בהמשך למחקר המפורט בנושא ההיסטוריה של הרפואה הסינית, פול אנשולד (המכון להיסטוריה של הרפואה, אוניברסיטת מינכן) מספק דיון סיסטמי בנושא ההיסטוריה והתוכן של ה- Suwen, הקלאסיקה בעלת ההשפעה הגדולה והידועה ביותר ברפואה הסינית.
ספר זה הוא הראשון מתוך 7 כרכים מתוכננים בנושא ה- Suwen, כאשר שלושה כרכים ידונו בשכבות ההיסטוריות והמבניות של ה- Suwen ושלושה כרכים נוספים שיהוו תרגום הטקסט לאנגלית, כל אלו נערכים בשיתוף עם הרמן טסנאו (המכון להיסטוריה של הרפואה).
אנו מקווים ש"פרויקט ה- Suwen", שאנשולד הוא מנהל בכיר שלו, יסתיים בהוצאת קונקורדנציה בנושא ה- Suwen.
ה- Suwen הוא חלק מקבוצת כתבים סינים רפואיים הנקראת Huang Di Neijing, הכוללת את ה- Lingshu ואת ה- taisu. הטקסטים הם המוקדמים שבכתבים הרפואיים שתומכים ומשתמשים ברפואה טבעית; הגישה התרפויטית הפכה יום-יומית בזמן שושלת האן (Han)
(202-209 לפנה"ס; 225-221 אחרי הספירה), והעלתה אותה לסטטוס של "רפואה אורתודוקסית" מנקודת זמן ההיא ועד לימינו אנו (ראה ספרו של אנשולד Medicine In China: A History of Ideas).
בספר Nature, Knowledge, Imagery in an Ancient Chinese Medical Text, אנשולד עוקב אחר ההיסטוריה של ההוצאות המוקדמות וההערות שנעשו, עד לכינון ולביסוס של ה- Suwen, שנעשה בעיקר הודות ל- Wang Bing.
מבחינת מגוון השכבות ההיסטוריות של הטקסט, ה- Suwen הוא אוסף מקטעי טקסט שנכתבו, נאספו ונערכו על ידי מספר אנשים אנונימיים לאורך תקופה שהחלה בסביבות המאה השנייה לפנה"ס והסתיימה בסביבות המאה השנייה לספירה.
כמו כן, הטקסט מכיל רובד פילוסופי כגון דוקטרינת היין והיאנג וחמשת האלמנטים, דוקטרינות שהחלו לפחות במאה הרביעית והשלישית לפנה"ס.
בנוסף, מאחר והטקסט נערך לאורך ההיסטוריה הסינית, הוא כולל חומרים שהם לכל המאוחר מהמאה השמינית לאחר הספירה. נראה כי Wang Bing הוא שאחראי להוספת ה- dalun, הפרקים 66-74 (פרט לשני פרקים חיצונים ל- dalun, פרקים 72,73).
הספר מורכב משישה פרקים ואפנדיקס.
הפרק הראשון עובר על ההיסטוריה הביבליוגרפית של ה- Suwen. הפרק השני דן במשמעויות של כותרת הטקסט, כאשר אנשולד מעיר את הערותיו על Huangdi (קיסר צהוב), nei (פנימי/אזוטרי), jing (קלאסי/כתבי קודש) ו- suwen (שאלות בסיסיות). כאן, אנשולד מספק את התובנה הבאה (בעודו מצטט את הרמן טסנאו): "מרבית הדיאלוגים… היו עבודתם של מחברים שבנו אותם ככלי לקישור בין טקסטים נפרדים. השאלות והתשובות שהושמו בפי Huang Di ושותפיו איפשרו למחברים לספק הקדמות ומעברים מנושא אחד לשני. רק במקרים מעטים, כמו למשל בחלק הראשון של Suwen 19, יש להתייחס לדיאלוג כמאפיין מבני של הטקסט הראשוני (8-9)". פרק 3 ופרק 4 מאוד מפורטים ונערכים דיונים טכניים אודות ההיסטוריה של הטקסט, כמו גם הערות מסורתיות שונות אודות ה- Suwen.
בפרק 5, המחבר סוקר את התוכן שב- Suwen. בפרק זה הוא דן במערך הספרותי של ה- Suwen, בדוקטרינות היין והיאנג וחמשת האלמנטים, בגוף האדם ואיבריו, דם וצ'י, המרידיאנים, גורמים פתוגנים, מחלות, אבחון, טיפולים חודרניים, טיפולים באמצעות חומר וטיפולי חום.
פרק 6 הוא אפילוג, "Toward a Comparative Historical Anthropology of Medical Thought", ובו אנשולד דן בניתוח יותר השערתי, פילוסופי והשוואתי.
עבור אנשולד, ה- Suwen מסמן פרידה מכוונת ממסורת רפואית עתיקה עוד יותר (ע"פ טקסטים כגון כתבי Mawangdui), ותחילתה של דרך חשיבה חדשנית, שהוכיחה להיות זרע למסורת ארוכת שנים. המסורת הרפואית החדשה שהתפתחה מה- Suwen מסרבת להכיר בשליחים מקודשים או שמימיים, אבות קדמונים ו"חיידקים" כגורמי מחלה.
"It focused on environmental conditions, climatic agents, and behavior as casual in the emergence of disease; on the importance of laws, structures and morale in the explanation of illness; and, in addition to dietetics, on a new technique, acupuncture, in the prevention and treatment of ailments."(319)
אולי הכי חשוב, הטקסטים הנכללים ב- Suwen ובכרכים אחרים של שושלת Han, מסמנים את "תחילת הרפואה בסין" (ibid). האירועים שהובילו להופעתם של פרספקטיבות חדשות וקיצוניות מובילים למסקנה שקשורה ישירות לכותרת ספרו של אנשולד:
"The emergence of the new perspective outlined in the Suwen was a production of knowledge and values by humans acting in what could be hypothesized as an inescapable response to far-reaching changes in their environment" (320; see 325-37; 348-49)
הספר נחתם עם אפנדיקס מאוד טכני, מלווה בדיאגראמות שונות בנושא התיאוריות האקלימיות של "חמשת האלמנטים וששת ההשפעות האקלימיות" (wuyun liuqi).
לאלו המעוניינים בקשר שבין הדאואיזם והמסורות של הרפואה הסינית, הטקסט הזה מספק מעט הערות ספציפיות בנושא.
ברמה הכללית ביותר, אנשולד מזהה את ה- Suwen כביטוי של "רפואה קונפוציאנית" (דגש על "הסדרה", "הרמון" וכדומה), שלה קשר קטן למסורת הדאואיסטית.
"[The] authors who contributed to the corpus leaned more to Confucian or late Zhou, early Han Huang- Lao notions than to anything else Daoist concepts are absent almost entirely from the Suwen" (339-40; also 329, 345).
ע"פ "רעיונות דאואיסטים", נראה כי אנשולד מתכוון, לפחות חלקית, לרעיונות "דמוניים" של מחלה, ולרעיונות של "גירוש הדמוניים" כתגובה למחלה (כדוגמא- 41).
סוג זה של קטלוג שווה מחקר נוסף ולדיון בשתי שאלות:
נראה כי ה- Suwen ספציפית והמסורת הרפואית הסינית בכלל מתרכזות יותר בעניינים קיומים ופרגמטים מאשר בעניינים אפיסטמולוגיים.
בעניין אחר, ניתן לתהות לגבי הופעת "Tianshi" (המאסטר השמימי) בפרק הראשון של ה- Suwen. אנו גם יודעים ש- Wang Bang, בהערותיו, מציג רמה מסוימת של גישה דאואיסטית
(41,46,48-51). אך יש לעשות הבחנה בין "הקונטקסט המקורי של היצירה" וההשפעה העקבית של ה- Suwen. מהפרספקטיבה של הלימודים הדאואיסטים, ראיית הרפואה הסינית הקלאסית, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב- Suwen, בסופו של דבר מצאה לה מקום חשוב במסורת הדאואיסטית.
כפי שמורי דאואיזם הוכיחו [כגון ליוויה כהן מאוניברסיטת בוסטון (Livia Kohn), פבריציו פרגאדיו מאוניברסיטת סטנפורד (Fabrizio Pregadio) ואיזבל אובינט המנוחה (Isabelle Robinet, 1932-2000)], השקפות על גוף-העצמי וההבנה של חולי ובריאות, כפי שבאים לידי ביטוי בטקסטים כמו ה- Suwen, שיחקו תפקיד בולט בדאואיזם מאוחר, בייחוד בשושלות שעסקו בעיבוד עצמי ובאלכימיה פנימית (neidan). יש להמשיך ולחקור קשר זה.
הערות אלו כמובן מצביעות יותר למחשבותיו של כותב שורות אלו מאשר למחשבותיו של אנשולד.
הספר הוא הישג גדול. המחקר המדוקדק של אנשולד יעניין בעיקר היסטוריונים של רפואה ואת אנשי הרפואה הסינית, שבוחנים את היחס שבין הרפואה הסינית הקלאסית לבין הרפואה הסינית המסורתית (TCM ).
Huang Di New Jing Su Wen: Nature, Knowledge and Imagery in an Ancient Chinese Medical Text- by Paul U. Unschuld
הביקורת נכתבה ע"י לואיס קומאת'י מאוניברסיטת בוסטון והופיעה באתר:
www.daoiststudies.org
הביקורת תורגמה ונערכה ע"י מערכת סינית
לקריאת חלק מראיון עם פול אנשולד, לחצו כאן.
לעיון בספר עצמו ורכישתו במסגרת אתר Amazon לחצו כאן.
