התחלה- תנועה- דרך- תכלית

לריבוא הדברים יש מקור, משמע שיש אל עליון או כוח עליון (Shangdi).
מחזור החיים והמוות נמשך לעד, משמע שיש נשמה (Linghun). ריבוא הדברים משתנים ללא הפסק, משמע שיש מהות מקורית (Benti) בתשתית התופעות. שלושת התפיסות האלו: כוח עליון, נשמה ומהות מקורית, התפשטו לאין ספור תחומי מחשבה ואין לדעת את היקף השפעתן. אולם, אל או כוח עליון, נשמה ומהות מקורית לא באו במבחן ההוכחה על עצם קיומם. לאחרונה, אלו החפצים להתנער משלוש תפיסות אלו מתמסרים ללא גינונים מיותרים לרעיון המטריאליסטי. המתנגדים למטריאליסטי פונים לאידיאליזם ובעצם האידיאליזם הרי דומה לתפיסות האל העליון, הנשמה, והמהות המקורית. המחשבה הסינית אינה מחשיבה במיוחד את תפיסות האל העליון, הנשמה והמהות המקורית, וגם אינה נגררת למחלוקת בין המטריאליזם לאידיאליזם. האידיאליזם והמטריאליזם שואבים את חיוניותם מהניגוד שבינם. הסינים לא דנו באמת ולעומק בשאלות ביחס ליקום וכל אשר בו.

לא דנו בשאלת טבע היקום וראשיתו. תשומת ליבם התמקדה אך ורק באירועים ותופעות של העולם הזה. הסינים טענו כי ריבוא הדברים ביקום אינם אלא עניין אחד מראשית ועד אחרית. או למעשה עניין אחד ללא ראשית וללא אחרית. באמרם זאת הסינים הגו את המילה תנועה (dong). ריבוא הדברים אינם קיימים בפני עצמם אלא כתנועה. ניתן לתאר את תנועה זו כתמורה (yi). התמורה אינה אלא השינוי בעת התרחשותו (bianhua), כלומר תנועה.
כלומר כול התופעות והאירועים אינם אלא תנועת השינוי (biandong), ותנועת השינוי היא דינמית (youwei). דינמיקת השינוי הזו אינה מותנית בגורם שייזום אותה ומכיוון שכך, אין צורך ברעיון האל הבורא. ועוד, כיוון שתנועה זאת אינה יזומה אין טעם לתאר את התהליך הקיומי במונחים של תכלית כתקווה לאחרית הדברים וכשאיפה להגיע אל המנוחה האחרונה. בסך הכול הסינים רואים את ראשיתו של העולם כתנועה אחת, ואחריתו היא עדיין תנועה אחת, תנועה זו ניתן לכנותה גם תמורה. כלומר תנועה ותמורות אלה אינן אלא תופעה אחת. הסינים לא עסקו בשאלה האם בתשתית התופעה יש או אין מהות מקורית ודווקא ייחסו את המהות לתופעה עצמה. כינוי נוסף שהסינים נתנו לתנועה זאת ואותו אנו מכירים מבסיס המחשבה של הרפואה הסינית הוא "דזאו חואה" (zao hua) שאומר, דזאו- יצירה של יש מאין, חואה- התמרת היש לאין. כלומר, בשעה שמתחוללת יצירה (דזאו) מתחוללת גם התמרה (חואה); בשעה שמתחוללת התמרה מתחוללת גם יצירה. כמו שאין לדבר על מהות מקורית בתשתית התופעות, אין גם לדבר על נשמה המצויה בתשתית החיים. במחשבה הסינית לא נמצא דחייה של תפיסות האל העליון, הנשמה והמהות המקורית נמצא, איפוא, את הטענה כי שלושתן כבר נכללות באירועים והתופעות. אמרנו קודם כי המחשבה הסינית אינה מטריאליסטית מדוע? כיוון שהמחשבה הסינית אינה רואה שוני בין דברים, היא מעלימה את רעיון השוני ומתמקדת בתנועה לבדה.

תנועה זו ממזגת לאחד הן את החי והן את הדומם. אם דבר מה ניחן בחיים מה טוב, אם הוא נטול חיים מה טוב. גם זה וגם זה אינם יכולים לחרוג מקטגורית התנועה. כיוון שכך, גם אין הפרדה ואבחנה בין חיים למוות, לכן נאמר כי החיים והמוות אחד הם, וגם הם שייכים לקטגורית התנועה. לפי אותו קו מחשבה מתבטלת גם ההפרדה בין הדברים, הפרט, הטבע (tian) והאנשים, כול אלו מתמזגים יחד לתוך אותה תפיסה תנועה. ניתן לכנות את התנועה היחידה הזו גם בשם דאו (dao) , דרך המשתנה ללא הפוגה ואין מקום שאין היא נמצאת בו. דרך זו היא הדברים, הרוחניות, הטבע, האנשים, התופעות, המהות המקורית.
מונח הדרך מאחד ומאגד את תפיסת העליון, הנשמה, המהות המקורית, ויחד עם זאת מפוגג אותן, ובכך מתבטלת החשיבות הרבה המיוחסת להן כאשר הן מתקיימות בנפרד.

התנועה מעצם היותה לא תלוית יוזמה ותכלית, ראשית או אחרית הנה איתנה ושלמה לגמרי, הרי לולא הייתה איתנה ושלמה, מה הוא הדבר המניע אותה הגורם לה להיות בעבר, בהווה, בשמיים מעל ובארץ מתחת.
ככזאת הרי שהיא טבעית ותכונותיה הן הטבע הפנימי של הדרך, וכן ניתן לומר שתכונותיה של התנועה מביעות את סגולותיה. מכאן אנו למדים כי דרך זו שופעת את הקרוי "טבע מוסרי" או "מוסר הטבע".

הדרך למביט בה באופן הפורט אותה היא אינספור עולמות, אינספור תקופות, אינספור צורות, אין ספור חלקים נפרדים, אין ספור תנועות נפרדות ודרכים נפרדות. אפשר לומר כי אין דרך אחרת אלא הדרך עצמה, אלא שאין העיקר היא הדרך המסוימת של דבר מסוים, אלא ש"הדרך הולכת ונמשכת ומולידה את הדברים" (ג'ואנדצה בפרק 12 על השמיים ועל הארץ).

בראותנו את הדברים כך אנו מקבלים את המושג "הדרך הגדולה" היחידה. לכל דבר תנועה משלו ולכול דבר הטבע המוסרי שלו, ולטבע המוסרי לבדו אין טבע מוסרי נפרד משלו, הוא תמיד אותו טבע מוסרי. לכן נאמר: " ריבוא הדברים נוצרים ואין הם פוגעים זה בזה; הדרך מתחוללת ואין בה סתירות". וגם נאמר: הסגולה הקטנה משולה לזרימת הנהר, הסגולה הגדולה משולה לתמורה האותנטית" (דרך האמצע וקיומה, פרק 30) .

בפריטת הדרך הגדולה לפרטים או לחלקים נפרדים, מתברר כי לכול אחד מהחלקים מועד משלו וסדר מסוים משלו. עניין זה מחבר אותנו לשני מושגים שהסינים מרבים להשתמש ומהווים בסיס לחשיבה הסינית הקלאסית.
מושגים אלו הם "דרך" (dao) ו"עיקרון" (li) . לדוגמא: בדרך עירונית סלולים נתיבים לכלי רכב, אופניים, משאיות והולכי רגל. לכול אחד מהנתיבים סדר משלו ואין הם מתנגשים האחד עם השני. כזה הוא העיקרון. כאשר יש עיקרון יש גורל (ming). לכול דבר יש גורל פנימי ויש גורל חיצוני. הגורל הפנימי של כלי הרכב הוא ההזדקקות לבנזין על מנת שהם ינועו בנתיב התנועה שלהם, או אם הייתה זו חשמלית- הגורל הוא הכבל החשמלי המזין אותה לאורך הנתיב. הגורל החיצוני של אותה חשמלית או כלי הרכב הוא המסלול המוגדר שאינו מאפשר לה לנוע במסלול של הולכי הרגל. הגורל הפנימי של האחד הוא הגורל החיצוני של האחר והגורל הפנימי של האחר הוא הגורל החיצוני של האחד. הגורל הפנימי הוא 'הטבע' (xing), כיוון שלכול אחד מהדברים טבע משלו, טבע זה בכול המקרים הנו שלם לגמרי, ויחד עם זאת כפוף למגבלות יחסי הגומלין. המגבלות הן הגורל, הן העיקרון. בהסתכלות רחבה וכוללת יותר המגבלות הן בסופו של עניין ודבר 'דרך אחת', אין הן סותרות זו את זו, ואין הן מפריעות זו לזו. הסינים אומרים: כלי הרכב בדרך העירונית "זורמים כמים וטסים כדרקונים", וכל כלי רכב מוצא בסופו של דבר את דרכו ליעדו. כמו שנאמר: "שחיית הדגים תואמת למרחבי הים", מעוף הציפורים תואם למרחבי השמיים". אלו יחד מבטאים את החיים השוקקים בטבע הגדול בחופשיות מלאה.

דרך זו שאנו מדברים עליה מכונה ע"י הסינים גם בשם "חיים" (sheng). אמירה כמו 'הסגולה הגדולה של העולם היא החיים' (I Ching) משמעה שהחי והדומם בטבע הגדול, לכולם טבע וגורל וכולם נמנים עם מעגל החיים. נביעת החיים הבלתי פוסקת היא הדרך. נביעת חיים זו מוגדרת אנושיות (ren). האנושיות משמעה הסגולה של הדרך והחיות משמעה הטבע של הדרך (xing) .

בעוד אנו עוסקים בתיאוריות אלו של חיים, חיות, דרך, סגולה, טבע, מוסר, מוסר הטבע, גורל, עיקרון, אחרית, תכלית, העולם ופרטים חווים אסונות, דיכוי, מחלות, עימותים ומוות.
במבט מפורט אכן כל זה קורה בכל רגע ורגע. אלא שבמבט מקיף ורחב, בכל זאת יש רק תנועה אחת, דרך אחת שכבר מתחילתה מתפוגגים ההבדלים בין הדברים לאני ובין החיים למוות. מכאן יוצא שאין עימותים, מוות, דיכוי או אסון. אלו כולם אך ורק חיכוכים המתחייבים מתנועת הסדר השלם, את זאת מכנים בשם צדק (yi). הצדק והגורל מוזכרים פעמים רבות ביחד, שכן מורכבות הסדר שבחוץ מחייבת חיכוכים ועל כן הצדק מרכיב את האנושיות, והגורל הוא בונה ויוצר את טבע האדם. כל אחד מהמקרים של עימות, דיכוי, אסון, מוות… מעורר לחיים את הצדק, העיקרון, האנושיות והדרך. זו נקראת "הציביליזציה האנושית". הציביליזציה האנושית היא חלק מהטבע (ziren) שכן לא תיתכן ציביליזציה אנושית עצמאית המנותקת מן הטבע.

סיכום
הדרך היא טבעית ונצחית וכמובן נוכחת והכרחית. בנוסף, הדרך מושלמת. כלומר המחשבה הסינית עוסקת ב"תורת הדרך" (weidaolun) . כאשר פורטים את הדרך מתקבלות התקופות השונות וריבוא הדברים. כשמדובר באלו ולתוכנם הפנימי, הרי שלכל אחד מהם הטבע שלו (xing); מבחינת הסובב אותם לכו דבר הגורל שלו.
אולם כאשר דנים בהכללה בטבע ובגורל מתחילה להיות נוכחת הדרך שלהם והדרך האחת. לכל אחד מריבוא הדברים יש את הסטייה שלו מהדרך שלו, ואפשר שיאבד את הטבע והגורל שלו. מבחינת הדרך המקיפה במלוא היקפה, לא ייתכן דבר ללא הגורל והטבע שלו וכמובן שאינו תואם לדרך.

מתוך הדברים הכתובים בספר "דרך האמצע וקיומה" בפרקים 14,21,22, ברור כי בני המין האנושי הבינו את ההיגיון (daoli) והנה הציטוט (לא במדויק): איש המעלה נאמן בכול לעצמו. כיוון שישר- נבון, כיוון שנבון- ישר, מגשים את עצמו, מגשים את האנשים, מגשים את הדברים ושותף מעורב בעולם התמורות.

תודה על הסבלנות

*תמונה: Hilde Vanstraelen