ועכשיו אנקדוטה קצרה לחגים…

מה הייתם עושים אם באמצע הטיפול, הכיסא של המטופלת היה קורס בבת אחת ולוקח עמו אל הרצפה את המטופלת על שלל מחטיה?

נשמע די סיוטי… אבל זה מה שקרה לי ביום שלישי האחרון.

בערב שלישי ראיתי 7 מטופלים, אחת מהן ותיקה ומאד אוהדת. אחרי ששחררתי שני מטופלים, ובזמן ששניים אחרים התעכבו אצל המזכירה המעצבנת של המתנ"ס, נשארה המטופלת לבדה בחדר להתבשל עם המחטים. אני יצאתי החוצה רגע לראות מה פשר העיכוב, כשלפתע שמעתי קול צחוק.

לא ידעתי מאיפה הוא בא. כשחזרתי לחדר הטיפולים מצאתי את המטופלת שלי שוכבת אחורנית בכסא המתקפל באותה תנוחה שהתחילה את הטיפול, רק כחצי מטר נמוכה יותר. מסתבר שרגל אחת של הכסא המתקפל נשברה. בהחלט טכניקה מעניינת להזיז את הצ'י.

למרבה המזל, מצאתי אותה מתפוצצת מצחוק. רציתי להוציא את המחטים ולעזור לה לקום, אבל היא אמרה שזה בסדר, נוח לה להמשיך את הטיפול ככה, קרובה לרצפה. נעניתי בפליאה לבקשתה, ובנתיים הכנסתי מטופלת נוספת לחדר, שתחילה לא שמה לב כל-כך לפוזיציה המעניינת של המטופלת הקורסת, עד שזו פרצה בצחוק היסטרי. בסופו של דבר, שלושתנו צחקנו מכל העניין. המטופלת המשיכה ככה עוד 20 דקות, ובסיום הטיפול עזרתי לה לקום.

כשחקרתי קצת את העניין אח"כ הבנתי שזהו הכיסא, מבין הארבעה, שאיכשהו יצא שתמיד ישבו עליו אנשים כבדים יותר.

מסקנות?

– כנראה שעם הזמן, חיקויי ה Lafuma קצת נשחקים.

– כדאי לשקול לקנות כורסא רצינית אחת.

– היה לי מזל עצום שהאירוע לא התרחש 20 דקות קודם, כשישבה שם מטופלת חדשה בת 85.

– חשוב להשתדל לא להיעדר מחדר הטיפולים זמן רב מדי.

– כיף לראות מטופלים צוחקים ביחד.

עד כאן דברינו להפעם.

גמר חתימה טובה וצום קל לכל הצמים!