אני רוצה לכתוב עכשיו רשומה (וממש לא כדי להיות "מאוזן") על החסרונות והקשיים של הרפואה הסינית הקהילתית, לפי השקפתי וניסיוני המועט.
זה נועד לכל מי מביניכם שנדלק על הרעיון. כדאי שתדעו למה אתם נכנסים…. אני גם רוצה להימנע מתביעות על עוגמת נפש…
סיבה נוספת היא להאיר את הרס"ק מזוויות נוספות, חלקן כבר לובנו בבלוג הזה. הרי כל חיסרון לאחד, הוא יתרון לאחר.
הסדר הוא אקראי לחלוטין: (וסליחה שזה רק בלשון זכר…)
1. זה נוגד את כל מה שלמדנו ותרגלנו בבית הספר. במקום תשאול ארוך – תשאול קצר, במקום לקחת את הזמן ולחשוב – לחשוב מהר, במקום להוסיף כלים נוספים במידת הצורך – להסתמך בעיקר על מחטים. יש קושי להסתגל לכך.
2. לשוחרי TCM – קשה להגיע לאבחנה TCMית מדוייקת, אלא אם כן המקרה הוא מאד פשוט וברור.
3. בגלל זה, קשה לעיתים להחליט על פורמולת צמחים, לפחות לא בפגישה הראשונה.
4. אתה לא יכול להקדיש את מלוא תשומת לבך וכוונתך למטופל במשך כל שעת הטיפול.
5. אם בא לך להשתמש בנקודות ההשפעה האחורית בגב, לא תוכל לעשות זאת ליותר ממטופל או שניים, וגם זאת רק בתנאי שיש לך מיטת טיפולים בקליניקה. אם אין מיטה – תוכל לכל היותר להגיע עם מחט ארוכה לנקודות הקרובות לצוואר. כמובן שאם כל הקליניקה היא מיטות – הסעיף לא תקף.
6. נקודות רבות – כמו במעלה הירך, כתפיים, חזה, בטן – צריך לוותר עליהן (אא"כ יש מיטה ופרגוד).
7. לא תוכל לדובב את המטופל שעה ארוכה בתקווה שהוא יפלוט סופסוף את מה שבאמת מציק לו.
8. צריך להיות מאד רגוע וממוקד כדי להצליח לטפל בהצלחה בארבעה מטופלים בשעה, ולא תמיד אתה רגוע וממוקד מספיק.
9. ואז זה פוגע בארבעה אנשים ולא רק באחד.
10. זה יכול להיות מעייף מאד, לפחות בהתחלה.
11. כשמטופלים שוכבים על כיסאות נוח, לפעמים צריך להתכופף יותר, וזה יכול לעשות כאבי גב.
12. מטופלים שחשובה להם מאד הפרטיות, או שלא אוהבים להיות בחדר אחד עם עוד אנשים – לא יבואו אליך.
13. מטופלים שרוצים בעיקר אוזן קשבת, יחס מאד מחבק ומעניק – גם לא יבואו.
14. אין הרבה זמן ללמד את המטופל לגבי תזונה נכונה, תרגילי צ'י-קונג, אורח חיים בריא וכו'.
15. שיאצו וטווינה – אפשר לשכוח מזה.
16. היכולת לנהל את תיק המטופל תוך כדי הטיפולים, לא קלה ודורשת תרגול רב!
17. לפעמים יש מטופל שנוחר ומפריע לאחרים.
18. או מפליץ (עוד לא קרה לי, תודה לאל..)
19. לפעמים מטופל מציק לו משהו, ואתה לא שם לב כי אתה עם מטופל אחר.
20. אין הרבה תמיכה ממטפלים אחרים בארץ – כי כמעט אף אחד לא עושה את זה.
אבל מה –
"וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ!" – זה שווה כל רגע…….!
(מוזיקת חתונה: נה נה נה ניי, ניי, ניי, ניי, נה נה ניי….)
למה על הנקודות על הבטן צריך לוותר?
אי אפשר להשתמש נניח במודל דיקור הצב במסגרת של רס"ק?
יש מטופלים שזה אפשרי,
אבל מטופלות דתיות, למשל, אין מצב.
מה זה מודל דיקור הצב?
לא משנה… הבנתי – Fu Zhen.
שינוי פרדיגמה, מולטי טאסקינג + ויסות עומסים.
ועדיין, נראה שווה לגמרי.
בהחלט שווה.
מה שיפה זה שעם הזמן, המיומנות משתפרת ודברים נעשים טבעיים יותר. הרבה פעמים משווים את זה למלצרות, ואני בהחלט מבין את האנלוגיה. מלצר מיומן יודע לנווט בין השולחנות ולדאוג לכולם.
אני בהחלט מתחיל ליהנות להגיש לאנשים את מנת ה"נודל'ס" שלהם…..!
אה, ברור שזה תלוי מי המטופל שמגיע אליך.
אבל זה לא בלעדי לרס"ק. 🙂
כמעט את רוב הדברים יש למי שעובד בקופת חולים ורואה 4-6 מטופלים בשעה, רק ששם המטופלים מקבלים 30 דקות טיפול…
אם מטופלים ישראלים היו יותר מורגלים, פתוחים ופחות מפונקים אפשר היה לאמץ את המודל הנפוץ בבתי חולים בסין – מבטל בערך חצי מהבעיות שהוזכרו, הטיפול עדיין זול וניתן לטפל בהרבה יותר מטופלים… משתלם לכולם, אפילו עם החסרונות. יבוא יום וזה יקרה…
אגב לעניות דעתי חלק מהמפונקות של המטופלים נובעת מגישה רווחת ש"רפואה סינית זה סוג של מסז' fancy והוא נועד לפנק…" אבל אולי אני טועה…
היי אלעד, נחמד שהצטרפת אלינו…
אין ספק שניסיון בקופת חולים יכול לתת אחלה יתרון למי שרוצה להקים קליניקה קהילתית..! דווקא בקטע הזה יהיה לו אפילו יותר קל להתנהל בין מטופלים ששוכבים בחלל אחד מאשר בחדרים נפרדים….:-)
היי כפיר,
תודה על תגובתך.
אני מבין למה אתה מתכוון, אם כי אני אישית לא הייתי מכנה את זה פינוק, אלא יותר תוצאה של "החינוך" שקיבלנו במכללה ואחריה… סה"כ המודל ששולט הוא זה ששולט בכל המערב, ולא רק בישראל….
יחד עם זאת, אני מסכים שהרפואה הסינית בכל המערב מנסה בהרבה מקרים לאמץ את המודל של ה"זן-ספא" המפנק,וזה חבל, כי היא במהותה הרבה יותר מזה…