להניח לעולם, לעזוב אותו לנפשו- על כך שמעתי.
לשלוט בעולם- על כך לא שמעתי. הנח לו לעולם שאם לא כן יישחת טבעו. עזוב אותו לנפשו שאם לא כן יסטה מן ה"דרך". אם טבעו של העולם לא נשחת, אם העולם לא סטה מן ה"דרך" לשם מה לשלוט בעולם?
איש המעלה המוצא את עצמו בכורח הנסיבות נאלץ לשלוט בעולם, מוטב שלא יעשה דבר. כל זמן שהוא שרוי באפס מעשה, נאמנים כל הדברים לטבעם ובשלווה נוהגים הם על פי מזגם שלהם. מי שגופו שלו חשוב לו יותר מענייני העולם, אפשר להפקיד בידיו את השלטון. מי שאוהב את גופו שלו יותר מאשר את השלטון בעולם, לידיו יש למסור את העולם.
אם איש המעלה באמת ובתמים אינו מבלבל תנועתם של קרביו, ואינו עוקר ממקומם את עיניו ואוזניו, או אז הוא דומם כמת ומבטו מבט הדרקון, הוא שקט כמעמקי המצולה וקולו קול הרעם. רוחו נעה עם תנועת השמיים בלא מאמץ ובאפס המעשה, עשרת אלפי הדברים מרחפים נאספים סביבו. "וכי יש לי פנאי לשלוט בעולם?" הוא יאמר.'
(צ'וואנג טסה, קולות האדמה 27)
מספר שמות מייחסים לצ'וואנג טסה, ולכן לא בטוח שיודעים תמיד למי בדיוק מתכוונים. אולי הוא חי במאה הראשונה לספירה ואולי לא… הדבר היחיד שיודעים עליו זה הספר שכתב.
מספרים שהוא היה דייג ליד הנהר. בעבר, כאשר היו פוגשים אנשים חכמים, מיד היו מבקשים מהם לבוא ולשרת בארמון. אבל כמו הדגים, ששייכים למים, צ'וואנג טסה העדיף להישאר ב"מים" ולא בתוך אקווריום, במקום שם הטבע שלו ושם הוא מרגיש בנוח ולא בארמון.
לדמות שלו יש תפיסה רחבה וכוללנית של העולם, מה זה אדם, מה זה ישות חיה
(living being) מה הם החיים האנושיים…. כמו מצמוץ הוא אומר. מה הערך של כל דבר? לשום דבר אין ממש ערך כי הכל חולף כמו מצמוץ עיניים.
אך איך אנחנו כבני אדם יכולים לחיות עם המיינד האנושי שלנו ללא ערך או משמעות?
נקודת המבט שלו אינה פסימיסטית אך היא כן אומרת שאין לנו את היכולת לתפוס את היופי של כל העולם וכל החיים… ישנה דרך השמיים הרחבה, הנהדרת, וכל המראות הזמניים של החיים, הם לא בזכות עצמם, אלא באים מתוך משהו יותר גדול.
מהו הגורם לתופעה הזו הנקראת חיים? לא רק ההורים שלנו. צריך להיות דבר מה שאינו אנושי. חיים זה טרנספורמציה והתפתחות, ומה שיכול להבטיח טרנספורמציה והתפתחות של חיים צריך להיות בעצמו לא מתפתח או משתנה. לא משהו שמתחיל ונגמר כמו מצמוץ וכמונו.
המטרה שלנו היא להיות אחד עם מה שמעבר לכל התבטאויות החיים וכל מה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.
בחיים יש ספונטאניות. דברים קורים פשוט מעצמם, אך עם זאת, בד בבד, ישנו סדר. דפוס של התפתחות של הדברים: של זנים מסוימים, של עונות השנה וכו'…
אנחנו רואים דברים מנתחים, מפרשים אותם וכך שמים מעין "גבול" בייני לבין העולם. בין ה"אני" לשאר.
אנחנו יכולים לחוות הכל רק דרך החושים שלנו, אבל החושים שלנו מוגבלים. אנחנו לא יכולים להכיל את כל העולם. אם אנחנו תופסים רק חלק מהמציאות, איך אנחנו יודעים שיש לזה ערך בכלל?
לפי צ'וואנג טסה, הדרך היחידה לחיות היא לעבור מעבר להגבלות, להבין מהו הדבר שאין לו גבולות ואיתו להיות באחדות. מהו המקור, מהו העומד מאחורי כל הדברים המשתנים אך בעצמו אינו משתנה.
בשביל ללמוד ולקרוא צ'וואנג טסה, צריך לשכוח את כל השאר, לשכוח הרבה ולחזור עם ראייה חדשה לחיים, ועם הראייה החדשה הזו לשאול את עצמנו: Are you happy with that? . אם כן כנראה אתה טיפש, ואם לא אתה מתחיל לפחד.
הידע של המלומדים הוא מוגבל, זוהי רק פינה קטנה של היקום. אפשר לבקש מאחרים לבוא לראות את הפינה הקטנה הזו, ללמוד וכו' אבל זוהי רק פינה קטנה מאד לאנשים אחרים.
האם נוכל להיות הציפור הגדולה מעל הכל? שרואה הכול מלמעלה ולא חיה כמו הצפרדע מתחת לגשר בבאר בפינה הקטנה שלה?
השאלה היא מה אנחנו עושים והיכן אנחנו שמים את משמעות החיים שלנו. צאו החוצה ותראו.
לא לדעת יותר, אלא כל יום לדעת קצת פחות. כול יום לחשוב על מה שאנחנו לא צריכים.
הבעיה עם המלומדים או עם הצפרדע הקטנה בבאר היא שהם חושבים שמה שהם יודעים זה כל מה שיש. כדאי לנסות ולהפחית את כל מה שהוא יותר מדי. פשטות. להוציא מהלב את מה שלא צריך. דייקנות. לא להיות המכונה, אלא לנצח את המכונה…
דנה חייקין היא זוכה בתחרות תוכן בסינית שיתופית שהתקיימה במהלך חודש מאי 2008. הזוכה קיבל כניסה חינם לסדנת הטאואיזם של אליזבת רושה דה לה וואלה שהתקיימה במהלך חודש יוני 2008.
המחברת:
דנה חייקין
מטפלת ברפואה סינית
danana.c@gmail.com
