ילדי מדיסין תל אביב

סניף מדיסין ת"א נסגר.
הסניף שהוא הראשון והוותיק ביותר של המכללה, שפעל למעלה מ- 20 שנה והותיר חותם ברור בעולם הרפואה המשלימה והרפואה הסינית בארץ; אותו סניף שהגעתי אליו בשנת 1996 ללמוד שיאצו ולאחר 3 שנים חזרתי למסלול המלא של רפואה סינית- הסניף הזה חודל מלהתקיים.
הסטודנטים מתפזרים למכללות אחרות ולסניפים אחרים של המכללה, סביר להניח שכך יהיה גם עם המורים, וזהו, תחושה של סוף עידן.

סוף עידן כבר הרבה זמן
התחושה של סוף עידן מקננת בי כבר תקופה ארוכה.
מדיסין בעיניי החלה לרדת מיוקרתה עם המכירה הראשונה של האבות המייסדים לרשת עמל. בנקודה זו היה ניתן להתחיל לראות כיצד מדיסין ממשיכה להיות מכללה מובילה בתחומה בזכות כוח האנרציה, ולא בזכות רשת עמל והשינויים שהיא הביאה עימה.
הייתי שם בחלק גדול מהתהליך ולא אהבתי איך שהדברים נעשו- מינויים שנעשו ממש מתחת לאף של האנשים האמורים להתחלף, הודעות דרמטיות, פיטורים לשם התחמקות מזכויות הנובעות מוותק של עובדים ודברים רבים אחרים שאני ודאי אפילו לא מודעת אליהם.
באותה תקופה כבר הייתי עובדת מדיסין ועזבתי לאור ההתנהלות והתהפוכות במכללה.
לאחר זמן, רשת עמל מכרה את מדיסין למכללה למנהל. אין לי מה לדווח בנושא זה מאחר ולא נכחתי במכללה ולא ביקרתי בה מאז היום האחרון במסגרת עבודתי.

העבר, ההווה והשלכותיהם
כן, ההתנהלות בימי עמל לא מצאה חן בעיניי.
יש שיאמרו שההתנהלות גם בימי האבות המייסדים הייתה מזעזעת. אין ספק בליבי שהיו הרבה טעויות, ואין ספק בליבי שהיו דברים שהיה אפשר להסתדר בלעדיהם.
מאידך, אני נתקלתי לא רק בהתנהלות לא טובה, נתקלתי גם בהתנהלות מצוינת. נתקלתי גם ביחסי אנוש חמים, אוהבים ונטולי אג'נדה.
אפשר לומר הרבה מאוד דברים על האבות המייסדים ועל ההנהלה לאורך השנים.
אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהם- את היכולת להפיח רוח חיים במכללה ולהעניק לה את הלב והנשמה שאני מאמינה בכל ליבי שהיו לה.
אלו בדיוק הדברים שגרמו למכללה להיות המובילה בתחומה. מדיסין קמה על חזון, על רצון ללמד בארץ את תורות הרפואה הסינית על כל היבטיה- צ'י קונג, דיקור, טאי צ'י, טווינה, ועם השנים מדיסין גדלה והפכה לבית הרפואה המשלימה- עיסויים שונים, רפלקסולוגיה, הומיאופתיה, נטורופתיה…
המכירה לעמל התחילה את הירידה (בעיניי כותבת שורות אלו) של מדיסין, ואיפשרה את גדילתן של מכללות אחרות- ותיקות וחדשות.

שוחחתי עם אנשים שהיו קשורים בעבר למדיסין ת"א.
כל אחד מהם המשיך בדרכו שלו וכל אחד מהם עסוק בענייניו הוא, אבל הידיעה על סגירת הסניף, גרמה להם לאחד את קו המחשבה שלהם- ביודעין או שלא ביודעין, שכן שוחחתי עם כל אחד מהם בנפרד.
אף אחד מהם לא שמח מהבשורה. אף אחד לא חגג. נכון, הם לא נכנסו לדיכאון עמוק, אבל גם להם הלב נצבט, כי הם היו שם מההתחלה ובהמשך, בימי הפריחה המשגשגת את סניף המכללה, ותרמו את חלקם להצלחה.
והרי גם הם מילדי מדיסין ת"א…
הלך הרוח, אם כן, היה זהה- הם דיברו על תחום הרפואה הסינית כולה (והרפואה המשלימה), שנפגע כתוצאה מסגירת מכללות בכלל, וסגירת סניפים גדולים וותיקים בפרט.
זה נותן תחושת חוסר יציבות בקרב הציבור, העובדה שמדיסין- על כל תפארתה המתוקשרת, שמשדרת יציבות גדולה, הנה היא סוגרת סניף ותיק.
יש שדיברו על אובדן החזון והמהות של בית הספר לרפואה סינית. כשהדרך מתרחקת מהחזון ומהמהות- העניין לא מצליח להחזיק מעמד.

ומה עם תגובה רשמית מבית מדיסין- המכללה למנהל?
נוצר קשר עם ערן גולסקא, מנהל מגמת רפואה סינית בסניף מדיסין חיפה.
ערן גם הגיב על הנושא בקומונה של רפואה סינית בפורטל תפוז, את תגובתו תוכלו למצוא בלחיצה כאן.
ענת קליין לא יצרה איתי קשר ואני לא הצלחתי להשיג אותה בטלפון- ואם היא קוראת שורות אלו היא מוזמנת להגיב, אשמח לפרסם את דבריה.

בנימה אישית יותר
בשנת 2002 סיימתי את 4 שנות לימודיי במסגרת מדיסין.
היום הראשון ללימודי סמסטר אביב שנת 1999 היה בסימן השיבה הביתה. מוזר לחשוב שכך קרה, ורק למדתי שנה אחת שיאצו כשלוש שנים לפני השיבה.
אבל הייתה לי תחושה ברורה- אני במקום הנכון. וזה בא לידי ביטוי בכל- המורים, האוירה, ההתייחסות, חבריי הסטודנטים (כן, היינו כיתה מגובשת למדי באותה שנה), וחומר הלימוד היה והינו עדיין משגע.
הכרתי אנשים רבים במדיסין- חברים שהשאירו את חותמם בליבי לנצח גם שאיני עוד בקשר איתם. הכרתי אנשים ששינו את חיי באופן חיובי, גם היום, ואף הצילו אותם לא פעם. הכרתי אנשים המהווים לי השראה אינסופית, אז וגם היום, ברפואה סינית ובתחומים אחרים בחיים.
עוד הכרתי בחורה אחת נחמדת, ג'ינג'ית, שסיימה את לימודיה כמו הייתה אדם אחר משהייתה בתחילתם. במסגרת הלימודים ערכתי היכרות מחודשת ומעמיקה יותר עם עצמי.

פלא שהידיעה אודות סגירת מדיסין ת"א לא יכולה להותיר אותי אדישה?

בנימה אישית אף יותר
מדיסין ת"א יקירי,
מה שבעבר היה בגדר שמועות מרושעות, היום כבר מציאות- מדיסין ת"א נסגר.
מדיסין ת"א המפואר, מדיסין ת"א שהיה אבן דרך משמעותית בבשורת הרפואה הסינית בארץ, מדיסין ת"א שגרם למדיסין להיראות כמו היה לה לב פועם משלה, נימי נשמה משלה.
הלב נדם, הנשמה ממשיכה והשערים של מדיסין ת"א המפואר נסגרים, בקיץ 2008.
לא משנה המיקום שלך, אם ברחוב נהרדעא או ברחוב ויצמן בת"א.
אתה היית החלוץ שהעלה את הרפואה הסינית על סדר היום בדעת הקהל. היית מצוין.
אני שמחה שאני זוכרת לך את הימים הטובים ומעלה, ואת האחרים הנחתי בירכתי זכרוני. בחישוב הסופי, הטוב עולה על הרע בקלות.

עכשיו תורכם
אם למדתם בסניף מדיסין ת"א, על זכרונכם הטוב ועל זכרונכם הרע, אתם מוזמנים להגיב.
שימו לב- רושמי הזכרונות הרעים- אנא בטאו מילותיכם בכבוד. כן, אתם יודעים למה אני מתכוונת…

*תמונה: ילד סיני, צלם לא ידוע. מי שיודע- אשמח להתעדכן.