הרפואה הסינית הינה תורה עתיקה, בת אלפי שנים, המבוססת על פילוסופיה הוליסטית הרואה את הגוף והנפש ביחידה אחת.
עפ"י הפילוסופיה הסינית, ובאופן התואם את הראייה של הפסיכולוגיה המערבית- האדם הוא תוצר סך כל מרכיביו- הגנטיים, הביולוגים, הסביבתיים ותלויי- אירועי חיים שונים. ככל שהפגיעה מוקדמת יותר כך השלכותיה קשות ועיקשות יותר.
פגיעה מינית בילדות בכלל, וגילוי עריות בפרט, נחשבת כיום לאחת הפגיעות הקשות ביותר בילדות. השלכותיה עשויות להיות עמוקות וקשות ביותר ולהתפרש על פני תחומי חיים שונים. המחקרים העדכניים מצביעים על כך כי כ- 25% מהילדים עוברים, במהלך ילדותם, פגיעה מינית מסוגים שונים, החל ממעשים מגונים וכלה באונס ובגילוי עריות ( Finkelhor, 1994 ; Resnick, Acierno, Holmes, Dammeyer, & Kilpatrick, 2000 ; Russell, 1983) תקיפה מינית, בילדות או בבגרות, ידועה כגורם סיכון להפרעות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות ותפקודיות רבות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך (Flaming et al, 1999). בגלל התדמית החברתית, ורגשות האשמה והבושה האופייניים לקורבנות מסוג זה, רבות מהנפגעות מסתירות את הפגיעה במשך שנים רבות ואינן מקבלות טיפול הולם (Ullman, 1996). שמירת הפגיעה בסוד מונעת, מנפגעות רבות, קבלת סיוע, והן ממשיכות לסבול מהשלכות פוסט-טראומתיות במשך שנים רבות.
לרב, הפניה לגורמי טיפול וסיוע, מטרתה, מבחינת הנפגעות, חיפוש אחר הקלה לתסמינים הפסיכו-סומטיים השונים, שהם, כאמור, תולדה של התקיפה המינית. עם זאת, רבות מהנפגעות עצמן, ואנשי המקצוע אליהם הן פונות, אינם מקשרים בין הטראומה להשלכותיה ( Gibbons, 1996). Courtois (1988) ו- Nayak (2000) מצאו כי על אף היקף התופעה והעלייה במודעות אליה, בשנים האחרונות, רבים מאנשי מקצועות הטיפול נעדרים את הידע הדרוש עמ"נ לקשר בין התסמינים המתוארים על ידי הפונות, לטראומה המינית ולפיכך – אינם מתייחסים במהלך תהליך האבחון לאפשרות קיומה.
השילוב בין אבחון לקוי ובין קשייה של הנפגעת לחשוף את עובדת הפגיעה (באותם מקרים בהם היא עצמה מודעת וזוכרת אותה, או עושה בעצמה את הקישור האפשרי בין הפגיעה ובין התסמינים מהם היא סובלת) גורמים לטיפול להיות לא-ממוקד ולפיכך- פחות יעיל. (Courtois, 1988 ; Ullman, 1996).
שכיחות:
תקיפה מינית היא אירוע הטראומה, אשר נשים מהוות את קבוצת הסיכון העיקרית שלו. בשני מחקרים שונים נמצא שכ – 50% מהנשים באוכלוסיה הכללית, בארה"ב, חוו לפחות אירוע טראומטי אחד במהלך חייהן, ושכ – 33% מהנשים תחוונה תקיפה, או תקיפה מינית, לפחות פעם אחת במהלך חייהן הסיכוי של אישה ליפול קורבן לתקיפה מינית גבוה פי עשרה מסיכויו של גבר. תקיפה מינית בילדות ובבגרות זוהתה כבעיה חברתית בארה"ב רק בשנות ה- 80 של המאה העשרים. מאז נעשים מאמצים לאסוף נתונים על שכיחות התופעה ועל השלכותיה.
השלכות פיזיות ופסיכו-סומטיות:
לתקיפה מינית השלכות מרחיקות לכת על התפקוד הנפשי, החברתי והבין-אישי של הקורבנות (Flaming, Mullen, Sibthorpe, & Bammer, 1999). טראומה בעקבות תקיפה מינית שונה מסוגים אחרים של אירועים מחוללי טראומה ( Draucker, 1999). גלינס (Gelinas,1983)) הבחין בין אירוע מחוללי טראומה הנגרם במכוון על ידי אדם ובין אירוע מחולל טראומה שנגרם מכוח עליון. על פי גלינס, טראומה הנגרמת ממעשה אדם שנעשה במזיד, כמו במקרה של תקיפה מינית, היא מורכבת וקשה יותר והשלכותיה קשות יותר. הנזק הנגרם בגין תקיפה מינית מושפע ממספר גורמים: גיל תחילת וסיום הפגיעה, משך ותכיפות ההתעללות, מידת האלימות או האיומים באלימות, הפרש הגיל בין המתעלל לקורבן, מספר התוקפים, העדר דמויות תומכות (בעיקר כשמדובר בתקיפה מינית בילדות), מידת הקרבה המשפחתית או ההכרות, מידת הסודיות, תגובת הסביבה אם וכאשר נחשף הסוד, האשמה עצמית ותחושת הבושה הכרוכה בכך ( Beichman, Zuker, Hood,; McMillen & Zuravin, 1997 ; DaCosta, Akman, & Cassavia, 1992 Kellogg & Hoffman, 1997 ; טילמאן, 1995 ).
בהיבט הפיזיולוגי אנו עדות לתסמינים פסיכוסומטיים רבים- קשיי שינה, כאבים כרונים שונים (ראש, גב), בעיות הורמונליות במחזור החודשי, דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן, הפרעות בעיכול ועוד.
בהיבט הנפשי מנטלי- קשיי ריכוז ערב עוררות יתר ו/או דיס-אסוציאציה (ניתוק), דיכאון, חרדה ועוד.
בהיבט הבינאישי- קשיים במערכות יחסים (בעיקר אינטימיות זוגית אבל לא רק), קושי בוויסות רגשי (התפרצויות זעם ו/או ניתוק קשי- קושי ליהנות מדברים ועוד).
רבים מהתסמינים הגופניים מהווים, למעשה, ייצוג מוסווה של הפגיעה הרגשית/מינית. מסיבות שונות, אשר חלקן המכריע קשורות לצורך, שהרגישה הנפגעת, לשמור את הפגיעה בסוד- ומשום שבמקרים רבים מתחוללת הפגיעה בשלב בו אין לנפגעת את המילים לתאר את שעבר עליה- מיוצג סיפור הטראומה על ידי מגוון תסמינים פסיכו-סומטיים, המספרים, בצורה עקיפה, את סיפור הטראומה. ולכן, עמ"נ שאיש המקצוע ידע לפענח את התסמינים הללו, עליו לדעת מספיק על טראומה מינית ועל האופן בו היא מביאה את עצמה לכדי ביטוי על גבי הגוף. על אף התמונה הברורה העולה מתוך ניסיון קליני רב שנים, בכל זאת חשוב לומר כי הן הפסיכולוגיה המערבית והן הרפואה הסינית רואות כל אדם כעומד בפני עצמו ולפיכך, טווח התגובות הצפויות, גם לאירוע טראומטי כמו פגיעה מינית, הוא רחב ואינדיבידואלי ביותר. משום כך, הרפואה הסינית מבססת את תהליך ההתערבות על תשאול מקיף, במטרה לאסוף מידע ככל שניתן, כאשר הנחת היסוד היא כי הסימפטומים השונים קשורים זה לזה במכנה משותף, אותו חשוב וניתן לגלות.
רפואה סינית, בהיותה רפואה הוליסטית, מטפלת בגוף ובנפש באמצעות מחטים, צמחי מרפא ואם ניתן- גם באמצעות מגע. המטפל/ת מתייחס/ת לשינה, למחזור, לתזונה ולתסמינים הפיזיים האקוטיים (כגון כאבי ראש וכו'). לצורך תהליך האבחון, המטפל/ת נעזר/ת באבחנות דופק, לשון וגוף, בשאיפה לערוך אינטגרציה בין התופעות השונות שהוא/היא מזהה, והתייחסות לבעיה "השורשית" אותה זיהה/זיהתה.
על אף שרפואה סינית אינה מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי, היא יכולה להוות חלק מסייע בתהליך הטיפול וההחלמה מטראומה מינית.
נפגעות טראומה מינית חוששות לעיתים קרובות מטיפול פסיכולוגי, בין היתר משום הצורך לתת אמון באדם הנמצא בעמדת סמכות (המטפל/ת), קשיים ביצירת אינטימיות וכמובן הצורך לתמלל את החוויה הטראומתית, לעתים בפעם הראשונה בחייהן. טיפול ברפואה סינית, שכמו מקלף שכבות, יכול לסייע בהכנת המטופלת לטיפול הפסיכולוגי. הרפואה הסינית יכולה להקל על התסמינים הפסיכוסומטיים השונים ובכך להוות מעין גשר-של-אמון למיליה של הטיפול הפסיכולוגי.
דיקור סיני יכול לסייע בהעלאת תמונות (images) ורגשות שונים אצל המטופלת. אלו יכולים להוות בסיס לנושאי שיחה בטיפול הפסיכולוגי ודרך נוספת, עבור המטופלת, להתבונן ולהתמקד בגופה ובמתרחש בתוכו. התבוננות פנימה והתמקדות בגוף, משום עוררות היתר והדיס-אסוציאציה שבאה בעקבותיה, הן מהדברים הקשים ביותר עבור נפגעות רבות. הקלת הדיס-אסוציאציה והרחבת מגוון דרכי ההתמודדות וההתנהלות, הרגשית והבינאישית, הן מהמטרות החשובות ביותר של טיפול בטראומה.
הרפואה הסינית מגוונת מבחינת טכניקות הטיפול. לפיכך היא מציעה למטופלת "סל" מתוכו היא יכולה לבחור את הטכניקה המתאימה לה ביותר. עיקרון זה, הקיים גם בתפיסת הטיפול הפמיניסטי, מהווה עקרון של העצמה המבוסס על בחירה, ומתבסס על הבנה בסיסית בדבר חשיבות "החזרת" השליטה לנפגעות- שליטה, חוסר אונים, העצמה ובחירה הם מושגים מרכזיים בטיפול בנפגעי טראומה בכלל ובנפגעי טראומה מינית בפרט.
קריטי כי המטפלים בטראומה מינית (הן מתחום הפסיכולוגיה והם מתחום הרפואה המשלימה), יבינו את חשיבותן של הסוגיות הנ"ל, ידעו לקשר אותן לסיפור הטראומה ולמטופלת הספציפית, וכן ידעו ליישם את ההבנות הנ"ל, מבחינת דרכי ההתערבות שלהם.
החלמה:
הפסיכולוגיה המערבית והרפואה הסינית שותפות לרעיון כי המטופלת היא מחוללת ההחלמה שלה (Herman, 1992). אין בכוחם של אף מטפל/ת או טיפול, טוב ככל שיהא, לחולל את תהליך ההחלמה במקומה של המטופלת.
בהעדר רצון, מוטיבציה ועיקשות מצידה של המטופלת, מהווה התהליך הטיפולי מסגרת אשר בכוחה להקל על תסמינים כאלו או אחרים ולא יותר.
ריפוי עמוק יותר, של עולמות התוכן הרגשיים, כרוך בעבודה משותפת של המטפלת והמטופלת. הטיפול המערבי והרפואה הסינית יכולים לחבור יחדיו כדי ליצור מסע משותף- בין המטפלת והמטופלת, בין הגוף והנפש, בין עבר, הווה ועתיד, בין "פנים" ו"חוץ".
אינטגרציה בין כל היבטי חיים אלו היא שמהווה את מטרת המסע הטיפולי ואולי אפילו את מטרת החיים בכללותו.
למעבר לאתר מכון אנימה בו עובדת עפרית שפירא-ברמן לחצו כאן
לקבלת רשימת ביבליוגרפיה רלבנטית בנושא בפסיכולוגיה וברפואה סינית, ניתן ליצור קשר עם יעל במייל
