למען הסר ספק, אני לא חסידה גדולה של החלוקה לאסכולות ברפואה סינית.
לפני שנה וחצי הגיע לישראל היינר פרואוף, שמהר מאוד הפך להיות אחד משתי השראות גדולות מאוד עבורי בתחום, ואמר שהרפואה הסינית- אחת היא.
החלוקה לאסכולות הינה מאוחרת ומערבית בעיקרה, והדגיש, שאין אסכולה אחת עדיפה על השניה.
לפעמים כשאני קוראת בלוגים של סטודנטים של היינר, אני תוהה אם אמר את המשפט האחרון מתוך נימוס, אבל בשורה התחתונה זה לא משנה, כיוון והמציאות מלמדת, שכל מטפל שלמד את החומר היטב, שולט בנקודות ובצמחים ודואג להמשיך וללמוד הינו מטפל בעל קליניקה עם תוצאות טובות ומעלה- כלומר, המטפל עוזר למטופליו, ולא משנה מהי האסכולה אותה למד.
אם ככה, מדוע אני כותבת רשומה שלמה על אסכולות?
אני חושבת שהדיון בנושא הוא חשוב. כבר במהלך הלימודים שלי נתקלתי באנשים מהתחום שהסבירו לי שאני לומדת אסכולה "בינונית ומטה", ושיש רפואה סינית "אמיתית" או יש שאמרו לי "הרפואה הסינית המקורית". היו גם כאלו שאמרו שהתבניות שאני משננת לא יעילות- איך אפשר לומר שהרפואה הסינית מחלקת את האנשים לתבניות? יש שאומרים על אסכולה אחרת שהיא אינה ברורה דיה, תלויה באויר ויש בה יותר מדי מקום לפרשנויות מפותלות ועקלקלות במקום קו אחד ישיר, ברור ומדויק. ויותר מזה- הם אומרים גם שהאסכולה נשענת על אין סוף טבלאות, ואיך בעצם, "הרפואה הסינית המקורית" נופלת בסופו של דבר לטבלאות? ומה ההבדל בין טבלאות לתבניות?
עם השנים הסתבר לי שמלחמת האסכולות היא וותיקה ואינה נחלת הקהילה הישראלית ברפואה סינית בלבד כי אם נחלתה של הקהילה העולמית.
אני לא בטוחה שאני יודעת לומר מדוע יש מלחמה שכזו. אולי אתם יודעים איך הכל התחיל?
עולם הרפואה הסינית בארץ מתחלק ל- 3 אסכולות עיקריות: TCM, הגזעים והענפים וחמשת האלמנטים. כל אסכולה מדברת על אותם דברים בסיסיים כמו דאו, יין יאנג וכיו"ב, אבל לכל אחת יש את הדברים האופיינים לה:
על קצה המזלג- TCM הביאה לנו את הסינדרומים, הגזעים והענפים מציגה בפנינו אנרגיות עמוקות ותנועות גדולות וחמשת האלמנטים מלמדת אותנו על חמישה טיפוסים ועל המנעד הרחב שיש בכל אלמנט ואלמנט (כלומר, לא כל אנשי האש אוהבים להיות על הבמה; לא כל אנשי העץ אלימים וכועסים וכו').
יש את הטענה שאומרת שה- TCM הוא בעיקרו תוצר של מהלך פוליטי בסין. בעוד זה יכול להיות נכון, זה לא פוסל את העובדה שיש הרבה מה לעשות עם האסכולה.
אין ספק, הלימודים שלמדתי בתחום ה- TCM במשך 4 שנים היו חלקיים בלבד.
היו לי הרבה מאוד שאלות שלא קיבלתי עליהן מענה שהניח את דעתי, ההסברים היו לוקים בחסר ותמיד היה נדמה שיש עוד, אבל איך מגיעים ל"עוד" הזה?
יחד עם זאת, ובאותה נשימה, יצאתי לאחר 4 שנים עם כלים ויכולת לטפל באנשים ולעזור להם להגיע לקו בריאות מאוזן יותר- תמיכה רגשית- נפשית- פיזית. הכלים והיכולת באו לידי ביטוי יפה במהלך 4 שנות הקליניקה שלי.
אז מה הבעיה? אם פרקטית אפשר לעבוד, ולעבוד טוב, בשביל מה צריך ללמוד עוד אסכולה?
התשובה לכך, מבחינתי, טמונה בפילוסופיה הסינית, שכולנו יודעים שהיא הבסיס לרפואה הסינית- הבנה טובה יותר של הפילוסופיה מובילה לפרקטיקה טובה יותר.
היכולת לבצע חתכים רוחביים, כגון התבוננות על השעון הביולוגי לא רק מבחינת השעה והאיבר שנמצא כעת בשיא, אלא לראות את האיבר בהקשר לעונה, לאלמנט, לחיה, להקסגרמה ולענף שגם הם מהדהדים בשעה. והנה אנחנו רואים זרעים שנזרעו משלוש האסכולות, המגולמים בשעון הביולוגי, ונותנים תמונה שלמה יותר, מלאה ועמוקה יותר.
ההבנה הזו מגיעה מאותו אדם שהוזכר בתחילת הרשומה, היינר פרוהאוף.
היינר התחיל את דרכו בעולם האקדמיה, למד פילוסופיה סינית ואת השפה הסינית, והיה מרצה עם שאיפות גדולות שבחלקן התממשו. בעקבות מחלה, הוא נסע לסין ולמד את הרפואה הסינית- TCM, אותה רפואה שעזרה לו להתגבר על המחלה, וכך התחיל ליישם את הידע העצום שיש לו בפילוסופיה בקליניקה הפרטית שלו.
זה המקום לספר לכם שקבעתי לעצמי פרויקט קטן שנקרא בפשטות "פרויקט היינר".
באתר של פרוהאוף יש סרטוני וידאו בני כשעה כל אחד, ובהם גלום מידע רב ונפלא אודות הפילוסופיה הסינית (וכתוצאה מכך הרפואה הסינית). החלטתי שהגיעה השעה ללמוד ולשקוד על סרטונים אלו. זה לוקח הרבה זמן, וזה דורש מאמץ, אבל זה שווה כל רגע.
המידע הרב שמתקבל מסרטונים אלו הוא נפלא, ואני לא יודעת איפה אפשר למצוא אותו, אם לא בסרטונים אלו.
וזה בדיוק המידע שגורם לי להבין שהחלוקה לאסכולות היא בעיקר על הנייר. במציאות, אם היא קיימת, היא בראש, ואני הייתי ממליצה להיזהר שזה לא יגביל אותנו, כי אחרי הכל, אנחנו מטפלים ברפואה סינית, לא באסכולה.
עכשיו אתם
מה אתם חושבים על אסכולות? אתם מסתכלים על זה? מתעסקים בזה?
אשמח לקרוא את תגובותיכם.
ולי יש אסכולה רביעית.
האסכולה של לחוש מה אנחנו עושים. להרגיש נקודות ומרידיאנים ולשכוח לגמרי לגמרי מכל התיאוריות.
מצאתי שכל התיאוריות בעיקר מסבכות את הענינים. ונניח ומצאתי לפי TCM אבחנה X , ולפי סטמס אבחנה Y , ולפי חמשת אלמנטים אבחנה Z. כעת כדי שכל התמונה תסתדר לי , אני מבצע שילוב של כל התמונות ביחד. ובסוף על סמך המוני השערות לאורך כל המסלול אני מחליט על נקודה. כל כך הרבה טעויות יכולות ליפול בכל התהליך הנ"ל , עד אשר הוא בעיקר מבלבל. כאחד שלמד גם TCM וגם 5 אלמנטים , לפעמים ניתן בראיה עמוקה להגיע לאבחנות הפוכות : למשל חום גדול בגוף שנובע מקור פנימי ומעודף מתכת , או המון ליחה שבעומק מכסה על אש.
האלטרנטיבה שלי היא להיות מסוגל להרגיש אנרגיות. לפתח שיטות של חישת אנרגיה (וזו לא בעיה מיוחדת – כל קורס הילינג מכל מסייע לכך) , ואז אפשר להרגיש ולחוש נקודה בחוסר , נקודה בעודף. אפשר להרגיש מרידיאנים בחסר ובעודף , אפשר ממש להרגיש איזורים חסומים ופתוחים.
היתרון הוא שאם אני מרגיש נקודה בחוסר מהותי ודקרתי אותה – קודם כל אני הולך על בטוח. כי ברור שאני מחזק משהו שצריך חיזוק ,ואפילו אם אינני יודע את תפקוד הנקודה הספציפית אני דוקר בשקט. כי אני מרגיש מה שאני עושה , אינני סומך על תיאוריות וספרים. לא זו בלבד , אלא שכמו כל כישרון , ככל שמשתמשים בו הוא מתפתח יותר. ככל שסומכים יותר על היכולת להרגיש – מרגישים יותר וברמה עמוקה יותר.
יתרון נוסף הוא שכך התפתחה הרפואה הסינית. אין ספק שאלו שנתנו לנו את המרידיאנים והנקודות היו מסוגלים להרגיש אותם ולראות אותם. מה שאומר שהדרך האמיתית לחקור את הרפואה הסינית ולפתח אותה יותר , היא להיות מסוגלים להרגיש כפי שהם היו מסוגלים. אחרת איננו אלא קופים שמנסים לחקות מעשי אדם.
ויתרון אחרון הוא שהנקודות אינן נמצאות בהכרח במקום בו מפות המרידיאנים מציגות אותן. אז יכול להיות מישהו שמבצע דיקור במחט אחת לפי כל מיני תיאוריות , ואפילו היא לא במקום.
(עיון נוסף בנושא הזה מומלץ בספרו של ריוקו אנדו "טאו שיאצו").
זו גם כן דרכה של הרפואה הסינית – זו הדרך הדאואיסטית : בניגוד לדרך הקונפוציאנית שדוגלת בעיקר בידע הנרכש מספרים , הדרך הדאואיסטית דוגלת בעיקר בחזרה אל הטבע המקורי שלנו שם נמצאות כל התשובות.
אז אני מסכים את התיאוריות צריך עבור צמחים וצריך אותן עבור ההתחלה. אבל כמה שתרגישו יותר ותדעו פחות , כן ייטב.
נ.ב.
ואגב , המשותף לכל המטפלים הטובים שראיתי (מכל האסכולות) שהם יותר מרגישים מה שהם עושים , מאשר יודעים מה שהם עושים.
היי יוסף,
תודה על תגובתך המפורטת.
אני לחלוטין לא מסכימה עם גישתך, בעיקר לאור העובדה שאתה שולל 3 גישות אחרות על מנת לפאר את גישתך שלך.
אני לא מעריכה את העובדה שאתה קורא לי ולאנשים אחרים "קופים שמנסים לחקות מעשי אדם" רק בגלל שאנחנו לא נוהגים על פי הגישה שאתה אימצת לעצמך.
העובדה שגישות אחרות לא עבדו בשבילך ממש לא הופך אותן ללא רלבנטיות באופן גורף. העובדה רק מצביעה על כך שהגישות לא התאימו לך. וזה בסדר גמור.
אין תחליף להבנת הפילוסופיה- כולל הדאואסיטית שאתה כנראה דוגל בה. אם לא תלמד אותה ולא תבין אותה, לא תוכל ליישם אותה.
וכשאני אומרת הבנה, לא מדובר רק על היבט אינטלקטואלי (שמסתמן גם משיחות קודמות שכל מה שקשור לעניינים אקדמאיים ולימודיים מרתיע אותך) אלא על ההטמעה של הדברים, והיכולת ליישם אותם בצורה שוטפת בקליניקה ו/או בחיים.
מאחלת לך סובלנות ושדרכך לא תהיה מוגבלת,
מערכת סינית- יעל
פעם הייתי בדיוק באותו מקום של שלושת הגישות הנ"ל. אני כותב את מה שאני כותב לא כדי לעזור לעצמי , אלא כדי שגם אחרים ינסו את מה שאני התנסיתי בו.
אם תהיי כנה עם עצמך , תראי שההגדרה שהגדרתי "קופים שמנסים לחקות מעשי אדם" , היא אומנם עצובה אבל נכונה. את סומכת על ידע המצוי בספרים שנקודה זו עושה כך ונקודה זו עושה כך , על סמך אנשים שפעם בהיסטוריה הרחוקה של סין הרגישו מה שהרגישו.
אז למה שאת לא תרגישי בעצמך ?
אני אומר שאת וכל אחד מאיתנו יכולים להרגיש ולהתנסות , ולא רק לסמוך על ספרים !
ומבחינה הגיונית טהורה , מה עדיף ? ? ?
אין לי שום דבר נגד ידע ותאוריות , כל המוסיף הרי זה משובח. אבל הם לא באים להחליף את ההרגשה. וההרגשה צריכה להיות במקום הראשון.
יוסף – השיטה שלך נשמעת מעניינת, ויתכן שאף מאוד מוצלחת, אבל אתה פשוט חייב להבין שהיא לא שייכת לרפואה סינית.
רפואה סינית היא רפואה שמגיעה מ ס י ן ומתבססת על משהו מוצק וברור שמיושם הרבה מאוד שנים שם כידוע לכולנו.
לרפואה הסינית יש חוקים, עקרונות וצורות חשיבה מסויימות שגם אם הן מופשטות יש בהן סדר והיגיון – גם אם לפעמים התחושה היא זו שלוקחת אותנו לבחירת הנקודות הסופית.
אם אתה מתבסס על חישת אנרגיה ועיפעוף (שהן בהחלט טכניקות ראויות) ודוקר לפי תחושה ובנקודות אחרות, אז ברור לך שכבר מדובר במשהו אחר, זה כבר לא דיקור סיני..
לצורך המחשה למה שאני מנסה לומר, תדמיין למשל שאני לומד לנגן על גיטרה, ולאחר כמה זמן אני מחליט להחליף את המיתרים שלה למיתרים של כינור , כי לדעתי זה נשמע יותר טוב.
אני נורא מרוצה מאיך שגיטרה עם מיתרים של כינור נשמעת. תאר לך שאני אבוא לגיטריסטים ואגיד להם שהם מפספסים את הנקודה, כי בעצם גיטרה עם מיתרים של כינור נשמעת הרבה יותר טוב מגיטרה עם מיתרים של גיטרה, איך אתה חושב שהם יגיבו?
הרפואה הסינית היא משהו מוצק וברור, זה נכון- אך אותה רפואה הגיע למה שהיא היום, לאחר שמאסטרים בסין היו שם לפני אלפי שנים לחוש ולהרגיש את הגוף האנושי, להרגיש את מסלולי האנרגיה בגוף לזהות אותם, בכלל להרגיש אנרגיה. לאור נסיונם הרב וכישוריהם יש בידנו ידע רב היום. הבעיה לדעתי, היא שבמרבית המכללות לרפואה סינית היום הדגש הוא על הלמידה, על הטכניקה, על השינון, ועל אותה ידע שנמסר לנו בחסד רב מאנשים רבים שעשו את העבודה להרגיש בשבילנו. לא מעודדים את המטפלים שבדרך לחוש צ'י, להרגיש את הצ'י זורם במרידיאנים ע"י תרגול צ'י קונג או יוגה, להשתמש באינטואיציה. אני לא מזלזל בידע שמועבר, הרבה פעמים אני חושב שיש מקום גם להרחיב, אך לטעמי חשוב לתמוך את הלמידה עם הטמעת היכולת שלנו להרגיש, ולא רק להבין- גם אם זה אומר להרגיש איפה נקודה נמצאת, להרגיש היכן המרידיאן עובר, להרגיש את ההרה/ הדאן טיאן ולעבוד מתוך המקום הזה. אחרת באמת נהפוך לטכנאים. יש אנשים שהיכולת שלהם לחוש ולהרגיש גבוהה יותר, אך אני מאמין שכל מי שבחר להיות מטפל הוליסטי הוא אדם אינטואיטיבי ומאיזושהי סיבה אינטואיציה הוא דבר שלא בכל מקום מכבדים. אני חייב לציין שבאופן חד משמעי אני יכול לומר שאת המטפלים הכי טובים שאני פגשתי וגם אלו שהמטופלים שלהם הגיעו לריפויים הגדולים ביותר, היו כאלו שהרגישו מה שהם עושים ולא ידעו- במובן הזה אני מזדהה עם יוסף.
טוב אני לא רוצה לשעמם פה את כולם ולומר ששתי הגישות חשובות, זה די ברור לא? בתור מטפלים הוליסטים בל נשכח שהמכלול של האדם ובמיוחד המטפל מורכב מחלק שכלי-אינטלקטואלי , חלק אינטואיטיבי, וחלקים אחרים – כמו למשל, רצון להיטיב עם אנשים ולהקל על סבל (אגב – תכונה שאני אישית מעריך הרבה יותר מאשר אינטואיציה…ובטח יותר מאינטלקט מפותח.).
רציתי רק לומר שאנחנו הרבה פעמים מדברים כאילו אנחנו יודעים מה התרחש לפני אלפי שנים – חכמים שהרגישו מרידיאנים, "ראו" את הנקודות (לראות נקודות זה מושג ששווה דיון נפרד – יכול להיות דבר כזה??) וכו'. אבל האמת היא שאף אחד לא יודע איך הכל התחיל, וזו אמת שצריך להגיד אותה. אתמול התחלתי לקרוא ספר שטוען שכל החלוקה למרידיאנים ונקודות קבועות זה ניסיון של "המשכילים" בסין לסבך את העניינים… כך שלעולם לא ניתן לדעת.
אני מעריך את הנכונות של יוסף ללכת עם התחושות שלו עד הסוף, גם אם זה אומר לא להתייחס לתיאוריות – האם זה עובד בקליניקה – זו השאלה החשובה לדעתי. כמו עם דברים אחרים, במקצוע האניגמטי הזה, יש לי תחושה שכן.
תודה , תומר. לא הייתי יכול לנסח זאת טוב יותר.
ולאסף – נכון , אני מסכים איתך שאולי זה לא בדיוק "רפואה סינית". השאלה היא , האם אנחנו מחויבים ל"סיניות" של הרפואה הסינית , או שאנחנו מחויבים לבדיקה ללא משוא פנים של "מה הכי אפקטיבי" ? ונניח ואני הייתי סיני , האם זה היה משנה את העניין , והיה הופך את מה שאני אומר ליותר "רפואה סינית" ?
חוץ מזה שאני חושב שאני כן הולך בעקבותיהם של הסינים הקדומים שגילו את המרידיאנים , ובזכותם אני יודע בכלל שיש דבר כזה , ושיש אפקטיביות לדיקור.
(אגב , העפעוף לא משנה כלום , אפשר לחוש אנרגיה באינספור דרכים. אם אני הייתי מלמד אנשים לחוש את המרידיאנים לא הייתי מלמד אותם דרך העפעוף כי זה מעייף את העיניים. הייתי מלמד אותם פשוט "לראות" אותם , וזה עדיף בהרבה. אני אישית משתמש בעפעוף כי כבר התרגלתי).
אני לא מאמין בפרות קדושות בהקשר הזה של רפואה סינית , וגם אם ישנן איזשהן תיאוריות מכובדות שנאמרו על ידי חכמים מכובדים , ההתנסות היא הדרך העדיפה. אם נייחס לדברי החכמים הסיניים ולכל התיאוריות איזושהיא "קדושה" ונבטל את היכולת להתנסות , אנחנו בעצם "מאבנים" את הרפואה הסינית ומשאירים אותה תקועה מאחור בלי יכולת להתרענן.
תודה. דרך אגב מורה ומטפל מאוד בכיר שאני מאוד מעריך אמר לנו פעם שאותם מאסטרים בסין גילו דברים יפים, אבל גם אנחנו מאסטרים וגם לנו יש את היכולת לחוש ולהרגיש ולגלות דברים חדשים. האם שיטת האיזון היא לא חלק מהרפואה הסינית היום? דיקור בטן?
למרות מאחורי הפרקטיקה גם ידע ופילוסופיה מדובר באנשים שכאן בזמן המודרני יצאו מהשבלונות והרגישו את המטופלים שלהם. מי אמר שהשיטה של יוסף לא תהיה פופולרית בכל העולם עוד 5 שנים? אני מכיר מספר מטפלים שלמדו רפואה סינית וגם התמחו בשיטות אנרגתיות שונות והיום מדקרים בתקשור – והתוצאות נפלאות.
מה שחשוב הוא לא מה היא האסכולה, לכל השיטות ולכל והאסכולות יש מקום כל עוד הן עוזרות ומשתמשים בהן ממקום של כבוד. אני גם חושב שאין יותר טוב ופחות טוב. כל שיטה טובה למטפל שעוסק בה ולמטופל שבה לאותו מטפל- זוהי התאמה הדדית, אחרת זה לא היה מתרחש כך, ולנו כמטפלים חשוב שנלמד לכבד אחד את השני.
מילים כדורבנות !
יש הבדל מהותי בין פרקטיקה לתיאוריה. יעל כתבה על האסכולות הנפוצות ברפואה הסינית, אסכולות המבוססות על תיאוריות שלמות שמהן נגזרת פרקטיקה מסויימת והן עצמן תתי תיאוריות בתוך תיאוריית הרפואה הסינית. יוסף, להבנתי, תיאר כיצד הוא מתנהג בפרקטיקה – אין בזה כל פסול. בפרקטיקה כל אחד יכול לעשות כרצונו ובלבד שהוא מיטיב עם החולה (הקפדנים לא יסכימו אם קביעה זו).
אם יוסף יכתוב את צורת עבודתו ויפיץ אותה אולי היא תתפתח לאסכולה נוספת 🙂
לגבי עניין ההרגשה, אני מסכים שחשוב שלא נהיה טכנאי רפואה סינית אלה מטפלים ברפואה הסינית – שלתפיסתי אכן דורשת יכולת הקשבה ואינטואיציה רבה מצד המטפל.
ועדיין, חשוב לשמור על צניעות אל מול הידע העתיק.
חיים חן
http://www.spirit-path.co.il
היי תומר,
אותם מאסטרים שאתה מדבר עליהם ידעו גם את כל מה שאנחנו לומדים היום בתיאוריה. הם סביר להניח אותם אנשים שפיתחו גם את התיאוריה ולא רק את הלהרגיש.
אין לי שום בעיה עם להרגיש, כמו שאין לי שום בעיה לעבוד על פי אינטואיציה, כאשר זה מתאים.
יש לי בעיה עם פסילה של דבר מה על מנת להגדיל ולפאר גישה אחרת.
עוד אני חושבת, שאם אנחנו רוצים להיות קהילה מקצועית, אין לנו אלא להמשיך וללמוד, להעמיק וזה כולל גם קריאה, כתיבה והתייחסות לתיאוריות, כמו גם שיח מקצועי.
היכולת להרגיש היא הרבה פעמים יכולת שאנשים מתחילים לפתח על בסיס הבנה אינטלקטואלית. זה לא הופך את היכולת הזו לנחותה יותר ממישהו שלא צריך הרבה הסברים. יש גם את ההפך- אנשים שצריכים קודם להרגיש ורק אז לפתח את הדיון הפילוסופי בעניין. גם זה מצוין.
אבל אוי לנו אם נגיע למצב שניקח את הפילוסופיה, את הידע ואת הכתיבה ונזרוק אותה ונישאר רק אם "להרגיש".
הטמעת החומר היא לא רק ברמה אינטלקטואלית, כלומר, קריאה וכו' הבנה והפיכת המידע לשלנו, אלא גם ברמת התחושה וההרגשה. גם את זה צריך להטמיע.
המשפט הסוגר את התגובה שלך- כולנו מכירים את המקרים הללו, ויש מאיתנו שאף חוו את זה.
זה עדיין לא פוסל את העובדה שאותם מטפלים גדולים ומצויינים למדו הרבה שנים, ממשיכים ללמוד ואני ממשיכה לחפש את אלו שלא רואים לנכון לפסול גישה אחת ולהחזיק בדיעה שהגישה שלהם היא הנכונה ביותר. היא האחת.
תודה על תגובתך,
מערכת סינית- יעל
רואי,
האמת היא שכוונתי הייתה להדגיש את החשיבות של הבנת הפילוסופיה שכולנו כל הזמן מספרים שהיא הבסיס לרפואה הסינית.
אז אם לא נבין את המשמעות העמוקה של הנומרולוגיה הסינית, אנחנו מפספסים דברים שיוכלו להסביר לנו דברים רבים על בריאות של אדם על פי התפיסה הסינית.
אם לא נבין את האנרגיות העמוקות, אנחנו שוב מפספסים רובד חשוב באדם.
וכך אפשר להמשיך….
אני מסכימה, אנחנו לא יודעים איך הכל התחיל, למרות שבטח יש איזה מישהו שיש לו רעיון לא רע בכלל לעניין.
מבחן הקליניקה הוא אכן חשוב, אבל היכולת להסביר היא הרבה פעמים חשובה למטופל לא פחות מאשר למטפל ולשיח המקצועי שיבוא לאחר סיפור ההצלחה.
תודה,
מערכת סינית- יעל
תומר,
אין לי כל בעיה עם השיטה של יוסף. 2 בעיות שכן עולות בי שוב ושוב:
1. אני לא מבינה מה הוא עושה, וזאת כי טרם ראיתי משהו שיוסף כתב שמסביר את זה ממש.
2. אני לא בעד הרעפת שבחים לדרך אחת תוך שלילת דרך אחרת. אני לא אוהבת את זה.
הרשומה באה כדי להדגיש שאין אמת אחת, אין "השיטה שלי יותר טובה משלך" או "השיטה הזו מעולה והשניה נוראית". יש רפואה סינית אחת ולה הרבה רבדים וגישות, וה- 3 אסכולות שציינתי הן הבולטות במערב. לא ציינתי עוד הרבה מאוד גישות, שהם נגזרות מהאסכולות המצוינות לעיל, ואין לי שום בעיה גם איתן, להפך- אני בעד פרשנויות אישיות, אני בעד לדעת יותר, אני בעד ללמוד יותר, על כל המשתמע מכך.
אמרת בסוף משפט שמתמצת את מה שמציק לי "… לנו כמטפלים חשוב שנלמד לכבד אחד את השני".
תודה,
מערכת סינית- יעל
היי חיים,
תודה על תגובתך.
יש איזושהי גישה שאומרת שזה 1 או 2; רפואה מערבית או רפואה סינית; שחור או לבן; פרקטיקה או תיאוריה.
לא ברור לי למה זה עובד ככה, כיוון ואני בעד שילוב בין דברים כאשר זה אפשרי, ובדרך כלל זה אפשרי.
אפשר ללמוד תיאוריה ולשלב אותה יופי עם הפרקטיקה, וזה אגב בדיוק מה שהיינר פרוהאוף אמר שהוא עושה בקליניקה שלו, ושזה מדהים אותו לראות איך זה עובד.
קשה לי להתווכח עם אדם שבאמתחתו כל כך הרבה ידע שהוא מסוגל לתרגם אותו לעבודה קלינית פוריה. 🙂
תודה על תגובתך ושאפו על הקישור לאתר,
מערכת סינית- יעל
הי יעל,
לגבי הדרך של יוסף, אפשר לנסות לשאול אותו. לפי דעתי הוא לא ניסה להלל את השיטה שלו אלא לספר על כך שהוא מצא שיטה פרקטית שעובדת עבורו שמתבססת גם על הידע אך גם מאוד על חישת האנרגיה והוא רצה לומר שיש ערך נוסף גדול בלמידה והתרגול של חישת אנרגיה והעבודה עימה. אני אישית הזדהתי עם הדברים שהוא כתב כי אני מכיר את זה מעצמי, שכאשר למדתי תטא הילינג כל העבודה שלי ברפואה סינית המריאה שחקים. לצורך גילוי נאות אני לא עוסק בדיקור כרגע אלא בתטא הילינג ובשיאצו. אני מסכים איתך שיטת טיפול אחת לא יותר טובה מהשנייה, לכל מטפל מתאימה שיטת הטיפול שלו, כל שיטות הטיפול טובות. לגבי המשפט האחרון שאמרתי, אמרתי אותה גם כדי להזכיר לעצמי, אני חושב שהוא משפט חשוב לכולנו לזכור, גם לי- על כך כמה שחשוב שנכבד אחד את השני.
ורואי- אפשר "לראות" נקודות, אפשר לראות את המרידיאנים, אפשר גם לראות הרבה מעבר אליהם, את מסלולי האנרגיה השונים בגוף האדם ומעבר לגוף הפיזי שלו לעבר ההילה.
זו יכולת שאפשר לפתח, כאשר עובדים על החישה האנרגתית. אותו חיבור לאינסוף שלפי איך שאני מבין היה באופן טבעי לאותם אנשים שהעבירו לנו את הידע שיש בידנו היום. אחת הצרות של החברה המודרנית, היא שהיא מוצפת בידע ואיבדה את החיבור הטבעי לדאו (ואת זה ג'אונג דזה באמת כבר טען לפני אלפי שנים).
אני כמובן מסכים שאפשר לשלב תיאוריה עם פרקטיקה..ככה לומדים.
התכוונתי לומר שבעוד מהתיאוריות נגזרות צורות טיפול מסויימות ומוגדרות, בפרקטיקה – כל מטפל יכול לעבוד בצורה שונה ושאינה מגובשת כחלק מהתיאוריות המוכרות – ושזה בסדר..(כל עוד לא נגרם נזק) אם כי אני מסכים עם אסף (שנתן דוגמא מצויינת) לגבי זה שאם פיתחנו שיטה\דרך אז לא נוכל להגדיר אותה כרפואה הסינית המוכרת.
כמו כן, אני מסכים עם יוסף שלימוד תיאורטי הוא לא מספיק בפרקטיקה- צריך שיתפתח חיבור פנימי בין המטפל למחט (כלי הריפוי), לנקודה, למטופל ואולי הכי חשוב בין המטפל לעצמו.. כמטפל.
אחד הדברים היפים ברפואה הסינית היא שכל אחד יכול להזדהות, להתחבר, לעבוד בצורת עבודה מסויימת (מודל), כשלפעמים המכנה המשותף היחיד יהיה המחט… טאו
את עניין החתימה עם קישור לאתר למדתי ממך- אז תודה לך 🙂
חיים חן
http://www.spirit-path.co.il
היי יעל.
ברור לך שאין לי שום יכולת להסביר איך אני עובד מעל האינטרנט.
אם תרצי אני זורק כפפה : אני מוכן להגיע אליך (או ההיפך) , להדגים לך , ואחר כך תחווי את דעתך. אשמח מאוד.
באופן כללי אני מתחיל מתשאול קצר , מעט מגע , ואז כבר יש לי את האינדיקציה מה לדקור. בזמן שהמחטים בפנים , אני עושה טיפול בהילינג שפיתחתי המבוסס על שילוב של ביורגונומי וקריסטלים.
(אני מעריך שבעתיד לא אצטרך לטפל במגע לפני הדיקור)
ואולי הייתי קצת חריף עם הניסוחים שלי , אבל חיים חן ותומר הבינו את כוונתי.
כל מה שאני כותב זה אך ורק בשביל שמטפלים יעשו את מה שאני עשיתי , ואת מה שתומר עשה – ללמוד חישת אנרגיה בדרך כלשהיא ולשלב אותה בטיפול. לא לסמוך על ידע תיאורטי אלא בעיקר על תחושה. אני לא מרוויח מזה כסף אני נותן בסך הכל טיפ שעזר לי. אני לא פוסל ידע תיאורטי , אני עצמי אוהב מאוד ללמוד , אבל הידע התיאורטי משני מאוד מאוד בחשיבותו לעומת פיתוח של הרגשה. צר לי שהיום כאשר מלמדים רפואה סינית זה בעיקר מה שמלמדים וצר לי שרפואה סינית ברמה גבוהה , נמדדת בעיקר בידע תיאורטי.
מה שהופך אדם למטפל טוב זה לא הידע התיאורטי , אלא היכולת להרגיש את המטופל. זה ממש לא משנה באיזה אסכולה האדם למד – TCM , סטמס או חמשת האלמנטים. מה שמודד את איכותו של המטפל זו היכולת להרגיש את המטופל , וכמובן הרצון לטפל ולעזור (ואלו דברים שבאים ביחד ! ). ממש לא איזה ספרים נכנסו לו לראש.
לכן בכל אסכולה תמצאי מטפלים נהדרים ומטפלים שלא. הטעות הגדולה היא לשים את הדגש על האסכולה ולא על בנית היכולת להרגיש , וחבל. כי יכולת להרגיש זה דבר שניתן לבנות אותו ודבר שניתן ללמד אותו.
היי תומר , גם לי היתה תקופה לאחר שהתחלתי להרגיש את הנקודות והמרידיאנים שעסקתי רק במגע , ואני מכיר עוד מטפלים עם יכולת "להרגיש" שאצלם זה היה כך.
אני מאמין שבאיזשהו שלב (ואולי זה קרוב מאוד) , אתה תתחיל להרגיש בזמן טיפול המגע נקודות שמוטב לדקור מאשר ללחוץ עליהן . כמובן שברגע שתתחיל עם זה , זה יתפתח עוד ועוד ותהיה יותר ויותר מדויק באשר לבחירת הנקודות.
🙂
שלום לכולם,
לדעתי 3 הגישות הן ענפים שונים של אותו עץ, זה בעצם אותה רפואה סינית עם דגשים שונים, במערב ישנה חלוקה לאסכולות ולכל אסכולה יש גם כמה זרמים בתוכה, למשל ב5 אלמנטים יש את הגישה של גיי. אר. וורסלי ויש את פיטר מול ותלמידיו, אבל בסין הדבר לא כך הTCM שונה מהTCM בארץ – הבסיס אולי אותו בסיס אבל שם אפשר ללמוד עד 7 שנים רפואה סינית ומי שהיה שם יודע שבכל בית חולים יש איזה פרופסור או שניים שלקחו את הTCM צעד או שניים קדימה מעבר למה שכתוב בספרים.
אני רוצה לכתוב כמה מילים על TCM – ה TCM הופיע בשמו לראשונה כאשר נפתחו בתי הספר הראשונים לרפואה סינית בסין למערביים, עד אז היו בסין בתי ספר לרפואה (סינית) ובתי ספר לרפואה מערבית וכשהגיעו המערביים כדי לעשות הבדלה מהרפואה המערבית נקראו אותם בתי ספר בתי ספר לרפואה סינית מסרותית (להבדיל ממערבית) וחלקם לימדו ומלמדים עד היום 5 אלמנטים ו S&B טיפה אחרת ממה שמוכר לנו בארץ (גישת וון ביורן ודומיו) אלא יותר דומה למה שמלמדים בבית הספר הבין לאומי לרפואה סינית מסורתית בוונקובר (ומי שיש לו את התרגום של הנרי לו לקיסר הצהוב יוכל לקרוא שם על S&B ) גישה שמופיעה בעוד ספרים של רופאים סיניים מסין ומעט שונה מהגישה שהתפתחה באירופה, כלומר מה שבארץ נקרא אסכולת ה TCM הוא הגמדה למשהו שכולל בתוכו את כל הפנים של הרפואה הסינית עם לומדים אותו כמו שצריך, הTCM כולל בתוכו את 6 השכבות, 4 הרמות, השעון, ה S&B, חמשת האלמנטים, הסנדרומים וה ZANG FU, השאלה זה איפה למדת ועל מה המורים שלך נתנו דגש, מי שלמד TCM ברידמן מכיר TCM אחר ממי שלמד במדיסין ומי שלמד בברושים, ואם לא מהרת אחרי סיום הלימודים ללמוד אסכולה שונה מ "אסכולת" ה TCM אלא העמקת בTCM היית מגלה כמוני שה – TCM מכילה בתוכה את הכל, מי שלמד עם עמוס זיו וקרא את הספר של Wang Ju-Yi על תאוריית זרימת המרידיאנים יודע שה – TCM הוא גם אחרת ממה שלמדו במכללות שלנו הכל שאלה של על מה אתה שם דגש.
בנוסף לגבי הדיון שהתפתח בתגובות הקודמות – לדעתי אי אפשר להחליף ידע באינטואיציה אבל גם אי אפשר להחליף להחליף אינטואיציה בידע חשוב שיהיו לנו את שניהם וחשוב שנפתח את שניהם ולא נזניח אף אחד מהם.
אף אחד לא יודע בוודאות איך התפתחה הרפואה הסינית, מה שברור הוא שחלק היה אינטואיציה וחלק היה ניסוי ותעיה (למשל על עניים ושבויי מלחמה), לפעמים התאוריה קדמה למעשה ולפעמים המעשה הוליד את התאוריה, יש דברים שנולדו מאינטואיציה ויש דברים שלו אלה נולדו ממחקר וניסוי ותעיה בדיוק כמו במדע המערבי.
כשרון טבעי בכל תחום הוא יתרון אך הוא חייב להתבסס על ידע. אחרי שלומדים, יסודי ולעומק, ומתנסים, אפשר להעיף את הידע ולהסתמך על ה"להרגיש" וזאת משום שהידע הוטמע בנו, נהיה חלק מאיתנו, וכך מתאפשר להעצים את הטיפול.
אני מכיר הרבה מטפלים שהידע היסודי והעמוק שאותו למדו חקרו והתנסו איתו, מונע מהם להרגיש ולהחחבר למטופלים ממקום של הקשבה לגוף שלהם ולרגש שלהם ולמה שקיים באמת- אלא הם מתחברים לידע שהם צברו- שזה התנסויות של העבר והתנסויות של מטפלים אחרים (שזה גם חשוב). בסופו של דבר זה הרבה פעמים גם מוריד בהרבה מהאפקטיביות של הטיפול. זה לא חייב להיות או זה אוז זה, יש גם וגם – זה יכול לבוא ביחד. ישנם מטפלים שעובדים 25 שנים ומפחדים מהמילה אינטואיציה.
דרך אגב יש לעשות את האבחנה בין "להרגיש", אינטואיציה, וכישרון. אלו מיומנויות, לא כישרון, גם לרכוש ידע זה סוג של כישרון, אם בוחרים, אפשר לפתח את כל מה שרוצים…
סופ"ש נעים 🙂
תומר
אכן תיאור יפה לנהוג בסין. החלוקה הנהוגה בארץ הינה מלאכותית ומגבילה ויכולה רק להפריע לרופאים להמשיך ולהתפתח. לימודי רפואה בסין מתמקדים ראשית בהבנת הבסיס והיכולת ליישמו ולמעשה אינם תוחמים את הרופא הצעיר בתוך גבולות מגבילים אלא מאפשרים לו לבחור בדרכו שלו ומשם עליו להמשיך ולחקור לעומק על מנת להפוך לרופא טוב. יצירת החלוקה המלאכותית בארץ גורמת לתיחום, הגבלה ותחרותיות יוקרה בין האסכולות השונות וכאשר האגו נפגע אנשים נוטים להסתגר בעמדה שלהם ואינם מוכנים לקבל דבר מלבד עמדה זו