות העלולות לפרוץ גם בהם, בני האדם.
בתחילת המאמר פתחתי עם הציטוט מ'בראשית רבה' שאומר שתלמידי רבי עקיבא מתו במגיפה, כיוון שהייתה עיניהם צרה אלו באלו. החזיר, אף שאינו כשר ומהווה סמל לעבודה זרה- יכול להיות בעזרנו ולהציל חיים ואילו צרות עין- גרועה ממנו. יכול להיות שתלמידיו נפטרו מפתוגן חיצוני או מחלת חום מדבקת. זה לא משנה. בסופו של דבר השורש הוא שורש רוחני. עד כמה יכולה שנאת חינם להרוס כל חלקה טובה, להבאיש את המקור שממנו אנו שואבים מים חיים (התורה משולה למים) ולהביא בסופו של דבר למוות כאשר הצ'י החיוני שלנו קמל ובכך נפתח לו פתח למאה המחלות.
לסיכום, הימים שבין הפסח לשבועות אלו הם ימי עונת המעבר. קור וחום מתחלפים לסירוגין, הרוח כגורם פתוגני דומיננטי ונושאת איתה מחוללי מחלה היכולים להיות מדבקים, רעילים ומגפתיים. לכן, לא מקרה הוא שרוב המגיפות פרצו בימים אלו ולא לחינם נקראנו לשים לב, להתבונן פנימה, לספור צעדינו ולשמור על גופינו ובריאותינו במיוחד עכשיו, כך נהיה מוכנים לקבל את התורה.
תמונה: שלומית וולף
המחבר:
שי דוידס
מטפל ברפואה סינית
shaidvds@gmail.com
