פול מקרטני ורינגו סטאר הופיעו יחד על פי הזמנתו של דיוויד לינץ' כדי לקדם פרויקט מיוחד של האחרון, המקדם את המדיטציה הטרנסידנטלית.
אני לא יודעת אם איזכרו את זה הרבה בארץ, אבל ב- Twitter מדברים על זה כבר יומיים לפחות.
טוב, זה לא דבר של מה בכך, 2 החברים הנותרים של הביטלס מתאחדים- זה לא קורה כל יום. אבל מעבר לנקודה ההיסטורית הזו, הסיפור הזה תפס את תשומת לבי מכיוון נוסף- המדיטציה.
דרכים אל המדיטציות
יש דרכים שונות לגלות את המדיטציה.
הסיפור של הביטלס ידוע- הם נסעו להודו בשנות ה- 60 ופגשו את מהארישי מהש יוגי, שיסד את תנועת המדיטציה הטרנסידנטלית והפיץ אותה בהודו ובכל העולם. מה שנשאר מכך זה את פול ורינגו שמשתמשים במדיטציה הזו עד היום, ג'ורג' האריסון חזר עם השפעות של סיטאר אחד או שניים, והשיר The Fool on the Hill, שנכתב בהשראתו של המהארישי.
הסיפור הזה מוכר לנו הישראלים, שנוסעים להודו רבות וחוזרים לאחר מדיטציות רבות, שונות ומשונות.
אבל זו רק דרך אחת להגיע למדיטציה.
אני הגעתי למדיטציה הטרנסידנטלית אחרי הרצאה של ד"ר ערן מגון.
לאחר הצבא, לקחתי לעצמי תקופה של חופש מוחלט, ואחד הדברים שהחלטתי לעשות הוא להתבונן פנימה. ומדיטציה נשמעה כדרך אידיאלית לעשות כן.
ד"ר ערן מגון דיבר על המדיטציה הטרנסידנטלית כעל הדרך האולטימטיבית, ולא יכולתי אלא להיות מוקסמת מהעניין והחלטתי ללכת על זה.
למדתי את המדיטציה, ויישמתי אותה במשך חצי שנה באדיקות- פעמיים ביום, 20 דקות כל פעם, עד שפשוט נמאס לי, ומאז לא חזרתי לזה.
כנראה שאני לא טיפוס של מדיטציה טרנסידנטלית. אבל אני חושבת שאני טיפוס של מדיטציה מסוג אחר, ובכל מקרה, הדבר שאני לוקחת איתי מששת החודשים בהם תירגלתי את המדיטציה הוא שימור עצמי.
שימור עצמי למטפלים
יש כל מיני סוגים של מדיטציות, ויש גם פעולות יומיות שיכולות להיכלל כמדיטציה (יש שיאמרו שלשבת ולהקשיב למוסיקה כל יום היא המדיטציה שלהם).
כל אחד יכול למצוא את המדיטציה שלו, וכמטפלים, הרעיון של שימור עצמי דרך לקיחת זמן ביום ולהקדיש אותו לעצמנו בלבד הוא מצרך חשוב.
במהלך השנים אנחנו תוהים כיצד אנחנו שומרים על עצמנו כבני אדם, ובטח כמטפלים- לא להיסחף אחר עוצמת הרגשות של המטופלים שלנו, או סערות של חברים שלנו. כל אחד מפתח לעצמו טכניקות שונות- לדמיין מגן דוד ואנחנו במרכזו, מדיטציה שנלמדה בשיעורי יוגה, מדיטציה טרנסידנטלית, עצימת עיניים ולנשום נשימות עמוקות- כל אלו הם רק דוגמאות לדרכים באמצעותן אנחנו "לא מביאים את העבודה הביתה", שלא לדבר על אמצעי לשימור וגדילה רוחנית אישית.
מטפלים רבים משתמשים במדיטציה כזו או אחרת, ויחסי הציבור הנהדרים שקיבלה המדיטציה הטרנסידנטלית היא תירוץ מצוין לדבר על הצורך החשוב של מטפלים לשמור על עצמם.
לא מדובר רק על שימור פיזי- שגם הוא חשוב לא פחות. העיסוק בפעילות גופנית דרך קבע, טיפולים קבועים על מנת לשמר רמת בריאות טובה, תזונה מתאימה לאותו אדם, כל אלו חשובים מאוד.
השימור הנפשי חשוב גם הוא- פתירה של משקעי העבר, היכולת לרוקן את הלב כשמגיעים לטיפול ולהיות מסוגלים להכיל את מה שהמטופל מביא איתו לטיפול, לא להביא את מה שעובר עלינו לטיפול אלא לתת את המקום ב- 100% למטופל עצמו- זהו מסע אדיר, וחשוב מאין כמוהו עבור אדם השם לעצמו מטרה לעזור לאחרים. ראשית הוא מחויב לעצמו.
וכמובן השימור הרוחני- העיסוק במדיטציה כלשהי, לאפשר לעצמנו את המקום הזה שהוא רק שלנו ובו אנחנו עוסקים במשהו שמעורר בנו השראה, את ההבנה שאנחנו חלק מתמונה רחבה יותר מאשר רק העולם האישי שלנו. ההכרה וההבנה הזו מהותית ומשם אנחנו יכולים לקבל את היכולת לעזור לאנשים לא רק באמצעות מחט, אלא באמצעות מילה.
שלושת מרכיבים אלו מתחברים יחדיו למסע אינסופי בחיים שלנו.
עכשיו אתם
מה אתם עושים לשימור עצמי? מדיטציה כלשהי? יוגה? שחייה?
אשמח לקרוא, השאירו תגובות.
בעבר התלבטתי אם ללמוד TM
הגישה שלהם הייתה "תשלם אלפי שקלים מראש ואחרי החניכה תבין למה היה כדאי לך לשלם כל כך הרבה"
עצם הגישה הזאת מקוממת אותי מאוד.
אנשים יושבים וטוענים שתי טענות מרכזיות:
1. יש להם את המפתח לחיים מאושרים.
2. ככל שיותר אנשים ישתמשו בטכניקה הזאת זה ישפיע לחיוב על כלל האנושות (כולל עליהם)
תאורטית, זה צריך לגרום להם לרצות להפיץ את הטכניקה גם בחינם (שהרי השיפור שגם הם יזכו לו יהיה משמעותי – למשל לחיות באזור בלי מלחמות ופיגועים)
תאורטית, אפשר לצפות מהם שגם אם ירצו שכר בעבור הפצת הטכניקה וקביעת ה"צליל/תדר" הייחודי לכל מתרגל אז השכר הזה יהיה פרופורציונלי.
100-300 ש"ח לשעה בודדת?
500-1000 ש"ח ליום עיון?
אבל אצלהם מדובר באלפי שקלים רק כדי להכנס לתחום. (ובעוד כסף טוב לשלבי המשך)
אני מתרגל מדיטציות אחרות ומשתדל לפנות לעצמי זמן איכות.
אבל יותר מזה אני משתדל שגם זמן שלא פיניתי לעצמי עדיין יהיה זמן איכות 🙂
רק החיבור ל TM, שעלי אישית עשה רושם רע מאוד בגלל ההתנהלות של "הנהגתו" נראה לי בעייתי.
אני מזה 15 שנה עושה מדיטציית "אנאפנה" – התבוננות בנשימה. זה התחיל בצבא אחרי שגיליתי את הספר הנפלא "האמנות לחיות" והמשיך בקורס ויפאסנה ממנו ברחתי לאחר 4 ימים. אבל המשכתי לתרגל. כמובן שבתקופת הרווקות זה היה יותר באדיקות – כל בוקר, ולעיתים גם בערב. כיום אני משתדל 2-3 בשבוע. דרך לתת לכל ה"אבק המנטלי" לשקוע, ולחדש את הגוף והנפש. אני מתייחס לזה כאל "מקלחת פנימית".
אני ממליץ גם לעשות את תרגילי המתיחה של מאצונגה לפני המדיטציה – זה משדרג את כל העסק.
חשוב ביותר לשימור עצמי.
אני לא עושה מדיטציות, פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לישיבה. אבל אני עושה תרגילי יוגה ו/או צ'י קונג. גיליתי להפתעתי שגם תרגיל יוגה אחד קצר ופשוט במשך שלוש דקות לפני טיפול, משנה את הטיפול ואת ההרגשה שלי במהלכו ואחריו. לפני טיפולים אני עושה הגנות (כדור שלא אור, פירמידה או משהו אחר שעולה בדעתי). כמצב אידיאלי אני משתדלת לעשות תרגילי ניקוי בסוף יום, אבל מודה שלצערי אני בדרך כלל שוכחת, וחבל שכך, כי אני די עייפה בסוף יום טיפולים.
כעבודת תחזוקה אני מתאמנת באייקידו, ומודה שגם זה שידרג אותי כמטפלת…
תודה על הרשומה יעלי.
היי איציק,
תודה על תגובתך.
מפתיע אותי מה שאתה כותב! אני לא זוכרת ששילמתי סכומים גדולים כל כך.
יתכן והעניינים השתנו.
בכל מקרה, החשוב הוא לשמור על עצמנו. שמחה לראות שמצאת את הדרך לעשות כן.
מועדים לשמחה ותודה,
מערכת סינית- יעל
רואי- נשמע מעולה!
לא נכחתי בקורס ויפאסאנה, למרות יחצ"נות מעולה של מורה השיאצו שלי, אין סיכוי שאשרוד שם. 🙂
תודה,
מערכת סינית- יעל
מיכלי, טוב לשמוע ממך.
אין ספק שהרבה דברים שאינם מוגדרים כמדיטציה פרופר יכולים לתת לנו את האפקט שאנחנו מחפשים בשימור עצמי. אני מוצאת עצמי מקבלת את האפקט הזה מהאזנה פשוטה למוסיקה. אני מרגישה שזה מנקה אותי ועושה סוג של restart למוח ולנפש.
תודה,
מערכת סינית- יעל
שלום לכולם.
אני מתרגל צ'י קונג וקונג פו. סגנון התרגול נקרא ווין צ'ון. זוהי שיטה פנימית ומינימליסטית, בעלת טכנולוגית תרגול מאוד מתקדמת, המערבת בתוכה- מדיטציה ותנועה שמטרתם לתרגל "אי עשייה" ודרך שסופה להגיע אל ההארה. הסגנון פותח ע"י הנזירים הבכירים במנזר שאולין במאה ה-18. מנזר שאולין היה נתון אז להתקפות מידי המשטר, והנזירים נאלצו להלחם בהם על מנת לשרוד בעצמם, וכן בכדי להציל מסורות שהיו תחת איום של הכחדה.
לבסוף כמובן שנשרף המנזר ונזירים רבים נסו על נפשם והתפזרו ברחבי סין. הם הקימו רשת מחתרתית שכללה בתוכה את ה-Red Boat Opera. אנשי האופרה היו בעצם כולם מורדים תחת הסוואה. עצם הניידות של הסירה עזרה בגיוס מורדים נוספים והעברת מידעים והודעות. התחפושות של אנשי האופרה שמרו עליהם מפני זהוי פניהם האמיתיות. וכן המופעים שהצריכו ביצועים אקרובטים, הצדיקו את המשך תרגול הקונג פו במסווה של חזרות למופע, מבלי לעורר חשד.
אנשי האופרה- רובם היו מתרגלי ווין צ'ון, כפליטי מנזר שאולין. הווין צ'ון הייתה שיטה שבעצם הועברה לבכירים ביותר במנזר, ורק לאחר שעברו את ההכשרה המלאה של נזיר לוחם שארכה כ-15-20 שנים. ראשי המנזר החליטו כי יש ללמד סגנון זה מההתחלה לכל אחד ובכך לקצר את זמן ההכשרה הארוך.
סיפורים ואגדות רבות נכתבו על תקופה רומנטית זאת. המעניין הוא, איך זה שבמזרח שיגשגו כל כך הרבה סגנונות ודרכים ששרדו עד היום, וחיים עודם בצד עולם מערבי שמחלחל לכל מקום…?
לכל המעוניין-
לאחרונה פירסמתי באתר שלי בדף המאמרים- מאמר על "מדיטציה ותרומתה הבריאותית", ולאלה מכם שמעוניינים להרחיב עוד בנושא התרגול, ישנו מאמר נוסף "על מערך 5 החיות בווין צ'ון הויאטנמי".
רשומה חשובה,
אחרי שהתנסתי מספר שנים בקונג פו, טאי צ'י וצ'י גונג, מצאתי שדווקא יוגה היא הדרך עבורי ל"טפח" את הצ'י. תירגול היוגה הוא מאוד מגוון ומשפיע בהרבה רבדים, וכמובן לא כולל רק את התנוחות הפיזיות – האסאנות, אלא תירגולים מתקדמים יותר של נשימה, מדיטציה, ומודעות.
לדעתי עבור מטפל העובד הרבה אין ברירה אלא לתרגל משהו, לא משנה מה, כי אחרי זמן מה הוא פשוט ישחק וייחלש מהעבודה המנטלית והאנרגטית הרבה שאנחנו משקיעים בטיפולים.
חלק מהעניין הוא לדעת לשמר את האנרגייה בזמן טיפולים, ולהגיע למצב בו טיפולים אינם מחלישים אותנו, אלא להיפך.. לטעמי זה דורש תירגול מסויים וכמובן ניסיון, זה שילוב של להיות עם המטופל ב100% כמו שכתבת ברשומה, אך לאחר מכן להמשיך הלאה ריקים מחדש ומוכנים למטופל הבא.
האתגר הגדול בתירגול, הוא לבצע אותו בצורה סדירה – יום יום, ובדרך כלל הזמן המועדף לתירגול הוא מוקדם בבוקר, לא פשוט..
ונסיים באוווםם 🙂
בס"ד
אני מחפש נואשות אחרי מי שיודע להגיד לי מה הן התכונות בראי הרפואה הסינית של צמח הרויבוש ROOIBOS מצטער שתקעתי את השאלה כאן אבל אם יש למישהו מידע על כך אני יותר מאשמח.
פלג.