וכל אחד היה יכול להיכנס, לשלם סכום של כמה עשרות שקלים ולקבל טיפול?
תארו לכם רגע עולם חדש: במדינת ישראל, בכל עיר ויישוב, בכל פינת רחוב כמעט קיימת מרפאה לדיקור סיני. למרפאות האלה מגיעים בקביעות אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, יושבים ביחד ונרדמים עם מחטים…
מה היה קורה אז?
אני אתחיל עם כמה אפשרויות – אשמח אם תרחיבו את הרשימה:
- פחות צורך בתרופות כרוניות ובאשפוזים בבתי חולים:
א. מערכת הבריאות חוסכת מיליוני שקלים על הוצאות אשפוז, הצפיפות בבתי החולים פוחתת במידה ניכרת ויש יותר משאבים ואמצעים לטיפול בחולים הקשים.
ב. ללא תופעות לוואי של התרופות אנשים נהנים מאיכות חיים בריאה יותר.
ג. חברות התרופות מפסיקות להתעשר על חשבוננו ומשקיעות את משאביהן בפיתוח תרופות שבאמת מרפאות ומצילות חיים.
- העם הישראלי הופך לרגוע הרבה יותר:
א. האלימות יורדת – ברחובות ובתוך המשפחה.
ב. כך גם מספר תאונות הדרכים.
ג. ההורים, הילדים והמורים שלווים יותר – מערכת החינוך פורחת.
ד. מחסומי הפחד והכעס פוחתים וחתירה להסכם שלום אזורי אמיתי היא בעדיפות עליונה.
- יותר אנשים מקבלים טיפול בסביבה קהילתית:
א. תחושת השותפות והשכנות הטובה בין אנשים גדלה, הניכור פוחת.
ב. המציאות שבה רק אנשים עשירים זוכים לאיכות חיים טובה משתנה.
ג. אנשים נהנים לטפל בעצמם, הרפואה אינה עוד מזוהה עם עולם מפחיד של בתי חולים.
- מטפלים מתפרנסים בכבוד – מה שהופך את המקצוע לנדרש יותר. יש יותר מטפלים ויותר מרפאות זמינות בכל מקום.
וזוהי רק ההתחלה. האם אני חולם בהקיץ?
מה עוד פיספסתי?
יש לי תחושה של הגזמה קלה… במיוחד לגבי השלום ומערכת החינוך, שמצבם הוא כזה לא רק כי אנשים לא רגועים. אי אפשר לרפא הכל באמצעות דיקור בלבד…
לגבי שאר הדברים אני מקבלת בשמחה ומוסיפה:
– אנשים קשובים יותר לגוף שלהם.
– אנשים פנויים להתעסק בדברים שחשובים להם כי הם פחות עסוקים בלסבול.
– עולות יוזמות נוספות להנגשת שירותים, לפרוייקטים קהילתיים ולעסקים שחיים טוב אך לא על חשבון אף אחד.
זה מה שעולה לי כרגע…
טוב, ברור שלקחתי את זה קצת רחוק….. שכחתי לציין שאני מרשה לעצמי להתפרע קצת עם הדמיון.
מסכים עם כל מה שהוספת…
עוד מישהו?
its sounds very nice but hard to believe it will happen… unless the government pitches in and pays the doctors, it will create unnecessery competition. there are too many doctors of chinese medicine in israel already… who's going to work for that kind of money?
שלום כפיר,
כיף לקבל תגובה מסין…
החזון שמוצג ברשומה הזו מדבר כמובן על קליניקות לרפואה סינית קהילתית – מודל עסקי כלכלי שאינו דורש מימון ממשלתי ומספק פרנסה ראויה לבעליו.
לגבי התחרות – אני בדיעה שמה שיש בארץ זה יותר מדי "מטפלים בפוטנציה" שלא מצליחים לראות מספיק מטופלים או שלא מטפלים בכלל. אנא קרא את הרשומה שלי: "תקועים במחסום" מחודש מאי כדי להתעדכן על הסטטיסטיקה העגומה של טיפולים בארץ ותראה למה אני מתכוון.
יום טוב!
רואי
פייר? נראה לי שבאמת לקחת את זה רחוק, ושכחת שלום עולמי, ובעיקר פה בישראל, ולכן זה גם יכול לכלול מגזרים שהבריאות שלהם הרבה יותר רופפת משלנו.
יעל,
ברור שלקחתי את זה רחוק, אבל זו היתה המטרה, כי אז אפשר להבין את הפוטנציאל שגלום בתפוצה רחבה של דיקור סיני בקרב האוכלוסיה. אגב, אני כן מאמין שחלק ניכר מהבעיות המדיניות בארץ ובעולם נובעות ממתח ופחד של אנשים, ואם אלה ייפחתו (ובתנאי שגם ברמאללה ובעזה ייפתחו כמה קלניקות כאלה….) אז גם הנכונות לפתור בעיות תגדל. העקרון הוא להראות שלהביא את בשורת הרפואה הסינית לחלקים נרחבים של העם זה משהו שהוא מעבר לרק "מודל עסקי נוסף"…
את החלק השני של התגובה שלך לא הבנתי, את יכולה לנסח מחדש?
השלום יוכל לעזור להביא רפואה שלמה למגזרים חלשים, ששם הבריאות לא במצב טוב. לזה התכוונתי.
אין לי ספק שהלכת עם זה רחוק, זה לחלוטין ברור שאתה לא שרוי באיזו אשליה שכזו. לכן ציינתי ששכחת שלום עולמי. 🙂
המפיכה בוא תבוא ידידי. אתה תראה.
במהרה בימינו!
לדעתי יש סיכוי רב להצלחת "מרפאה קהילתית" שכזאת עם המטפלים הנכונים שיתאימו לפרוייקט כזה. חשיפה מסיבית של דיקור לקהל רחב יותר יכול להועיל גם לציבור המטופלים וגם לציבור המטפלים
זאת לא הרפואה הסינית שתשנה את המצב פה, זו אהבת אחים פשוטה. ואהבת לרעך כמוך, לתת לאדם אחר כמו שהיית רוצה שיתנו לך בלי לחשוב על מה אתה תקבל. זה השינוי האמיתי והוא הולך ומתפתח – נשמע שיש בך רצון רב לתת ולפתוח את הנתינה, אז תראה זה כבר מתחיל לקרות.
היי ורד,
אני מסכים איתך אבל אני חושב שאהבה כזו צריכה קרקע פוריה כדי לצמוח. אני מאמין שרפואה סינית רחבת היקף ופופולרית תשביח את הקרע ותזרע את הזרעים למה שאת מדברת עליו….
אני מפתח את הרעיון הזה בפוסט החדש מהיום….
תודה,
רואי
שלום רואי, כבר כתבתי ב"ספר-פרצוף" שהכתבה נראית לי קצת "אפוקליפטית" משהו ששיך לחזון אחרית הימים. אבל אז הזכרת לי את החוזה ההוא מבזל עם ה"אם תרצו…". אז אני מקווה שהחזון שלך יתגשם מהר יותר משלו… (לקח 50 שנה אחרי האמרה ההיא עד שקמה המדינה). משבטוח אני מוכנה לנסות
לדעתי , אני כבר עושה זאת.
אני עובד בבקרים במועדון קשישים , הם משלמים לי 40 ש"ח לטיפול , ואני מטפל בהם.
עם זאת , על מנת להתפרנס מזה , יש צורך ללמוד לצמצם את זמן הטיפול. ללמוד ליצור טיפול יעיל בזמן קצר.
היכולת הזאת נרכשת , לדעתי , באחת משתי דרכים :
דרך אחת היא נסיון , והדרך השניה היא לפתח תחושות אנרגטיות באמצעות לימוד של טכניקות "אנרגטיות" שונות.
שלום יוסף,
תודה על תגובתך. אשמח מאד אם תוכל לספר עוד קצת על מה שאתה עושה – איפה אתה עובד? כמה מטופלים אתה רואה בשעה? זה נשמע מאד מעניין.
תודה,
רואי